שלושה מקרי אונס/תקיפה מינית, על ציר הזמן של חודש ימים בתל-אביב, כשהחשודים העיקריים הם עובדים זרים, מסתנני עבודה ופלסטינים כשוהים בלתי חוקיים-צריכים להדליק יותר מנורות אזהרה.
כאשר מסתננים, בעיקר דרך אילת, כ-2000-1500 איש כל חודש, הסכנה הולכת וקרבה והפיצוץ בדרך. אין מדיניות ממשלתית מאורגנת, סדירה, אמיצה ואין הרתעה ממשית.
יפי הנפש והמצפון שדואגים לפליטים, שולחים אותם לפריפריה ולשכונות עוני ?לא ליד הווילות שלהם.
ישראל, במצבה הדמוגרפי, ביטחוני ?אינה יכולה להיות מדינת מקלט, מקום שנכנסים מסתנני עבודה ?נכנסים גם מסתנני "פצצה" למטרות פיגועים.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"דמעות זרים הם רק מים" (פתגם רוסי).
לא רק החניונים הגדולים, כביכול מוארים/מוגנים הפכו לסכנה מיידית, גם הרחובות בשכונת שפירא, כל איזור התחנה המרכזית הישנה, לרבות העיר אילת, הם מרכזי סכנה מיידית, לנפש ולרכוש והמצב עוד יחמיר.
ישראל על כל בעיותיה הדמוגרפיות, הכלכליות ובעיקר ביטחוניות?לא יכולה ולא מסוגלת להיות מדינה קולטת פליטים, בלי פיקוח, הגבלה ובמספרים הולכים וגדלים.
כל יפי הנפש, הרגישים,ההומניים המקימים עמותות לעזרת הפליטים המסכנים, המתרבים במאותיהם, רוצים ליישב אותם ולטפל בהם, אבל לא בשכונותיהם המסודרות, היפות והשקטות אלא אצל השכונות הדרומיות, בקרב האוכלוסיות החלשות ?הנאבקות גם כך מדי יום על קיומם הכלכלי.
כמובן, שיש גם ישראלים?המנצלים את המצב לעשות כסף קל, לסחוט את המסכנים, לפצל דירות, להשכיר מחסנים או דירות בשכר מופקע, ללא תנאים סניטריים הוגנים ולא לדאוג לאחזקה ושיפוצים.
ישראלים "מכוערים" מסוג זה ?אינם רק תופעה במדינתנו, והם קיימים ופועלים גם בכל אירופה, איפה שנמצאים מהגרים, מסתנני עבודה,ומשטרה שלא מעוניינת להתערב ומבקשת "שקט תעשייתי פשיעתי".
כשבודקים את נושא העובדים הזרים, הפליטים, השוהים החוקיים והבלתי חוקיים, אסור להתעלם ממספר בעיות חברתיות ומוסריות שהנושא מציב בפני החברה הישראלית.
על פני הדברים - גירוש ילדי זרים עם משפחותיהם, אי מתן אפשרות לשהות קבע, לפליטים מדרפור או ממקומות אחרים, על רקע רדיפות או מלחמות אזרחים - מצטייר כמעשה כוחני, לא הומני ואכזרי.
אבל ניתוח מעמיק של הסוגיה, מצביע על העובדה שאסור ללכת שולל אחרי סיסמאות ופלקטים חיצוניים או ראיונות עם ילדים נחמדים, הרוצים להמשיך את חייהם בישראל.
פצצת זמן חברתית ופוליטית: חוסר המדיניות ויד מכוונת ברורה בנוגע לכללים של קליטת עובדים זרים, פליטים ברישיון וקביעת מסגרות קבועות וברורות, גורמת לאבדן שליטה מחד וסכנה חברתית מוסרית, מאידך.
עובדים זרים ופליטים שבאים לתקופה מוגבלת, אך לא עוזבים את הארץ בתום הרישיון החוקי, גורמים ליצירת גטאות של זרים - חממה לפשע, סמים וזנות ולכל המתלווה לכך.
מאחר ויש שוהים רבים בלתי חוקיים, הם לא רשומים באף מוסד, הם נמנעים מלהירשם לבתי ספר, לקבל טיפול בבתי חולים וחיים במחתרת.
התוצאה - חיים בתת רמה, בתת מסגרות חברתיות, ובפחד מתמיד מגירוש.
אסור לשכוח - עובדים זרים ללא רישיון, פליטים לא מאושרים, גם הם ללא רישיון, פירושו משפחות ילדים שהגיעו או נולדו כאן ובמשך השנים יוצרים בעיה פוליטית, משפטית, מוסרית.
