קבוצת עבודה משימתית והנחות בסיסיות המעצבות התפתחות קבוצת קומונה 

קבוצת העבודה וקבוצת ההנחה הבסיסית כפי שהן משתקפות בקבוצות קומונה

ביון (1961) טוען כי קבוצה עובדת בשתי רמות: רמת העבודה המוצהרת, ורמה נוספת שאותה הוא מכנה קבוצת ההנחה הבסיסית.

קבוצת העבודה: אותו אספקט של תפקוד הקבוצה העוסק במטלה האמיתית שלה (רוזנוסר,1997).

קיימות שלוש הנחות בסיסיות: תלות, לחימה בריחה, וזיווג. אנו נתמקד בקבוצת ההנחה של זיווג כפי שהיא באה לידי ביטוי בהתפתחות מבנה קומונה, ונציג לדוגמה שתי קומונות בנות זמננו בארץ.

תלות: מאופיינת בתרבות קבוצתית שבבסיסה הנחה, שקיים אובייקט חיצוני שתפקידו לדאוג לאורגניזם הבלתי בוגר. אדם אחד נתפס כאילו הוא נמצא תמיד בעמדה המאפשרת לו לספק את צרכי הקבוצה, בעוד כל היתר הם אלה שאת צרכיהם מספקים. הנחה זו יוצרת התנגשות עם צרכי הפרט כאדם בוגר, מפני שההמצאות בעמדה תלותית מעוררת טינה כפי שהיא מעוררת תחושת הקלה. דמות המנהיג נתפסת ככל יכול (ביון, 1961).

לחימה בריחה:  ההנחה היא שהקבוצה נפגשת כדי לשמר את עצמה, וזאת ניתן לעשות על ידי בריחה ממישהו או ממשהו או לחימה בו. המנהיג חשוב ביותר מפני שעליו להוביל את הקבוצה לפעולה, ואין סובלנות כלפי חברים נפגעים (רוזנוסר, 1997).

זיווג:ההנחה היא שהקבוצה נפגשת למטרות התרבות, להביא אל העולם את המשיח המושיע. אווירה של תקווה שוררת בקבוצה. אין מנהיג ממשי ואין צורך בו, אך הקבוצה חיה בתקווה להולדת מנהיג חדש. זה יכול להיות גם רעיון שיביא לחיים חדשים טובים יותר. למעשה למנהיג אסור להיוולד מפני שאז יסתיים שלב התקווה, ולכן הוא יידחה כשיופיע. ביון מדגיש את אווירת הציפייה והאופטימיות שהיא ההוכחה לכך שהקבוצה קיימת (רוזנוסר, 1997).

מההנחה הבסיסית של קבוצות נובעת הנחת משנה: הקבוצה נמצאת במקום הראשון והצורך המרכזי הוא שהיא תשרוד ולא הפרט. לקבוצה יש מנטליות שהיא הביטוי "בפה אחד" של הרצון שלה, שכל אחד מהפרטים תורם לו בדרך שאינה מודעת לו, והיא גורמת לו אי נוחות כל אימת שהוא חושב או מתנהג בצורה שאינה מתיישבת עם ההנחות הבסיסיות. זהו מנגנון של תקשורת פנים קבוצתית שנועד להבטיח כי חיי הקבוצה יתנהלו מתוך התאמה להנחות הבסיסיות. תרבות הקבוצה היא תוצאת הקונפליקט בין מאוויי הפרט והמנטליות של הקבוצה. מכאן, שתרבות הקבוצה תיתן תמיד ביטוי להנחות הבסיסיות שביסודה (ביון, 1961). גם קבוצת העבודה וגם קבוצת ההנחה הבסיסית אינן נפרדות, אלא במציאות נוצרת קבוצת עבודה שלתוכה מפעפעת קבוצת ההנחה הבסיסית, ואשר נתמכת על ידי הנחה זו (רוזנוסר, 1997).

