חבל שלא ניתחו לי את המוח 

"חבל שלא ניתחו לי את המוח", אז הייתי מקבלת 85,000 ?. "תגידי, השתגעת?, מקבלת כסף?, ממי היית מקבלת סכום כזה? ועל מה"? אני עונה.

בוקר. קיץ 2005. שבת . חדר בבית חולים פרטי במרכז הארץ. קרולין קמה במרץ ממיטתה, למרות שרק לפני 48 שעות עברה ניתוח מסובך בעמוד השדרה הצווארי. במיטה מולה אני שוכבת, מעולפת למחצה, הוזה, מחוברת לאינפוזיות, ומשכחי כאבים. כמו קרולין, גם אני עברתי ניתוח 48 שעות מוקדם יותר, ממש באותו חדר ניתוחים.

כסף, עד כמה שלמדתי להוקיר ולאהוב אותו, במיוחד נוכח התמחותי בסדנאות העצמה עסקית, סדנאות לניהול הכסף הוא הדבר האחרון שעולה במחשבתי. כשקרולין מדברת על הכסף, אני נסחפת לחלומות על החודש הבא, חוד שאחרי הניתוח.

"תקריאי לי מה כתוב באותיות הקטנות, אני לא רואה בלי משקפיים", אומרת לי קרולין. קרולין, אישה אנרגטית כבת 50 מדרום הארץ, עמוסת מבקרים ואורחים, המתנחלים בחדר המשותף לשתינו. הוילון המפריד בין שני חלקי החדר לא מצליח לסנן את ריחות התבשילים, שמגיעים בסירי ענק, באמצעות כל אחת מתהלוכת המבקרים והמבקרות שצועדות במרץ לחדר. רק 24 שעות לפני כן, כשביקשתי בנימוס בחצות, משלל המצווחים, משוחחי הסלולאריים, מחממי פיילות המזון שייצאו מהחדר, הודיעה לי קרולין שאני לא תקשורתית ולא מפרגנת שמחה לאחרים. כל טענותיי בדבר היותנו בבית חולים, לאחר ניתוח, זקוקות למנוחה לא הועילו. אני נותרתי חסרת תרבות והם- בחדר.

בשקט של שבת בבוקר קרולין היא אישה אחרת. "אין לי כוח לאורחים, היא אומרת לי. אולי תגידי שאני אינני".....בשקט של שבת אנחנו חברות. מזרח ומערב, אוהבת שמחת החמולות ואוהבת השקט הלא- מתקשרת, הפמיניסטית וזאת שחייה סובבים סביב כל העולם ואשתו חוץ ממנה.

"אני מתפלאת עלייך, יחסית לאינטליגנטית ועוד פמיניסטית, את ממש לא מעודכנת, מסננת קרולין מבין שיניה, מבלי להביט בי. עיניה שקועות במסמך, בעל אותיות הקטנות, אותו היא מעוניינת לשלוח. "כתוב פה שעל כל דיסקוס אני מקבלת 12,000 ?, אז מגיע לי 24,000 ?, על הקיבוע אני מקבלת כמה שיעלה, לא יודעת סופית כמה, אמרו לי בין 5,000- 17,000 ?. תעשי את חשבון. באתי ליומיים, הלכתי ויש לי בכיס מינימום 24,000 ?. כמה שילמת על הניתוח? היא שואלת אותי.

3000 - פה, 6 ייעוצים פרטיים עלו משהו כמו 4,800 ?, חודשיים מנוחה ללא משכורת... אני חושבת והופכת עגמומית משהו... "עזבי, מה זה משנה",תסבירי לי ממי את מקבלת 24,000 ?, אותי כרגע זה מעניין הרבה יותר" אני עונה.

"איזה ביטוח יש לך" שואלת קרולין. "מושלם" אני עונה. "הצחקת אותי, את באמת לא רצינית. אני עשיתי ביטוח פרטי בשנת 1992. הייתי מהראשונות. כלום אני לא משלמת ועוד מקבלת כסף חזרה. אמרת לי שעברת ניתוח גב לפני שלוש שנים, נכון?", שואלת אותי קרולין. "נכון", אני עונה. "ולמה זה שייך לכאן", אני שואלת. "אם היה לך את הביטוח שלי, אז לא רק שלא היית משלמת כמו פריירית 5,000$ למנתח, אלא שהיית מקבלת הרבה יותר חזרה" עונה לי קרולין בשמחה.

לקרולין ביטוח פרטי. לי ביטוח משלים, מושלם. שתינו משלמות, אחת מקבלת בונוס ופיצוי על התשלום. האחרת- כלום. "יש לי גם ביטוח משלים וגם ביטוח פרטי" אומרת לי קרולין. "אני מנותחת באמצעות המשלים" אני עונה לה. "מה אני פריירית?", היא אומרת וצוחקת לעברי. "המנתח מקבל כסף מהמשלים ואני מקבלת פיצוי חלקי מהביטוח שלי, בגלל שלא השתמשתי בביטוח הפרטי לניתוח. שיחקתי אותה, חבל שלא ניתחו לי את המוח, אז הייתי מקבלת 85,000 - ולא 24,000 ?.


