אריות, נמרים, דרקונים בסין והנקודה היהודית 

אריות, נמרים, דרקונים בסין והנקודה היהודית

האריה

המטייל לסין יתקל לא אחת בפסלי אריות מסותתים מאבן או יצוקים ממתכת, הניצבים כשומרים בפתחי בנינים. אריות אלו, לעולם יהיו זכר ונקבה ועל פי הפאנג שוואי, הנקבה ממוקמת תמיד בצד ימין (בהתבוננות מתוך המבנה). על פי הבודהיזם אריות אלו הנם השומרים על ה-דהרמה הלא היא ה"דרך הנכונה". שמם בסינית קרוי שישי shishi והם מוצבים באופן מסורתי מול ארמונות קיסרים, מבני ציבור וממשל, קברים ובתים של פקידי ממשל עשירים. בשל העלות הגבוהה של החומרים והעבודה הנדרשת לייצר אותם, הצבת אריות הייתה שמורה למשפחות אמידות ובני המעמד הגבוה ושמשה כסמל למעמד המשפחה ועושרה. בעידן המודרני יצור המוני של אריות אלו מבטון או שרף הפכו אותם לזמינים והשימוש בהם כבר איננו מוגבל לאליטות. נתן למצוא אריות אלו כמעט בכל מקום. האריות מוצגים תמיד בזוגות, ביטוי של יין ויאנג , יין המייצג נקבה והיאנג את הזכרים. לדמות הזכר יש תחת  הכף הימנית הקדמית כדור רקום בשם "קיו" המגולף בדגם גיאומטרי הידוע בשם "פרח החיים". כדור זה מסמל את העולם הנשי או כדור המזל (תלוי באסכולה). פסל הנקבה זהה בעיקרו, אך תחת כפה השמאלית הסמוכה לזכר, יש גור אריות המסמל את מעגל החיים. תפקיד הנקבה להגן על פנים הבניין ועל הנמצאים בו. תפקיד הזכר הנו שמירה על המבנה מבחוץ. אריות אלו מופיעים גם בתחריטים וחפצי אומנות סינים. מסורת זו החלה בימי שושלת האן שירשה את שושלת צ'י כ 200 שנה לפנה"ס.

התעלומה: בסין אין בנמצא אריות, לפיכך מדוע דמות האריה כל כך נפוצה בארץ זו כמו גם חשיבותו המיסטית.

התשובה לכך נעוצה כנראה בימי שושלת האן בתקופת הסחר הגדל עם המערב באמצעות "דרך המשי". פרוות ואריות הובאו לסין כמחווה לקיסר, כנראה מאזור מרכז אסיה. מתנות אלו היו יחודייות לקיסר לפיכך הובלטה ורוממה דמות החיה. אחד הרמזים התומכים בגרסה זו הנה הסמיכות הלשונית של המלה אריה בסינית shi לעומת הכינוי שלו בפרסית shiar בנוסף נזירים ממקדש Huilin(המקביל בחשיבותו למנזר שאולין) קבעו שהאריה הנו בעצם יצור מיתי בעל כוחות על ומכאן שקיבל את מעמדו המיוחד.

  הנמר 

הנמר הוא נושא מאד פופולארי  בתרבות ובאמנות העממית בסין. ניתן להיתקל בדמויות רבות של נמרים כמעט בכל הקשת הפולקלוריסטית, החל בגזירות ניר דרך עבודות ריקמה , פיסול וכיור. הדמות המוקדמת ביותר של נמר התגלתה בחפירות בשנת 1987 בקבר עתיק שנחשף במרכז סין.  נמר עשוי קונכיות נמצא שוכב מצד שמאל בסמוך לגופת אדם שנקברה במקום. בצד ימין הייתה מונחת דמות דרקון בצורת נחש מעוטר ממצא זה הנו הקדום ביותר שנמצא עד כה. דמות הדרקון אף היא עשויה מקונכיות בדומה לצלמית הנמר. הארכאולוגים מתארכים את הקבר ושתי הדמויות ל -6000-4000 שנה לפנה"ס ומעריכים כי הללו שימשו כטוטמים. (מושג  המציין עצם או מושג כלשהו, על-פי רוב בעל חיים, בעל חשיבות דתית, אשר לו מיוחס קשר סמלי או על?טבעי על חייו של שבט) סינים בני האן כמו גם שבטים אחרים שחיו באזור כולל השבט ממנו בא הקיסר הצהוב, סגדו לנמר כדמות שמימית, לעומת השבטים המזרחיים שהעדיפו את הדרקון. קימות עדויות מהתרבות העתיקה לגבי חיות נוספות ששמשו כטוטמים אולם אלו נעלמו עם הזמן מחמת השתלטותם של השבטים החזקים יותר שסגדו לנמר ולדרקון.