"המושבות" - של הזרים בישראל, באיזור המרכז ובעיקר בעיר ת"א, הן "פצצות זמן", חברתיות ופוליטיות, כמו בארה"ב ובאירופה.
השפעה כלכלית, דמוגרפית, ביטחונית
לזרם הפליטים, הלא מבוקר, המשתקע בישראל, יש אספקטים שליליים, מבחינה כלכלית, דמוגרפית וחברתית. הגורם הביטחוני, כלומר האפשרות להחדיר סוכנים, או מבצעי פיגועים, במסווה של עובדים זרים, או פליטים מאפריקה, הוא נתון שאסור להתעלם ממנו.
ישראל אינה יכולה להיות מדינת מקלט:
במצבה הביטחוני, דמוגרפי, כלכלי, ישראל אינה יכולה להיות ארץ מקלט, לאלפי הפליטים והשוהים, הבלתי חוקיים הזורמים אלה.
בין מאות הפליטים, הנעצרים חדשות לבקרים, הגונבים את הגבול, במיוחד דרך מצרים, כדי להגיע לישראל, רובם אינם זכאים, לפי קריטריונים משפטיים בינלאומיים- להיקרא פליטים שיש להעניק להם מקלט. מדובר בזרם אנשים הבאים לחפש עבודה וחיים טובים יותר מאשר בארצות מוצאם.
פליטי דרפור - כפליטי וייטנאם בזמנו- בתקופת שלטונו של מנחם בגין ז"ל, קלטה ישראל, לבקשת האו"ם, כמה עשרות פליטים שהתערו בישראל וילדיהם שירתו בצה"ל. מספר הפליטים שברחו מדרפור בשל רדיפות רצח עם או סיבה פוליטית, הוא קטן יחסית לכלל הפליטים מצפון אפריקה, המצויים בישראל.
נציבות הפליטים של האו"ם
הוא הגוף המוסמך ביותר לטפל בפליטים ובבעיותיהם, כולל קליטה או מעבר לארצות אחרות. כפי שציינתי לעיל, ישראל במצבה הגיאופוליטי והביטחוני, יכולה לקלוט מינימום של פליטים הראויים משפטית לקליטה ולמתן מקלט.
זה תפקידו של האו"ם באמצעות הנציבות שלו בעולם, לווסת את כמויות הפליטים לכל המדיניות, בהתאם לגודל, מצבה הכלכלי ויכולת הקליטה שלהם.
ישראל יכולה לקלוט כמות מינימאלית, ואם היא תהיה מידתית, מאוזנת ומבוקרת, ע"י האו"ם.
ניצול הזרים:
מאחר ואין יד מכוונת ומפקחת עדיין, במלוא העוצמה, ניצול הזרים ע"י חברות, קבלני כוח אדם, הוא מחפיר וחייב להיפסק.
קבלני כוח אדם:
מנצלים את המצב הלא ברור, עושים קופה שמנה מהבאת עובדים זרים מחד וגירוש עובדים שכבר נמצאים בארץ מאידך.
אם תגידו שזאת חלמאות- לא תהיו רחוקים מהגדרת המצב האמיתי.
ילדים שנולדים כאן:
בין הבעיות הקשות בנושא זה, הם הילדים שנולדו כאן, גדלו, התחנכו, לא מכירים את ארצות מוצאם, ומהווים בעיה מוסרית הומניטארית ממדרגה ראשונה. לגרש ילדים, נראה ונשמע רע מאד, לא מוסרי ולא רגיש.
אבל הילדים האלה שייכים לעובדים שנשארו בארץ ללא רישיון, לא כחוק, ללא פיקוח בניגוד לחוקי וכללי המדינה, ולכן אין ברירה אלא לנקוט בצעדים חריגים.
לא מתקבל על הדעת- שניתן לרפא את אי החוקיות של ההורים ע"י הילדים, שאז זה יוצר פתח לילודה מהירה לקבלת רישיונות קבע.
הבעיה מוכרת בעולם כולו:
ארצות אירופה התעוררו קצת באיחור ומצאו את עצמם עם אוכלוסיה גדולה, זרה ומוסלמית בעיקרה, על כל השלכותיה החברתיות, הכלכליות ועכשיו גם הביטחוניות.
ארצות נאורות כביכול, כמו שבדיה, נורבגיה, דנמרק שהטיפו לכולם על פתיחות ומדיניות סעד, נבהלו והחלו לחוקק חוקים המונעים כניסה של זרים למטרות עבודה, שהות או נישואין, מפחד של חוסר שליטה על הזרם האנושי, שלא תמיד משתלב במדינות הקולטות.
השוהים והמסתננים הבלתי חוקיים הם "פצצה מתקתקת", התוצאות מתחילות להיראות והן אינן משביעות רצון ובמקומות אחדים אפילו מפחידות למדי.
