גמילה מסמים - על התנזרות מוחלטת ועל אלכוהול 

בתהליך הגמילה והטיפול בהתמכרות לסמים, לומד המכור כי מהיום והלאה עליו להתנזר באופן מוחלט מכל התנהגות ממכרת, כולל שתיית אלכוהול.

בשלבים מסוימים בתהליך הטיפול ולאחריו, יהיו מכורים אשר יחשבו ששתיית אלכוהול "מבוקרת" אינה מסכנת את הניקיון שלהם מסמים.

האמנם ??

למעשה, התחלה של שתיית האלכוהול, מהווה פתח, מעין פריצת גבול הסוללת את הדרך לחזרה לשימוש בסם.

שתיית האלכוהול נותנת מענה לצורך בשימוש בסמים. באופן זה המכור לא מאפשר לעצמו ללמוד להתמודד באופן טבעי עם רגשותיו ועם הכמיהה לסם, והחוויה של שימוש בחומר פסיכו אקטיבי ממשיכה להתקיים במרכז העונג במוח ולשדר לו תחושה של צורך ב"עוד". עוד אלכוהול ולימים עוד סמים.

מהו אותו תהליך -

ברוב המקרים אין קשר בין הרצון האמיתי של המכור לבין התוצאה הסופית.

התהליך לרוב מתקיים ללא מודעות ותוך שימוש במנגנוני הגנה (הכחשה, רציונליזציה) כדי לאפשר לתוצאה הסופית.

התהליך לרוב מתקיים ללא מודעות ותוך שימוש במנגנוני הגנה (הכחשה, רציונליזציה) כדי לאפשר לתוצאה הסופית – לקרות. בסלנג של שפת הרחוב, התהליך נקרא בנייה של 'קומבינה'.

תיאור המקרה הבא מהווה דוגמא לתהליך שעובר המכור מבחינה רגשית, חשיבתית והתנהגותית – מרגע שתיית האלכוהול בפעם הראשונה ועד השימוש בסמים:

מכור לסמים, בן 35 רווק, לאחר גמילה, נקי 6 חודשים ונמצא בתהליך טיפולי,הוא מכיר בחורה ויוצא איתה לפגישה, כשהוא ערני ונקי.
יושב עימה במסעדה וחושב לעצמו: "תראה איך החיים שלך יפים לעומת מה שהיו, אני כנראה בכל זאת לא כזה חלש, הביטוי 'חוסר אונים' בכלל לא מתאים לי…".

בהמשך הפגישה הבחורה מזמינה יין ומחייכת כשהוא מזמין קולה. הוא מסביר לה מדוע הוא נמנע משתיית אלכוהול אך בתוך תוכו מתבייש, הוא חושש מהאופן בו הבחורה תתפוס אותו, הביטחון העצמי שלו מתערער והוא מרגיש פגיעה בגבריותו.

הבחור מסביר לה שהוא יכול לשתות, אבל שהוא אינו רוצה. למעשה הוא מסביר זאת לעצמו כדי להרגיש טוב יותר ולהצדיק את הימנעותו. אבל בתוך תוכו הוא לא באמת משלים עם העובדה שאינו שותה אלכוהול.
בדקות הבאות הוא יושב ומסתכל על הכוס ברוב הדרתה, והכוס "מחזירה לו מבט", כמו דו-קרב בין אקדוחנים ותיקים, לגימה – לא לגימה, שיחה פנימית קצרה, קצת ייסורי מצפון ולבסוף הוא "יורה" -

הוא "הוכיח" לבחורה ולעצמו שהוא יכול, ושותה חצי כוס יין.

בתחילה הוא מרגיש "כיף", אחרי דקה מרגיש אכזבה, מלקה עצמו, מרגיע עצמו שזה לא נורא וממשיך הלאה. ברוב המקרים המכור מניח שהמעשה שעשה – שתיית האלכוהול היא חד פעמית. וכן הוא מאמין שאין קשר בין המעשה הבודד לבין חזרה לפעילות ממכרת (הכחשה).הבחור ממשיך לבוא לפגישות טיפוליות, אבל שומר בסוד את המקרה בו שתה אלכוהול. מבטיח לעצמו לא לשתות יותר.

אחרי שבועיים-שלושה, הוא שוב מבלה עם אותה בחורה. הפעם, כשהמלצר ניגש הוא כבר מזמין לעצמו כוס יין. הוא מצדיק לעצמו את העניין בכך שכבר שתה בעבר ושום דבר רע לא קרה, והוא מסביר לה מה ההבדל בין אלכוהוליסט לבין מישהו ששותה רק מתי שהוא רוצה (כלומר משתמש ברציונליזציה בה הוא מוצא הסבר הגיוני ורציונאלי למעשיו).

