קשה להוריד משקל כי התשוקה לאכול באה מתת המודע. הבן ושנה! 

גישה חדשה להרזיה והפחתת משקל

                         אם רק היית יודע איך תת המודע שלך מנע זאת ממך!

אלברט איינשטיין אמר   "אי אפשר לפתור בעיה באמצעות אותה חשיבה שיצרה אותה"   מעטים מבינים  את המשמעות האמיתית של משפט זה:

כשנולדנו, היינו חייבים, ללא מודע, לייצר התנהגויות שיתאימו לאופיים הנראה לעין והנסתר ממנה של הורינו, כדי שאלה יתנהגו בצורה שתתפרש על ידנו, התינוקות, כאהבה. מכיוון שלא ידענו את פירושה של המילה "אהבה" ולכן פירשנו אותה בעזרת הכלי היחידי שעמד אז לרשותנו, "הישרדות".

בכל פעם שהאכילו אותנו ואחר כך בכל פעם שאכלנו – הרגשנו הקלה, הרגשנו שנתנו לנו עוד מנה של "הישרדות" וגופינו ייצר מיידית כימיקלים של שמחה: norepinephrine, serotonin ו dopamine

תחושת השמחה שבאה בעקבות "הישרדותנו" חקוקה במוחנו ובעצם בכל פעם שאנחנו ניגשים לאכול אנחנו למעשה אוכלים כדי לייצר את הכימיות הממכרות האלה.

(תופעה זו ידועה אצל שתייני אלכוהול – לדוגמה בירה. בפעם הראשונה ששותים בירה הטעם מר ולא טעים, אבל, אחרי דקות מעטות "עולה האלכוהול לראש" ונותן תחושת כיף "high". תחושה נעימה זו, היא התחושה אותה האדם זוכר כתוצאה משתיית הבירה ועל כן בכל פעם שישתה בירה יזכור למעשה את התחושה שתעטוף אותו מיד לאחר מכן. זו הסיבה העיקרית לתשוקה למשקה מר זה)

למעשה, אימנו או אבינו גם הם הרגישו תחושות דומות כשאכלו, כתוצאה מאכילתם ייצר מוחם את הכימיקלים המשויכים לתחושת השמחה ואלה עברו אלינו, כשהיינו עוברים, דרך חבל הטבור והתקבעו במוחנו כזיכרון. כשנולדנו כבר היינו מכורים לאוכל. רובנו לא השמנו כשהיינו ילדים צעירים וזאת משתי סיבות הישרדותיות:

• עובדת היותנו רזים גרם ל"הבעות" דאגה של הורינו אשר התפרשו גם הם כ"הישרדות" (דואגים לנו)
• ההשתוללות המרובה בגיל הצעיר גרמה גם היא לדאגה להורינו וגם אותה פרשנו כ "הישרדות" (דואגים לנו)

שתי הדרכים האלה גרמו לנו לייצר את הכימיות להן נולדנו מכורים ולכן לא נאלצנו לפעול "בכוחות עצמנו" – באכילה.

בתום תקופות אלה, לא נותרה לתת המודע שלנו כל ברירה. גופינו צרח לעזרה כשהוא משתוקק לכימיות איתן נולדנו והדרך היחידה שנותרה זמינה ולא הייתה תלויה באחר הייתה לאכול.

תהליך האכילה נעשה מואץ אט אט, ככל שאכלנו והוספנו משקל נתקלנו בתגובות לא נעימות של הסביבה. הרגשנו "מאוימים" (בתת המודע) – הישרדות המוטלת בספק (בתת המודע) וזה דחף אותנו לאכול בכל פעם מחדש. לפעמים הצלחנו לעשות דיאטה אך זו לא החזיקה, מכיוון שהכוחות הלא מודעים בתוכנו היו חזקים יותר. בזמן הדיאטה סבלנו, קראנו לתקופה זו – "מלחמה".

בצורה זו נשארנו משועבדים לאוכל מבלי מודע ומבלי שליטה.

הדרך לשינוי עוברת דרך פילוג'יקה. דרך חדשה זו מאפשרת לבני האדם ללמוד את הסימנים התת מודעים בגוף והספציפיים לתשוקה לאוכל, למתוק, מלוח וכו' הגורמים את הצורך לאכילה. מכיוון שסימנים אלה לא מזוהים בצורה רגילה ומודעת, כי מקורם ומיקומם הוא בתת המודע, לומד המשתמש בשיטת פילוג'יקה איך לחבר חלק זה שבתת המודע שלו אל המודע ובכך לעבור לאכילה מודעת ומבוקרת. ההרזיה הופכת לאפשרית.