הנמר שימש כאייקון דתי תרבותי בעיקר לשבטי נוודים וצידים שהעריצו את החיה שאתה חלקו את תחום מחייתם, כמו גם את יכולותיה, מאידך הם חששו ממנה ומכוחה. ציידים אלו אימצו בין השאר את הדמות כסמל העשוי להגן על צאצאיהם.

במהלך השנים, הדרקון דחק את רגלי הנמר, אולם הנמר היה ונשאר דמות עממית שהעם יכול היה להאחז בו מאחר והדרקון הפך לנכס קיסרי בלעדי. הנמר הפך לא רק לטוטם אלא לדמות חילונית המסמלת יופי וכוח, ל"כלי" המאפשר למצוא מזון רוחני ולהשתמש בו כמגן וסמל למזל טוב. כך למשל, בתחילת שנה חדשה, אנשים תולים הדפסים של נמר על דלת ביתם למען יגן על המשפחה ויקנה להם חיים שלווים במהלך כל ימות השנה. האגדה מספרת כי תחת עץ אפרסק שניצב על הר מצאו שני אחים רוחות רפאים הרעות. הם האכילו נמר ברוחות אלו  וכך המשיכו להאכיל את הנמר בכל רוח רעה שמצאו לפיכך לנמר יש את הסגולה לאכול ולעכל את הרוחות הרעות ובכך לגונן על סביבתו. הנמר משמש גם כסמל לנישואים מוצלחים ורבייה. עם זאת ברחבי סין נתן למצוא מנהגים שונים ממקום למקום בהקשר זה. במחוז שאנשי, כלה תקבל שני נמרים עשויים מבצק כשהיא מגיעה לבית החתן. במחוזות אחרים קיים מנהג של תליית קישוטי נמר מעל מיטה של בני זוג שנישאו זה עתה. 
בסין יש לא מעט סיפורים על נמרים שהצילו חיי אדם. אחד הסיפורים בממלכה העתיקה צ'ו, עוסק בילד לא חוקי שאמו נטשה אותו בשדה מחמת הבושה וכבוד המשפחה. נקבת נמר שמצאה את הילד, הניקה אותו משדיה וברבות הימים גדל הילד להיות השליט (הגרסה הסינית של רומוס ורמולוס). 
כמו כן קיימת אגדה שקונפוציוס עצמו, נזנח על ידי הוריו על הר, מאחר והיה מאד מכוער. גם כאן בא נמר האכיל אותו וטיפל בו עד שבגר.

הנמר משמש כמושא לכבוד והערצה לא רק על ידי בני האן (כ 90% מהאוכלוסיה הסינית) אלא גם על ידי מספר שבטים נוספים שאינם משבט זה. שבטים אלו נוהגים לערוך פסטיבלים שנתים לכבודו של הנמר.

הנמר הוא מאד פופולרי בסין, לא באופן הבומבסטי בו מוצגים האריות, אלא באופן הרבה יותר עממי. ציורים חולצות. נעלים. תכשיטים . צעצועים, מדבקות ועוד.

הדרקון

הדרקון משמש עד עצם היום הזה כסמל ללכידות האומה הסינית של בני האן המהווים כ 90% מהאוכלוסיה, כמו גם של 55 השבטים הנוספים החיים בסין.

