משך אלפי שנים עברו מפה לאוזן ובאמצעות הצגות רחוב, סיפורי מיתוס שהבשילו לכלל מיתולוגיה כוללת שהחלה להכתב בעיקרה בזמן שושלות ויי ו-ג'ין (220-420). סופרים שונים, שהושפעו מרעיונות של האלכימאי הטאואיסטי והבודהיזם, כמו גם האמינו באמונות טפלות, בחרו להמציא סיפורים על אלים ורוחות רפאים וסיפורי אלמוות. בדומה למיתולוגיה היוונית/רומית, האלים היו בני אנוש בעלי תכונות מיסטיות כמו גם נחנו בחיי נצח. בעלי חיים מילאו תפקיד חשוב במיתוס. המפורסם ביותר הוא כמובן הדרקון הסיני.
בניגוד לתפיסה המערבית של הדרקון המצטייר כיצור מרושע יורק אש המסוגל להרוג במבטו בלבד, המיתולוגיה הסינית מציגה את היצור האגדי בעיקר כישות חביבה, מוסרית ועיקר כוחו מתמקד דווקא בנושא מזג האוויר והמים שהנם הבסיס הקיומי של בני האנוש ומכאן חשיבותו. לצורך הדוגמא, מקיימים תפילה מיוחדת לדרקון בשנת בצורת, זאת למען יוריד גשמים.
כתיבת סיפורי אגדות ומיתוסים פרחה גם מאות שנים מאוחר יותר כאשר סופרים ומשוררים בעלי שם הצטרפו לז'אנר ושלחו ידם בכתיבת אגדות והמיתוסים. הסיפורת כללה מגוון אספקטים רחב של חיי היום יום ועסקה בהיבטים שונים של התנהלות יומיומית כמו יחסים בין אדם לחברו, חיי חברה, טבע, חקלאות, חיות מלאו תפקיד חשוב באגדות אלו (מלך קוף, מלך חזיר ועוד) ולא נפקד מקומם של סיפורי אהבה, רומנטיקה וטרגדיות. בסיפורים אלו דמויות המפתח כללו אלים שונים ומגוונים, רוחות רפאים, חיות כמו גם בני אנוש. היצירות המאוחרות נכתבו כסיפורי עלילה מלאים בשפה ציורית ומלאת חיים. סיפורים אלו ריתקו את הקורא/שומע שיכול היה להפליג בדמיונו למחוזות רחוקים ולשכוח את מועקת היומיום. במהלך השנים חוברו אלפי יצירות בנושא זה, חלקן הגדול נשתמר עד עצם היום הזה. הישג ראוי לציון בתחום בדיוני זה הנו אוסף רשומות נרחב Taiping Guangji שנערך בשנים 976-983. האוסף כולל כ 7000 סיפורים שנבחרו מתוך למעלה מ 300 ספרים. רבים מהספרים שמתוכם נבחרו הקטעים שבאוסף אבדו במהלך השנים. חלקם הגדול של סיפורים אלו עוסק באלים ואלות, פיות, ורוחות רפאים.
סגנון הכתיבה של סיפורים אלו השתנה בתקופות השונות של השושלות כמו גם בהתאם לאזור שבו נכתבו סיפורים אלו. מן הראוי להזכיר מספר יצירות מפורסמות שנשתמרו עד עצם היום הזה כמו "הרומנטיקה של שלוש הממלכות", "שוליי המים", "המסע למערב", ו"המלומדים".
מאפיינים בולטים במיתולוגיה הסינית:
-המיתולוגיה עוסקת בעידנים קדומים בהרבה מהתקופות המתוארות ע"י היסטוריה כתובה
-סיפורי מיתוס ארוגים בתוך סיפורי ההיסטוריה. מנגד ההיסטוריה הכתובה משולבת בתוך המיתוסים השונים וככל שהעידן עתיק יותר כך חלקה של המיתולוגיה משמעותי יותר בתאורים.
-Fuxi Shennong Huangdi הלא הוא הקיסר הצהוב, הנה הדמות המרכזית בסאגה המיתולוגית היסטורית של סין משהו בדומה לזאוס הרומי. מרבית הסיפורים הנם סיפורי אגדה המייחסים לדמותו תכונות של בעל כוחות-על ותכונות שמימיות. מאידך מתוך "רשומות ההיסטוריון" ו"סיפורי הבמבוק"( הכתבים שהניחו את היסודות לההיסטוריה המתועדת של סין) עולה כי אכן הייתה דמות כזו בסין, בעבר הרחוק. כאן המקום להזכיר שהמילה קיסר (כפי שתורגמה) לא הייתה קיימת בלקסיקון עד תחילת שושלת צ'ין שאיחד את הממלכות בשנת 247 לפנה"ס ועל שמו נקראת האימפריה בשם סין. הקיסר צ'ין טבע את המושג מנדט השמים וכינה את עצמו בשם צ'ין שה הוואנג-די שמשמעותו "כתר השמיים" המתורגם למושג קיסר (המונח "קיסר" כשלעצמו, המתייחס לשליט נטבע דה-פקטו ברומי בראשית המאה הראשונה, בזמן שלטונו של אספסיאנוס ושני בניו, ונגזר משם משפחתו של אספסיאנוס שהיה בנו המאומץ של יוליוס קיסר והפך לתואר רשמ)י.