 עובד (2009), סוקר את מאפייני קומונות ותהליכי התהוותן והתפרקותן. הוא מציג מאפיינים בקבוצת הקומונה המתאימים למאפייני קבוצה שההנחה הבסיסית שלה היא זיווג:

קומונות הן קהילות ייעוד שהוגדרו כקבוצות המתאגדות על יסוד מטרה משותפת לשם מימוש אורח חיים כלכלי, חברתי ורוחני המתאים למטרה לשמה הן קמו. החיים צריכים להיות במבנים סמוכים המאפשרים חיי קהילה. צריכה להיות שותפות בתחומי הכלכלה והרוח, ובעקרונות יסוד מחייבים כגון דמוקרטיה, אי אלימות, שותפות מסוימת בנכסים, העדר דוגמטיות, סובלנות בענייני דת ואמונה, חופש בבחירת אורח החיים ושאיפה לתקשורת עם החברה החיצונית לשם העברת המסר של הקהילה. הקומונות קמות על מנת להתרחק מהמציאות המנוכרת, וליצור מציאות טובה יותר, שוויונית יותר, שיש בה חופש מוחלט. הקומונות התפרקו בסופו של דבר בגלל משברים פנימיים שנבעו מאכזבה כשם שהחברה ממנו פרשו אכזבה אותם. בקומונות דתיות למשל התחלף חופש הדת בדת חדשה שהביאה איתה הגבלות חדשות.

דרור (2008), מתייחס לתפקיד המשולש של הקומונה. נתן לראות הקבלה למונחים של ביון: 1. להיות היא עצמה מודל ראוי לחיים חלופיים המבוססים על דו שיח, קרבה, בחירה ומעורבות – זו ההנחה הבסיסית 2. לעצב באורח החיים הקבוצתי את אופי הפעילות המשימתית – מקביל לקבוצת העבודה 3. להיות אמצעי יעיל להפצת תפיסת העולם של הקבוצה – רעיון הזיווג והפריון.

בהתייחס לעקרונות אלו שבבסיס הקומונה המקבילים לעקרונות ה"זיווג", נתן לזהות מאפיינים אלו בשתי קומונות בנות זמננו: הקומונה האנרכיסטית בבאר יעקב, ואשראם במדבר (ראה קישור: http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3243807,00.html )

הנחות בסיסיות שבבסיס הקומונה בבאר יעקב: "אידיאל האלטרנטיבה לניכור – חיים משותפים ומשוחררים משעבוד לרכוש", "הקומונה קיימת בשביל החברים ולא ההיפך, אין חוקים: הכל מותר והכל אסור, אין הררכיה ואין גבולות", "הדברים נקבעים ע"פ רצון משותף מתוך שיחה חופשית מבלי שלאיש יש כוח לכפות את רצונו על האחרים".

"אנשים שאין ביניהם חוקים מלבד אמון, ולא צריך כוח כדי לעצב את הגבולות".

בסופו של דבר מתוך האין גבולות נוצרות נורמות חדשות וגבולות חדשים: "את התקציב המממן את חברי הקבוצה מרוויחים כל חברי הקבוצה...כל אחד מוזמן להוסיף או לקחת כסף כרצונו", "הבית מתוחזק על ידי כל חברי הקבוצה... כולם קונים, מבשלים, משלמים חשבונות", "הפעילות הקבועה בקבוצה היא מפגש  שבועי", "חיי השיתוף באים מתוך היכרות עמוקה וידיעת הצרכים, כמו משפחה".

החופש המוחלט כולל ויתור על רצונות אישיים, הימנעות מקונפליקטים תוך קבלת רצון הכלל. מצב זה בסופו של דבר מעורר תסכול, ולכן סביר שעם התפתחות הקבוצה יווצרו תהליכים שיאזנו אותו. תהליך כזה נתן לזהות בקומונת "אשראם במדבר". גם בקומונה זו יש הנחות בסיס המהוות אלטרנטיבה לחיי החברה. יחד עם זאת, מתוך אידאל החופש נתן לזהות שהתפתחה מערכת חוקים חדשה עם כללים רבים ומוגדרים אף יותר: "כל החברים עובדים, והחדשים משתלבים בתוכנית בת חצי שנה". קיימים תפקידים מוגדרים וחלוקת אחריות.

קבוצת הזיווג מאופיינת בשאיפה לרעיון, שעצם תחילת המימוש שלו היא תחילת סיומה של הקבוצה. ב"אשראם במדבר" מסתמן תהליך פוליטי שמסיים את חיי השיתוף שהיו ביסוד העקרונות הרוחניים של הקבוצה: "בניגוד לחבריהם האנרכיסטים ("באר יעקב") לקומונה הרוחנית אין קופה משותפת...בעבר היו כולם שותפים לכל ההחלטות אך גילינו שזה לא יעיל. היום אנחנו מקימים צוותים קטנים והם מקבלים החלטות הקשורות אליו", "גם הרכוש אינו משותף". יש אפשרות "לקחת חופש" מהקבוצה לצורך התבודדות, ממש כמו בחברה הבורגנית.

 המאמר מתייחס לכתבה על קומונות בישראל בקישור שהוצג תוך אזכור מקורות