תדמית הדרקון במיתולוגיה ובאמונה הסינית, איננה דומה כלל לזו שהקנתה לו התרבות המערבית. אצל עמי המערב, הדרקון הנו יצור מטיל אימה, יורק להבות אש ומסוגל להמית אדם במבטו בלבד. אבירים בשריון נלחמו בו וזכו לשירי הלל בניצחונם. מנגד במיתוס הסיני, הדרקון למרות חזותו המאיימת לכאורה, הוא יצור-על שמימי, מוסרי ובעל אחריות. שלא כמו הנמר שאומץ על ידי נוודים וציידים, אומץ הדרקון על ידי התיישבות חקלאית שהתפתחה כחלק מהאבולוציה האנושית. אוכלוסיה זו נאלצה להסתמך בעיקר על תנאי האקלים לצורך גידוליהם, ומאחר וכך הקנו לדרקון יכולות המצויות בתחום השליטה במזג האוויר, הורדת גשמים, סערות בימים וכדומה. כך בהדרגה הפך הדרקון לדומיננטי במלכות השמים והנמר בהיותו כפיף לדרקון הפך למלך ההרים. במאה השלישית לפנה"ס, בזמן הקיסר צ'ין שי הוואנג-די. הכריז הקיסר כי הוא ולא אחר בנו של הדרקון. הוא הטביע את המושג "מנדט השמיים" וטען כי המנדט בידיו ובזכותו הוא השליט. בהמשך שאר שושלות הקיסרים אימצו את הסימבול ואסרו על העם להשתמש בדמותו. שימוש בסמלי וצורות הדרקון שלא מטעם הקיסר הוכרז כפשע נגד הקיסר הגורר בעקבותיו גזר דין מוות. הדרקון הנו הסמל של העוצמה הקיסרית.

האגדה מספרת שהקיסר הצהוב השתמש בתחילה בסמל הנחש המשמש עד היום כאחד המזלות הטובים באסטרולוגיה הסינית. תוך כדי כיבושיו ואיחוד הממלכות הוא צרף לסמלו את סמלי הממלכות הללו וכך התפתח היצור  לדמותו הנוכחית. עיצוב דמותו של הדרקון עברה גילגולים שונים במהלך השושלות, ביןאם בשינויים מינורים כמו פה פעור או פה סגור עובר דרך עיצוב הקשקשים, הענקת כנפיים והסרתם (תמיד הדרקון נחשב לבעל כישורי תעופה) ועוד. הדרקון הקיסרי הנו בעל חמישה טפרים בכל רגל לעומת הדרקון היפני שהנו בעל שלושה טפרים בלבד. הסינים טוענים שככל שהדרקון מתרחק מסין קטן מספר הטפרים שלו וכוחו נחלש. לעומתם טוענים היפנים שככל שהדרקון מתרחק מיפן נוספים לו טפרים מה שהופך אותו למגושם ומסורבל. אגדה אורבנית נפוצה בנושא זה עוסקת במשפחת יונדואן שבנתה את גני Yu בשנגחאי במחצית המאה ה 16. כחלק מהארכיטקטורה של הגן הסיני(על כך במאמר נפרד) קירות ההגן עוטרו בפסלי דרקונים. לכששמע על כך הקיסר, כעס מאד משום שהשימוש בסמלים אלו היה שמור עבורו בלבד, לפיכך התכוון להעניש את המשפחה. בני המשפחה הצליחו לשכנע אותו שהדרקונים בגן הנם בעלי שלושה וארבעה טפרים בלבד והללו דרקונים עלובים לעומת הדרקון הקיסרי. טיעון זה שכנע את הקיסר והמשפחה הצליחה לחמוק מעונש. הולכי הרכיל מספרים שבמקור הדרקונים בגן היו בעלי חמישה טפרים, אולם לכשנודע להם שהקיסר שמע על כך ועומד לבדוק את זה, "צמצמו" את מספרם של הטפרים וכך ניצלו.

עצמות דינוזאורים שנמצאו בסין עוד בימי קדם הוכתרו כ עצמות דרקון ומשמשות עד היום לצורך הכנת שיקוים ולרקיחת תרופות. דמות הדרקון מסמלת את היאנג הגברי למולו היין הנשי מיוצג בקונטקסט המיתולוגי המכונה אצלנו עוף החול או פניקס

ציור הדרקון מתנוסס על סמלה של הונג-קונג.

 הדרקון והנקודה היהודית

הסינים גורסים כי השרף המופיע בספר ישעיהו הנו למעשה דרקון. טענה זו נסמכת על הציטוט מספר ישעיהו "...שרפים עמדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד: בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו--ובשתים יעופף". תאור זה דומה לאחת מדמויות הדרקון המתוארת במיתולוגיה הסינית. נראה שבניגוד לתפיסה הרגילה של דמות המלאכים מדובר בדמות נחש בעלת כנפיים. כך הוא מוזכר בתנ"ך (ישעיה ל): "אפעה ושרף מעופף"השרפים הללו מהווים את התגלמות הצדק הן בתנ"ך והן במסורת הסינית כמו כן מבחינה אנטימולוגית שרף מכונה "מלאך לוהט" זאת בסמיכות לדרקון המערבי דווקא....ואכן יש בהחלט מקום למחשבה.