- מיתוסים סינים מפארים מושגי העבודה והיצירה
-האגדות מרוממות את מושגי ההתמדה וההקרבה. דוגמה טיפוסית לכך הנו סיפורם של Gun ו Yu העוסק בניסיונו של Gun להלחם בשטפונות ולרסנם. לצורך כך הוא גונב מאלוהים פיסת עפר המכונה "הארץ הגדלה" זאת על מנת לסכור את שטף המים. אלהים מגלה את דבר הגנבה והורג את Gun. מתוך בטנו נולד Yu שממשיך במאמציו להלחם בשטפונות ועובר תלאות מרובות. מאחר ו Yu עסוק במלחמותיו הוא נשאר רווק עד גיל 30 ויתרה מכך הוא עוזב את אשתו 4 ימים לאחר שנישא לה לצורך המשך המאבק עד לנצחונו.
-סיפורי המיתוס הנם בעלי מוסר גבוהה ומשבחים התקוממות כנגד דיכוי לדוגמא סיפור על בן שאביו נרצח על ידי אל אכזר. לצורך נקמה הוא הורג את עצמו על מנת שחברו יקח את הראש הכרות המסוגל להבחין באל וכך יוכל חברו להרוג את אותו האל.
-המיתולוגיה הסינית משופעת בסיפורי אהבה ורומנטיקה כולל תאורי אהבה בלתי אפשרית בין בני אנוש ויצורים אגדיים כמו אלות ופיות. נובלות אלו מספידות את התסכול וחוסר האונים של אהבות מעין אלו הנתונות בכבלי קודים אתיים ופאודלים ארציים באותה התקופה.
-סיפורי המיתוס במיוחד המאוחרים שבהם מעודדים מעשים טובים ומכילים התראות מפני ביצוע חטאים. סביר שסיפורים אלו מונעים בנתיבים שסללה תורת קונפוציוס בנושא חמלה והומניזם והבודהיזם שדגל בתמורה הדדית שהטוב יתוגמל בטובה והרע גמולו יהיה רע אף הוא.
מאפיין נפוץ בסיפורי המיתוס בין אם נכתבו בצורה פרימיטיבית בתקופות קדומות ובין אם הנם יצירות "משוכללות" של סופרים בעלי שם הנו, האלים מתוארים בדמויות אדם, בעלי גוף כשל בני אנוש ובנוסף הנם בעלי מנטליות ורגש ארציים לחלוטין. המיתולוגיות הים תיכוניות מאופיינות באופן דומה.
כיום קיימת תמימות דעים שסגנון הכתיבה הן של הסיפורים המוקדמים והן של יצירות מאוחרות יותר הנו משובח. מאחר ובעזרת מספר סימנים מצומצם להפליא, מצליחים הכותבים להעביר מסרים רבים, בעלי אספקטים שונים, בצורה חדה ובהירה. מן הסתם הסיבה לכך נעוצה במהות הכתב הסיני שהנו כתב סימנים וכל תו נושא משמעויות רבות מאלו של הכתב הנפוץ כיום. נושא הכתב הסיני תרגומו והקשיים הקיימים בתחום זה מופיע במאמר נפרד.
להלן סיפור מיתולוגי על תשעת בני הדרקון שנשלחו למשימה, נקלעו לצרה ותגובתם.
לדרקון היו תשעה בנים, כולם בעלי כח תעוזה ויכולת. לכשקם הקיסר צ'ין, שלח הדרקון את תשעת בניו לסייע לקיסר לאחד את הממלכות לכלל קיסרות אחת. לכשנסתיימה המשימה בהצלחה והממלכה אכן אוחדה, בהכנותיהם לשוב לשמים לאביהם הדרקון. הקיסר שרצה שבני הדרקון ישארו השית על הבן השישי שהיה החזק ביותר, לחש קסם שלא יוכל לזוז, ביודעו שאחיו לא יעזבו בלעדיו. הבנים שלא היו מוכנים להמשיך ולשרת את הקיסר, הפכו את דמותם ליצורי אופל רשעים וכך נותרו עד עצם היום הזה. יצוין שבני הדרקון נתפסים בפולקלור הסיני כדמויות חיוביות המביאות מזל.
הכותב הנו מדריך טיולים לסין