כשהוא מגיע לפגישות באנ.איי. הוא משתדל לא לדבר כדי לא לשקר הוא מבודד את עצמו מהסובבים ורואה עצמו שונה מכולם מכיוון שהוא כביכול כן יכול לשלוט בשתיית האלכוהול.

הזמן עובר, אחרי יום או יומיים, שבוע-שבועיים, ההונאה העצמית נמשכת. בשלב הזה אין דרך חזרה כי ההתנהגות שלו קיבלה חיזוקים. הוא "הוכיח" שהוא בשליטה, הוא מצדיק את התנהגותו, והוא מרגיש ביטחון בכך שהוא פועל בצורה הגיונית.

בבילוי נוסף, הפעם עם חברים ששותים, הבחור נכנס לתפקיד "האיש החזק", "כל יכול", שהפסיק את ההתמכרות לסמים, והשתנה.
באופן טבעי הוא שותה יחד עם החברים, מחזק את ה'קומבינה' שבנה לעצמו, ומצדיק את התנהגותו: "כל אלה שאומרים אסור לשתות, מדברים על אנשים חלשים שיחזרו לשימוש בסמים. אני לא כמותם. עובדה – אני שותה מידי פעם, אני לא שותה כל יום, אין לי 'דודא'. אני בשליטה, אז מה רע בזה ?"

במקביל לתהליך של שתיית האלכוהול, מתקיימות התנהגויות נוספות המשקפות את התרופפות המחויבות שלו לתהליך השינוי שעובר – איחורים וביטולים של פגישות טיפוליות, איבוד עניין בתהליך, ניסיון להקטין את חומרת המעשים שעשה, מתן הסברים "הגיוניים", שימוש בשקרים, חיפוש דרכים נוספות והרסניות למלא את הריקנות, ה'חור השחור': כסף, נשים, בילויים, הימורים.

בהזדמנות הבאה כשהוא יוצא עם חברים למועדון, תחת השפעת האלכוהול הוא פוגש חבר מהעבר ואוטומאטית מעדיף להשתמש בסם המוכר לו. בסופו של דבר הוא חוזר להתמכרות בטענה שהוא 'לא מבין איך זה קרה'.
http://www.ezrashemesh.co.il

לסיכום:

במקרים המתארים את תהליך החזרה לשימוש בסמים, דרך שתיית האלכוהול, קיימים מאפיינים דומים. השוני מאדם לאדם מתבטא במשך התהליך, בנסיבות בהן שתיית האלכוהול מתרחשת, בהתנהגויות הנלוות לשתייה, וכיוצ"ב.

למעשה באופן מודע המכור לא מעריך את הסיכון שהוא לוקח במעשה של שתיית האלכוהול. הוא אינו חושב שקיים סיכוי ולו הקטן ביותר, למעידה ולנפילה חזרה לשימוש בסמים. לאותו מקום בו הרגיש כנוע, עד לא מזמן, והסכים לעשות הכל כדי להשתנות.

ניתן לדמות את המחויבות להתנזרות לסכר גדול שמחזיק מסות של מים מאות שנים למרות שיש בו סדק, אבל ברגע שנכנסים 0.0005 מ"ל מים הסכר מתפוצץ. זאת אומרת שמרגע שנכנס לגוף חומר כימי, הגורם ל"הי" ל"סוטול" לתחושת האופוריה, הוא מסובב את ה"סוויטצ'" המפעיל באופן אוטומאטי מנגנון במרכז העונג במוח, אשר מעורר את הצורך בהמשך הצריכה. ועל כך נאמר – "נגעת-נסעת"…רוב המכורים ירגישו את האלכוהול כתחליף זמני ומזויף…ובשלב מאוחר יותר יחזרו לסם המקורי המועדף עליהם.

סימני האזהרה מופיעים כבר בשלבים המוקדמים בתהליך, ומאופיינים בשינויים בסגנון החשיבה או בהתנהגות. כל עוד המכור אינו מתוודה ומשתף בהתנסויות שלו – ההונאה העצמית נמשכת.

לפיכך חשוב להיות ערים לתהליך, לפתח את המודעות ולהישאר כנים לאורך תהליך הגמילה והטיפול ולאחריו.

לכרטיס האישי של עזרא שמש