זו ילדותי השניה.. 

במאמרי זה לקטתי 6 טיפים כדי לתת לילדנו ולו במעט ממה שלנו "זקני השבט" זוכרים באהבה.


1. בית קטן בערבה
היום כולנו רצים אחרי החומר, אחרי הרכב החדיש , המחשב המשוכלל והבית בעל אינספור החדרים.
אני רוצה להחזיר אתכם שוב אל ילדותינו שלנו ולומר כי לבעלי המזל שבנינו היתה מיטה לבד.. יש מי מאיתנו שחלקו לא רק את חדריהם אלא גם את מיטתם.
אם תחזרו אחורה בזמן אין לי ספק כי תמצאו שהחוויות המצחיקות והנעימות ביותר שלנו כילדים היו דוקא בלילה לפניי השינה. איך "עבדנו" על הורינו, איך התחבקנו כשהיה קר (מי ידע מה זה מזגן), איך הרגשנו בטחון.
אני ממליצה בחום גם בבתים הגדולים של היום להשכין את ילדינו בחדר אחד יחד עם זאת מומלץ לעשות חדר בבית שהינו "חדר אירוח" כדי לאפשר לכל אחד מילדנו גם להתבודד או לארח חברים מבלי שאחיו ירוצו אחריו...
(שמעתי סברה האומרת כי הנשימות שלנו בזמן השינה גורמות לחיבור.)

2. עידן הפלסטיק
נכון שהמחשב והסוניפלייסטשן הם המצאה שלא יכולנו בלעדיה.. אז גם כאן אני רוצה לחזור אחורה בזמן ולדבר באהבה על הגוגאים שאספנו ועל הגומי שהוצאנו מהתחתונים של אבותינו כדי לשחק, על חמש אבנים ועוד אינספור המצאות שנאלצנו להמציא כדי להעביר את זמננו.
האמת אני לא זוכרת שהמחשב היה לנו כל כך חסר.
נסו לעודד את ילדיכם להמציא משחקים ובכך תלמדו אותם לאלתר, ולפתח את דמיונם.
במקום לשחק במשחקי מחשב (גם אם זה לצורכי לימוד הכתיבה והקריאה) נסו ללמד אותם משחקים כמו איות מילים, תרגילי חשבון בע"פ וכמובן גומי וקלאס יעזרו קצת בפיתוח הכושר...

3. צוות הוואי ובידור - מפוטר לאלתר
ביום שילדנו מתחיל ללכת אנחנו הופכים להיות בנוסף להיותנו מפרנסים, הורים, נהגי מוניות גם צוות הוואי ובידור.
בשעה 14:00 בצהריים אם לא דאגנו לכך קודם לכן אנחנו מתחילים לחשוב מה עושים עם הילד היום? לאן ניקח אותו? איזה מגרש פעלולים חדש הוא עוד לא ראה? איזה חבר נביא לו? וכו..
חברים יקרים, אני רוצה לנפץ מיתוס- ילד לא חייב כל יום אטרקציה חדשה. אהה.. בעצם לא רק שהוא לא חייב, אפילו מומלץ לאפשר לו להיות קצת במרחב הביתי שלו עם הצעצועים שלו, אהה.. ועוד דבר אפילו מומלץ לא לשחק איתו משחקי קופסא בסרט רץ האחד אחרי השני.
ילדים זקוקים לטריטוריה שלהם, לזמן שלהם עם עצמם כדי לפתח לעצמם את אישיותם (מה אני אוהב לעשות? במה אני רוצה לשחק? אני יכול לבחור, משחקי דמיון..)ובעיקר כדי לפתח את בטחונם האישי (הידיעה שאמא נמצאת במטבח, ואבא תולה כרגע כביסה והם יגשו אליי כשאצטרך אותם תורמת לבטחונם האישי)
חישבו כמה זמן אנחנו כילדים שחקנו לבד וכמה שאנחנו מוצלחים, לא?!?

4. יהי רצון מלפנייך...
יוצאים מהבית עם המלאך הקטן. ובנוסף לתפילת הדרך המצאנו את תפילת העולל שבעיקרה אנחנו מבקשים או אולי מתחננים מהבורא שעוללנו לא "ישתטח" לו בסופר...
והינה אנחנו מגיעים לסופר ו... (ארור מי שסידר ככה את הסופר כשכל הממתקים בדיוק בגובה חצי מטר... )והמלאך שלנו מבקש שוקולד... וביסלי...ובמבה...וביגלה...וביצה קינדר הוא ממש חייב...
הוא תמיד מתזמן את בקשותיו כשעוברת לידנו איזה אישה חביבה (מי יודע אולי היא מלשכת הרווחה..) ואנחנו מיד נותנים לו את מבוקשו (כי או ואבוי הוא עוד עלול למרוח את עצמו באלגנטיות על הריצפה וליבב... מה יחשבו עליי? ההיא מהרווחה מיד תקח לי אותו לאימוץ...) ואנחנו חוזרים הביתה מותשים עם גרעון תקציבי של 100 שח שהלך על ממתקים (שלא לדבר על רופא השיניים... שיעלה הון) אבל בעיקר מתוסכלים.
ואני רוצה לחדד ולשאול - האם גם עם החגורה ברכב הייתם כל כך גמישים? כנראה שלא. והאם ילדכם משתולל כשנכנסים לרכב או שהוא מזכיר לכם לחגור בעצמו?
אסרטיביות ועמדה ברורה - זו התשובה. בפעמים הראשונות הוא אכן יכעס וישתטח אבל ככל שתתמידו זה יעבוד.
בפעם הבאה שהוא מבקש משהוא שאין ברצונכם להעניק לו אמרו לא (כן המילה הזו קיימת באקדמיה ללשון העברי...) מומלץ כמובן לתת הסבר. אך החשוב ביותר זה להיות ברור ולא משתמע לשתי פנים.
אם זה לא עובד וכבר צריך לגרד את עוללכם מהריצפה, רדו אליו לגובה העניים ואמרו לו "אני מבינה שמאוד קשה לך כרגע לעשות קניות עם אמא, אנחנו נלך הביתה וננסה שוב בפעם הבאה" וכמובן ולמרות שזה לא קל - לכו הביתה. נסו שוב בפעם אחרת. ייתכן שבהתחלה תמצאו שאתם מורעבים כי אין אוכל בבית אבל תנו לזה כמה פעמים וזה יעבוד.

5. מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת
אין מה לעשות צריך לפרנס אותם, צריך לשלוח אותם לחוגים ולקנות להם מותגים (שדרך אגב אנחנו לא ממש גדלנו על מותגים ולא נראה לי שאנחנו פחות מוצלחים...) אבל הנקודה היא שאנחנו אנשים עובדים.
והאמת, לא עובר שבוע שאני לא נתקלת בדילמת "ילדי המפתח" או "ילדי הצהרונית" ואני מוצאת שיש לנו קושי ורגשות אשם חזקים עם העובדה שאנחנו נאלצים לצאת ליום שלם כדי להתפרנס. שאנחנו משאירים את ילדינו לא מעט שעות בלעדינו, במסגרות.
אנחנו רוצים ללמד את ילדינו מחויבות מהיא? אנחנו רוצים להקנות להם ערכים שיקדמו אותם , לחנך אותם למעורבות, לדחוף בהם אמביציה.
בעצם העובדה שאנחנו יוצאים כל יום לעבודה מסודרת, שזמננו תחום ומסודר אנחנו מלמדים את ילדנו מחויבות, אחריות, ערכים, מעורבות, ועוד..
אז נכון שמומלץ להגיע הביתה בשעות שהם עדיין לא מאוזנים... אבל בואו נוריד קצת ממינון רגשות האשם לגביי היותנו המפרנסים שלהם.
בואו נצא לעבודה בכייף (בתקווה שאתם אכן עובדים במקום שכייף לכם... ואם לא אז כדאי לבדוק למה, תהליך אימוני יכול להועיל) בואו נרשה לעצמנו ליהנות מהיותנו אנשים אחראים ונסתכל על ילדנו כעל מי שלומדים מההסתכלות והצפיה בנו.

6. התינוק כאבי המבוגר
לא פעם אנחנו מקטלגים את ילדינו כ"עקשנים", "עצלנים", "שובבים", "חצופים" ועוד...
בנושא זה יש לשים לב ל-2 דברים: האחד - כפי שאנחנו נקטלג את ילדינו כך גם סביבתנו והחשוב יותר כך גם ילדנו! אם "נספר" לו ולסביבה כי הוא עקשן - הוא יציית לנו ויהיה עקשן, אם נקטלג אותו כחצוף כך יראו בו גם האחרים והוא כמובן. ולכן בפעם הבאה נסו להמיר מילים שליליות למילים מעצימות כגון ילדי יודע לעמוד על מה שחשוב לו (במקום עקשן), בני ילד כן ואמין (לחצופים.. למרות שכדאי לכוון אותו לדבר בנועם ומתוך תחושותיו בלבד, למשל במקום לומר לשכנה שלנו "את לבושה מכוער" ניתן לומר לה "את לבושה לא לטעמי"...).
הנקודה היותר חשובה היא כי עלינו להסתכל על ילדנו כעל מבוגרים לעתיד ולפניי שאנחנו ממגרים התנהגות כזו או אחרת משום שהיא קשה לנו כהורים, לא יפה או לא מכובדת חישבו האם תכונה זו תועיל לו כמבוגר או תעכב אותו? ולאחר מכן עדנו (חנכו) במידת הצורך תכונות שעלולות לחבל בו כמבוגר.

אני מסיימת ב 2 דברים:
1. צאו מנקודת הנחה כי הגוזלים הללו הם דור העתיד אמנם ויש לחנכם אבל הם קודם כל בני אדם בעלי רצונות ורגשות ויש לכבדם.
2. כדי להיות אנשי הייטק או כל דבר אחר עלינו להשקיע את כספינו וזמננו כדי ללמוד. לצערי לא כך הדבר כשאנו מתחילים את "משרת חיינו" כהורים. אנו מקבלים את עוללינו שנולדו זה עתה ושלא כמו בקנית מקרר חדש.. אנחנו לא מקבלים איתם "ספר הדרכה". הורות היא משרה מאוד מורכת ולו רק מעצם היותה מעורבת ריגשית ולכן ממליצה בחום לפנות להדרכה הורית משום שזו היא העבודה המשמעותית, האחראית והחשובה ביותר.

בהצלחה.


למאמרים נוספים ניתן לפנות לאתר הבית של Home Coaching הבית לזוגיות מיטבית ב: www.homecoaching.co.il

שונטל כוכבי - מאמנת לזוגיות מיטבית ומייסדת Home Coaching הבית לזוגיות מיטבית

כל הזכויות שמורות, ניתן להעתיק את המאמר כולל פרטי הכותבת.