הגיע הזמן 

הגיע הזמן

הכי קל נראה לי זה לוותר. לוותר על חלומות, על רצונות, מערכות יחסים, כבוד. לוותר על כל מה שלא בא לנו בקלות, כל מה שאנחנו צריכים להלחם עליו, לעמוד על שלנו, להאמין שיקרה- ויתרה מכך, לעשות שיקרה.

כחלק מתהליך אימוני, המתאמן בוחן עם עצמו מהם החסמים שמונעים ממנו להשיג את מה שהוא חפץ בו, להגשים את עצמו, להתבטא. אותם חסמים לרוב אינם נמצאים בשום מקום פיזי בחייו, הוא אינו יכול להראות אותם, לגעת בהם, הם נמצאים בעיקר בראשו, במחשבותיו, בליבו.

אם כך, אז מה הם אותם חסמים אשר מונעים מבן האדם להתקדם בשביל חייו? לפניכם רשימה מגוונת, אני מציעה לכם לקרוא אותה ולראות מה מתוכה מתאים לכם, איפה אתם פוגשים בחייכם את אותו החסם, וכיצד תוכלו להתגבר עליו ולא לתת לו לעצור אתכם בדרככם.

סוגי חסמים: מעורבות רגשית, שנאת הפסדים, מלכדות הסבירות, מלכודת התדמית, הרגלים (קושי לשנות סדר יום, אפילו הרגל אחד קבוע), הפחד להיכשל, נוחות,  הקשבה סלקטיבית לסביבה, הצבת מטרות "גבוהות" או "נמוכות" מידי, מגבלות כספיות והתחושה שאין בידינו המשאבים הדרושים – גישת החוסר, האמונה ש"פעם נעשה את זה" – עכשיו זה לא הזמן, השקעת רוב המשאבים והאנרגיה בהשגת תוצאות לטווח קצר, קושי להשתחרר מטעוני נגד, בחירות שגויות ומתמשכות, קושי להיפרד, נטייה לרצות אחרים על חשבוננו ועוד'.

הרשימה עוד ארוכה ואני מניחה שכל אחד מאיתנו יכול למנות חסם נוסף שהוא פוגש בחייו שטרם הופיע ברשימה. בחרתי אומנם בחסמים הפופולאריים ביותר, אך החסם העיקרי בעיני, זה המהווה את מקור הבעיה, הינו חסם הדחיינות הידוע במוטו "כל מה שלא חייבים לעשות היום- נדחה למחר" . שורש הבעיה הוא ש"מחר" לא באמת מגיע למחרת. אני מוצאת שאנשים יודעים בדיוק מה עליהם לעשות, הם מודעים לרמת הדחיפות שיש לבצע את המהלך ולהתחיל לנוע על רצף החיים, להשתחרר מהתקיעות, מהקיבעון שאוחז בהם, והם כאילו מעלימים עין, מחכים למועד טוב יותר, קל יותר, נוח יותר, המועד האידיאלי שלא מגיע, אין זמן יותר טוב מעכשיו בכדי לשנות, לשפר, להזיז, להאמין – לשפר את איכות חיינו.

החסמים ובראשם הדחיינות, חוסמים אותנו מלעשות דברים קלים כקשים. לזמן שינויים לחיינו, להסתגל לשינויים שקרו גם ללא הזמנה מצידנו, אבל הם כאן ואנחנו צריכים לקבל אותם, או לפעול בכדי לשנות אותם שוב או להשלים איתם. בכל מקרה נדרשת תגובה מאיתנו, זוהי האחריות של כל אחד מאיתנו כלפיי חייו – היכולת להגיב, ויש לנו יכולת.

לפצוח בדיאטה, להפסיק לעשן, לשנות הרגלי אכילה, לעשות ספורט, לשתות פחות אלכוהול, להתגבר על דחף המוביל לבזבזנות וצריכת יתר. לשנות את ההתנהלות שלנו, להפסיק לצעוק בכל פעם שכועסים, להתחיל לדבר במקום לשתוק, לראות את האחר, לסלוח, לבקש סליחה, להלחם, להשלים. כל דבר, כל שינוי בחיינו, שנבחר בו או שהוא בוחר בנו, יכול להועיל לנו רק אם נכיר בו, נפנים אותו, נאמין בעצמנו, נרכוש ידע ונגבר על הקושי.

פחד הוא חלק מחיינו, הוא מהווה מנגנון הישרדותי שעוזר לנו לשמור על עצמנו ולהימנע מסיכונים וטוב שכך. יחד עם זאת, בחיי היום יום הוא מונע מאיתנו מלהתמודד עם הפחדים הכמוסים שלנו – כשלון, מה יגידו עלי? מה יחשבו עלי? הוא גורם לנו לחשוב שיותר טוב לנו לא להתרחק, להמשיך ולהתמודד עם המוכר והידוע, קשה כל שיהיה, גרוע אפילו, חסר חיים וחיוניות, לא ממצה, לא מממש, לא אוהב, אבל מוכר. זוהי מלכדות אמיתית עבורנו שכן היא יכולה לגרום לנו לדבוק בה, להישאר מפוחדים, לא לנסות, לא להעיז, לא לפרוץ, לא לשנות, לא להתחיל, לא להפסיק. מקום קשה ומתסכל. נכון, אין הבטחות שזה יצליח, ואולי נצטרך לנסות מספר פעמים, מה שבטוח הוא שמהיציע לא חוכמה לתת עצות לשחקנים ולחשוב "מה היינו עושים אילו", כדאי לשנות מקום, לרדת אל המגרש, להירטב – לנסות באמת, לא על "יבש", להתמסר, להסתכל לפחד בעיניים, לחיות!

כל אחד בקצב שלו, צעדים קטנים או צעדים גדולים- כל אחד ומה שעובד לו, אבל לנוע, להפסיק עם התירוצים, להתאמן , ליזום, ליצור ולשנות את מה שאנו בוחרים . דברים גדולים יקרו אז, תגלו את עצמכם, את העולם, את הסובבים.....הרפתקאה.....

"ההרגל הוא טבע שני המונע מאיתנו להכיר את טבענו המקורי".
מארסל פרוסט