ביו פאלחה- מזון אמיתי 

ככל שאנו מתרחקים מהמקור התזונתי שלנו כך אנחנו מתקרבים לתזונה לקויה . אדם מתפתח וניזון בהתאם לאזורים אקו-אקלימיים ספציפיים בהם התפתח: ים תיכון, אפריקה הטרופית, מזרח תיכון, דרום-אסיה וכן הלאה.. באזורים אלו מצוי המזון אותו צרכו אבות אבותיו, דורות על גבי דורות של תרבויות, שבטים, ועמים שונים. בכל האזורים האלו המזון הבסיסי נקשר לציד ולקט וכלל בכמות גדולה שורשים, פירות, זרעים, עלים, פרחים. אלו נאכלו בעיקר כאוכל חי. בכמות קטנה יותר ביצים, זוחלים, חרקים, דגים ויונקים גדולים יותר, אלו נאכלו גם הם כאוכל חי אך עם גילוי האש עברו תהליך של בישול או צלייה.

 ב15 אלף השנים האחרונות במקומות שונים התחלנו לאמץ את אותן חיות בר שצדנו ולגדלן צמוד אלינו: עזים, כבשים, כלבים, סוסים, יאקים, פרות, חמורים, אלפקות ועוד. צריכת הבשר גדלה ובמגוון גדול יותר, ובנוסף לכך החל החלב להצטרף לתזונה האנושית במקומות שונים בעולם- מלבד סין- בחלקים רבים באפריקה ובאמריקות. החלב קיבל צורות חדשות לאחר שעבר תסיסה: יוגורט, גבינה, לבן וכדומה.  האדם המשיך לצוד וללקט אך הרעייה תפסה מקום חשוב במשק המקיים שלו.

לפני 11 אלף שנה הוסיף החקלאי למשק שהחל מתקבע יותר ויותר, את אותם צמחים אותם ליקט בבר, רק שהפעם זרע ואסף את זרעיהם בעצמו, ספק להם קרקע חרושה, זבלים ומי שלחין. צמחים עונתיים אלו כגון האורז, התירס, החיטה, החומוס, העדשים, הפול, הסויה, הקאסבה והירקות למיניהם- כמו אותן חיות שתורבתו- כרתו ברית עם האדם... 

ברית זו כפפה את האדם לכך שיהפוך תלותי בצמחים אלו יותר מאשר הם תלויים בו... כך שתרבות הציד והלקט הלכה והצטמצמה בעיקר לתרבויות אשר אימצו טוטאלית את המשקים החקלאיים המבוססים על גידול דגנים, קטניות ובעלי חיים: התרבות המצרית, התרבות המסופוטמית, ההלניסטית, התרבות האפרו-אתיופית ,התרבות ההודית, הסינית , ותרבויות מסו-ודרום אמריקה : האינקה, האצטקי והמאיה.

כך למעשה התזונה האנושית של אותן תרבויות עיר /מדינה  שהקיפו כמעט את כל יושבי העולם מלפני כ-10 אלפים שנה כללה דגנים מלאים ש מותססים בעיקר עם שמרים טבעיים ושעוברים תהליך אפייה או בישול : לחם לסוגיו + קטניות טריות או/ו מבושלות או/ו מותססות כמו למשל הסויה המותססת של דרום מזרח אסיה (טמפה, מיסו).  בשר מרעה פתוח ומדגה, (הציד הצטמצם והתכוונן יותר לחיות שונות ) חלב ומוצריו ופירות עצים שניטעו בכרמים ומטעים ונאכלו כטריים או מבושלים כדבשה או מותססים כיין. הירקות העונתיים גודלו גם הם באותם משקים משולבים ומגוונים (הלקט הצטמצם גם הוא ). הירקות, דרך הרבייה המכוונת שהאיכר/ה קיים/ה קבלו טעם פחות תפל, כמות גבוהה יותר ומאסה גדולה יותר.

אין ספק שהתזונה באותן שנים עברה שינויים כבירים... להזכיר שהאדם לא אכל לחם מאז התפתחות ההומו-ספיאנס ספיאנס כ-מיליון שנה...! לא שתה חלב או אכל גבינה במשך יותר כמיליון שנה...  כך שהנתונים הגנטיים הבסיסיים שלנו אינם של תרבויות חקלאיות אלא של יצור אשר ניזון בעיקר מצמחי בר וחיות מזדמנות בכמות קטנה יותר...

 מן הצד השני המגוון, הטעם, האספקה והגודל של הפירות והירקות, הדגנים והקטניות עלה, ועלה לאיטו קצב צריכת הבשר מפעם בחודשיים-שלושה לפעם בשבוע-שבועיים. ההשפעות על התבונה ועל המבנה הפיזיולוגי- אימונולוגי של  האדם מצריכה שונה זו של מזון גם הן באו לידי ביטוי ויצרו שוני מהותי בין האדם הציד- לקט לבין האדם החקלאי, מאדם ארצי לאדם שמיימי יותר ויותר, מאדם ילדי תמים לאדם פרקטי וזקן, מאדם פשוט לאדם יהיר, מאדם גס לאדם מעודן, מאדם חולם לאדם יוצר...