בעשור האחרון עברה קרולין עשרה ניתוחים; בגב, ברגליים, בבטן ובצוואר. היא מדברת ואני מצטמררת. "אני לא מבינה אנשים שאומרים שהם לא מטפלים בעצמם בגלל הכסף. אני רק מכסה מינוסים, נוסעת לחו"ל, מחדשת את כל הבית, וצוחקת כל הדרך על כולם. קרולין, "אני מקווה שזה הניתוח האחרון שלך", אני אומרת. "לא יודעת היא עונה, אם יצטרכו אעשה עוד".


שבת אחר הצהריים. החמולה נכנסה. אני לא שומעת דבר. אני במקום אחר. קרולין, המקטרת על העומס ודרישות המשפחה, שצווארה יישאר מקובע למשך כחודש ויותר, 24 שעות ביממה, הופכת למלכת החמולה. כך לדעתה. אני מהצד, צופה, רואה איך היא מתפוגגת. "תעשה את כל השוק" היא אומרת לבעלה. "זה מה שאני אומרת לו לעשות כשאני לא יודעת כמה אנשים יבואו לשבת, היא מסננת לעברי". "אני יודעת מה יהיה כשאני אחזור. אני חייבת שיהיה הכל בבית. חכה,, מה הבאת? תן לי", היא חוטפת מידי בנה את הקופסא וניגשת אלי. "קחי, זה בדיוק בשבילך, זה מה שאת אוהבת נכון?", ומושיטה לי קופסת מתכת קטנה ומעודנת של שוקולדים. "מקס ברנר, זה בשבילך".


יום ראשון. בוקר. 72 שעות אחרי הניתוח. 06.00 בבוקר. קרולין עומדת מוכנה בפתח הדלת. "אני מחכה שתתעוררי" היא אומרת לי, "את פארינססה. בטח קמה כל יום בתשע?. לא, את בסדר. אל תכעסי. אני חוזרת היום הביתה. מחר יבואו כולם. אולי אפילו ישנו. מה לעשות, הרגלתי אותם שאני עושה הכל. בבית. במטבח. שומרת על הילדים. זאת אני. אי אפשר לשנות בנאדם ביום. את צודקת בעיקרון, אבל אני יכולה רק לחזור להיות אני. שמתי לך עוד קופסא של מקס ברנר במגירה, אני יודעת שאת אוהבת... מצטערת על כל הרעש והריחות, אני יודעת שאת לא מה שאמרתי, אבל תביני, רק ככה אני יכולה להיות במרכז העניינים. אני לא כמוך. אני לא "ביג בוסית" של חברה, ואף אחד לא עומד לפקודתי. אם אני לא מבשלת ומטפלת הם לא יבואו... ואני לא כמוך, אני צריכה אנשים סביבי כל הזמן, אני לא יכולה לסלק אותם, כי הם לא יחזרו. תאמיני לי אני יודעת".



שקט בחדר. קרולין איננה. לוקחת כדור נגד כאבים מהסליק הפרטי, כי גם כאן, בפרטי המהולל נותנים כדורים חלשלושים נגד כאבים, וגם זה אחת לארבע שעות ויותר. אני צריכה יותר. לא אוהבת לסבול כאב". אוטוטו אני צוללת לתרדמה מתקתקה. מבעד לערפילי אחר הצהריים אני שומעת קול מוכר במסדרון: "אמרתי לך שלא תדאג לגבי הכסף, תוכל לטוס בעוד שבוע, הכסף מהביטוח ייכנס לחשבון שלי, 34,000 ?, על הבוקר שלחתי את הפקס, ההיא הפרינססה עזרה לי, היא בסדר. אמרתי לך שיהיה בסדר, לא?....



מדריך נשים, בריאות וכסף' מספר 2:

1. כאשר אתן מקבלות מקופות החולים את רשימות המנתחים של הביטוח המשלים, כדאי לבדוק את התמחותם. זה שהם ברשימה לא מעיד על מומחיותם בתחום.

2. מומלץ לבדוק את רשימת ההצלחות והכישלונות של המנתח/ת. איך? להתחיל לשאול.

3. כדאי לשאול חברות, ידידות, שכנות ונשים אחרות, לפני שאת מקבלת החלטה לגבי ניתוח, מקום אשפוז או הליך כירורגי אחר.

4. חיוני לחפש מידע רפואי וחומר באינטרנט או בספריות בנושא זכויות וחובות שלך ושל הרופא/ה.

5. מותר לכן לפנות לאינספור ייעוצים פרטי אצל מומחים, אולם החזר תקבלנה רק עבור שלושה בשנה (מהכללית).

6. בדוקנה אם המנתח/ת שבחרתן עובד עם המושלם. אם כן, מה לעשות, בשיטת קרולין, עדיף שלא לומר לו שיש לכן ביטוח פרטי, כך תקבלנה החזר כספי מהביטוח הפרטי.

7. למנתח/ת כדאי יותר לעבוד דרך הביטוח הפרטי, שכן התשלום שיקבל עבור הניתוח גבוה יותר. לכן, כדאי להשתמש בביטוח המשלים, בתנאי שהמנתח נמצא ברשימת המנתחים המאושרים.

8. קיימים מחירים שונים לניתוח ולמנתח בבתי חולים שונים- הדסה, אסותא והמדיקל.

9. אין חובה לחתום על טופס ההסכמה לניתוח ככתובו, ניתן למחוק, לשנות ולתקן את הנוסח בהתאם לתפישתכן.


וחשוב מכל, השתדלנה להיות בריאות.