במקומות שיש הרבה מים עומדים ?יש הרבה יתושים. הריכוזים הגדולים של הזרים הם אילת, המוצפת במסתננים, ותל-אביב ?דרום. שני המקומות הם מוקדים של אבטלה, פשע, סמים, אלימות ושירותי זנות שגולשים לתקיפות מינית ואונס ברחבי העיר.
איזורי התחנה המרכזית וסביבותיה?הופכים לשכונות שהכניסה אליהם ביום בחזקת סכנה ובלילה בחזקת בל-יכנס. גטאות של פשע, הם מתכון להתעוררות חברתית מוסרית.
האפקט הפלילי והביטחוני
כניסה בלתי-חוקית לארץ ?היא בבחינת עבירה פלילית לפי חוק הכניסה לישראל ועבירה ביטחונית על פי חוק למניעת הסתננות.
הבעיה נובעת מאי היכולת של הממשלה לסגור את הפרצה שפירושה לא רק מסתנני עבודה אלא "מסתנני פצצה", לאמור, מחבלים.
הממשלה צריכה להיות יותר אגרסיבית, לא נחמדה, לא רגישה מדי ולטפל בסוגיה ביד חזקה, בגירושים וללא פחד ממה יגידו תומכי הפליטים מבפנים ואלה שבחוץ.
מדינות שיביעו התנגדות למדיניות הגירוש, יתכבדו ויקבלו את המסתננים לארצותיהם. בואו נראה אותם.
פתרונות לטווח קצר וארוך
הקמת משטרה עירונית ?עליה הכריז ראש עיריית ת"א-יפו, הוא פתרון מקומי זמני, מבורך ונקווה שיהיה גם יעיל. אבל הוא לא פותר את הבעיה והוא לא הפתרון לנושא הכאוב.
הקמת גדר באזור אילת
הגדר ?היא אמצעי מונע וטוב שתקום, אך כבר למדנו ברצועת עזה, שעיקר הפעילות שלהם היא בתעלות מתחת לגדרות, וכפי שהם התגברו על הגדר למצרים, ולפעמים לישראל, ימצאו פתרון גם לגדר המסתננים.
הפתרונות חייבים להיות יותר אגרסיביים ומרתיעים
מעצר מידי עם הסתננות או גילוי שוהים בלתי חוקיים, העברתם למחנות מעצר וגירוש מהיר, נקי וללא סיבוכים, לארצות מוצאם או לכל מדינה קולטת מתנדבת.
דרום סודן העצמאית?המספקת את רוב המסתננים, חייבת לקבל אותם בחזרה ומהר.
בשלב מעצרם במחנות המעצר?צריך להשתדל להעניק להם תנאים סניטריים וסוציאליים בסיסיים, של מזון, תרופות וטיפולים.
אבל, העיקרון חייב להיות?מעצר קצר ענייני וגירוש מיידי אם אפשר.
להכריז על מצב חירום,לגבי המסתננים והסתננות ?לרבות שימוש בהרתעה של משפטים/עונשים, עד לבלימת התופעה והקטנתה, בצירוף קנסות כבדים על מעסיקים ו/או משתפי פעולה עם המבריחים.
העולם הנאור?שיחכה.מספר המסתננים הפוליטיים החוששים לחייהם, או הבורחים ממלחמות אזרחים ?הוא באחוז אפסי מול הזרם הגואה של מסתנני עבודה.
וכפי שאמרתי ?נציבות האו"ם?חייבת להכנס לעובי הקורה ומה שקורה בארץ ובארצות אירופה, כמו איטליה, ספרד וארצות הים, מול אפריקה,ולטפל בנושא במהירות וביעילות.
אם ישראל צריכה לשמש דוגמא או טריגר למדינות אחרות, כך יהיה, העיקר שנוכל להתגבר על התופעה והמחלה שהופכת להיות"חיידק טורף", חברתי מוסרי ופוליטי.
הערות והרהורים בענייני דיומא:
א. יאיר לפיד ?הגיב לתקשורת לעניין התקנון "הסטליניסטי" של מפלגתו ?בטענה שלא מדובר בשלטון יחיד אלא ביציבות.
ב. אז אפשר לומר,שהתקנון-מטרתו "יציבות סטליניסטית".
ג. תחשבו על הרעיון הבא: הבדואים בסיני, מבריחים את מסתנני העבודה תמורת כסף. לשלם לבדואים ישירות ?שימנעו את כניסתם.
הערות:
ראה מאמרי באתר זה:
1. "מצלמות בכבישים ובערים ?אמצעי מניעה וביטחון".
2. "חוק המסתננים ובג"צ איחוד משפחות".
3. "השר ישי ?וגירוש ילדיהזרים".
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
