כאב

שני שירים, כאב וחלוקי נחל בין רגליים מתוך ספר שירים שלישי שלי

חדשות ישנות (שם זמני)

ספר המשך לשני ספרים קודמים, חופים מזרח תיכוניים (סער, 1993) ומסעות (כרמל, 2007). הספר רוקם עתה אור, עור וגידים והוא עומד בתחרות עם ספר שירים באנגלית אותו אני כותב גם כן. אני מאוד סקרן איזה מבין השניים יושלם ראשון, ואיזה יצא לאור קודם לכן. לא פשוט להוציא לאור ספרי שירה, בישראל וגם בעולם. רבים אוהבים שירה, אך מעטים קונים אותה. אם יש לכם אפשרות לסייע, אנא צרו עמי קשר. אני אוקיר תודה.

אתם מכירים את ההרגשה כאשר אתם מתעמתים עם כאב של אדם היקר לכם מאוד; אתם מבקשים לעזור, לסייע, להושיט יד, אלא שהיד קצרה; אין לכם ממש דרך לעזור מלבד להגיד מילה טובה, להחזיק יד, להיות שם כשצריך. אבל אתם רואים כי הכאב ממשיך, מציק, חודר, מתסכל. אתם רוצים לעשות יותר, ואתם שמים מבטחכם ברופא, בתקווה שהוא יסייע היכן שאתם לא ממש יכולים.

כאב

כאשר את כואבת

ליבי דואב

כשאת בוכה

משהו בי נקרע

חסרת מנוחה

מבקשת מוצא

ידי קצרות

אם גם מנחמות.

כאשר את מתייסרת

הבית הופך קטן

המציאות הופכת מקרוסקופ

בוחנת כליות וגב

אין מתום

מלבד כאב חורך

משחים, משחיר, מכחיל, מסתיר

כל מה שאיננו כאב.

והנה עוד שיר שנכתב קודם לכן על מערכת יחסים בין שני בני אדם קרובים. השיר הזה נכתב באצטדון כדורגל במנצ'סטר עת ממתין להופעה של להקת ג'נסיס באצטדיון הענק בו, כאוהד של טוטנהאם, אני לא ממש מרגיש שייך. להקת ג'נסיס הייתה הלהקה האהובה עלי בנערותי בתל אביב. חלק מחבריי היו חסידי פינק פלויד. אני העדפתי את להקת ג'נסיס, פיטר גבריאל ופיל קולינס. אני אוהב בלדות בעלות משמעות, אם כי לעתים נסתרת, ונקיות (לכאורה) מהשפעה פסיכודאלית מסוממת. השיר נכתב אודות אותה אשה מיוסרת בשיר לעיל. האשה של חיי, אם ילדיי.

7 יולי 2007

אולד טראפורד, מנצ'סטר

חלוקי נחל בין רגליים

מוצא מקלט בתוך עיניך

הרמוניה של גלים בתנועות זרועותיך

קןלך מקור עצמה ותקווה

רוחך רחבה כשדה ערבה.

כמה פעמים אמצא לשמוע את המלים

בכל פעם כראשונה אשבע צלילים

נרד יחדיו אל המים

בבואות משתקפות משתרגות אחד כמו שניים.

חלוקי נחל נמוגים בין רגליים, אצות