הפצצה האיראנית ויתרונותיה 

 סגנון החיים המערבי מאופיין כמרוץ עכברים מטורף. סגנון חיים שאינו מאפשר מחשבה אמיתית  על מה בעצם היינו רוצים להשיג בחיינו, וחוסם את האפשרות לבקר את קצב ההתקדמות שלנו לעבר מטרות  אלו.  תנועה ללא הפסקה, אינה מאפשרת את קיום המחשבה הפנימית השקטה, ואף מהווה תרוץ להעדר קיומה.

העדר מחשבה יכולה לנבוע מחוסר הרצון להתמודד עם הפערים בין הרצוי למצוי בחיינו, ומתוך חוסר רצון להודות שאנו מתנהלים על-ידי מוסכמות שמוכתבת על-ידי החברה. מוסכמות שבעצם אינן תואמות את רצונותינו האמיתיים- אך קשה לנו לעמוד כנגדם. מתוך כך, אנו נוטים לדחות את המימוש העצמי שלנו לזמן עתידי לא מוגדר,ומתנים אותו בקיום תנאים חיצוניים נוחים, כגון יותר פנאי, יותר כסף, שקט נפשי וכדומה.

תופעת הדחיינות היא בעצם עמידה במקום והמתנה שמשהו אחר חיצוני יקרה ויחליט בשבילנו.אחת הסיבות הנפוצות לדחיינות היא חוסר בהירות והגדרה מדויקת של המטרה שאותה אנחנו רוצים להשיג. סיבות נוספות לדחיינות יכולות לנבוע מפחד מכישלון, פחד מהצלחה, פחד מהתחייבות וספקות לגבי הרצון  האמיתי שלנו בדבר.

היות ששינוי קשור באופן ישיר גם להשתנות, יכולה להתעורר התנגדות פנימית וחוסר רצון להתמודד עם אתגרים חדשים, לא ידועים ומאיימים, שמוציאים אותנו מהסביבה הטבעית, המוכרת והבטוחה.

 כתושבי ישראל עלינו לעמוד מול אתגרים רבים. למרות רצוננו, עדיין לא הגענו למנוחה ולנחלה, ונדרשים אנו להתמודד מול אתגרים  חברתיים, כלכליים וביטחוניים רבים . כיום, איום הפצצה האיראנית ודרכי ההתגוננות  מולה מעסיקים את כולנו במידה כזו או אחרת.  ברור לנו, כי נפילה אפשרית של פצצה כזו, תשנה את מהות חיינו מהקצה לקצה, במידה כזו שקשה לנו לתאר את השלכותיה. כמו כול הדברים בחיינו, גם כאן ניתן לבחור לראות את הסוגיה משתי זוויות עיקריות. גישה ראשונה, רואה בקטסטרופה המתקרבת חסרונות בלבד ולעומתה הגישה אחרת ממנפת את האיום והופכת אותו למשהו בעל נוכחות חיובית בחיינו.

 לרוב, כאשר מגיע איום חיצוני אמיתי, המאיים על קיומינו המיידי, הוא יכול להוות מניע להסתכלות בלתי מתפשרת על חיינו הקיימים. אילו ידענו באמת כי ימינו קצובים, האם היינו ממשיכים לנהל את חיינו באותה צורה? ההבנה שחיינו הם משהו ארעי שאינו מובן מאליו, גורמת לנו לשאול שאלות נוקבות בכל תחומי חיינו המרכזיים כגון תחום העיסוק, מצב מערכות היחסים, וגורמת לבחינה מחודשת של סדרי העדיפויות בחיינו. הסתכלות זו, יכולה להצמיח החלטות ופעולות חדשות שיביאו לשינויים מהותיים בהתנהלות שלנו באופן מיידי, להוביל לעלייה במידת המימוש העצמי ומתוך כך לעלייה בתחושת  הסיפוק והאושר שנחוש בחיינו.

האם אנו באמת זקוקים לאיום חיצוני כדוגמת הפצצה האיראנית על מנת לעצור לרגע את מרוץ החיים ולהיות קשובים לעצמינו?  האם ניתן לבצע תהליך זה כשגרת חיים?

 תהליך אימון הוא דרך להפקת תוצאות רצויות בחיים, בזמן מוגדר, תוך התבוננות ויצירה של יעדים ומטרות.

התהליך האימוני מתאים כמעט לכול אדם שמחפש לעשות שינוי בחייו. הרצון לשינויי יכול להיות בתחומים רבים ומגוונים כגון תחום עיסוק, מערכות היחסים, התנהלות כלכלית, תחום הזוגיות, שינויי הרגלים, התמודדות עם פחדים, יציאה לגמלאות וכדומה.

 למרות שבניית תהליך אימון של כל אחד ואחד הינו  ייחודי ושונה, יש תמיד צורך להגדיר ולמקד שלושה דברים:

1. היכן אנו נמצאים עכשיו (בהווה )

2. לאן אנו  רוצים להגיע (בעתיד)

3. תכנון המסלול שבו נלך מהמקום שבו אנו נמצאים כיום למקום שאליו אנחנו רוצים להגיע בעתיד,

    כשהמטרה העתידית משמשת כמצפן, מכוונת ומטווה את הדרך.

חשוב שנזכור כי חיינו בנויים לא רק מפרקי העשייה, אלא גם מהרווחים שביניהם. רווחים המאפשרים לכוונן מחדש את המצפן האישי וללכת בעקבותיו למסעות חיינו האישיים.