מושגים חילופי שלטון בישראל
? קואליציה - היא מעין ברית בין יישויות שונות, המשתפות פעולה לקידום עניין משותף.
קואליציה, על פי רוב, מוקמת אד הוק ליצירת חזית בנושא ספציפי, ובכך היא נבדלת מ"ברית" או "איחוד". קואליציה עשויה להתקיים בין מדינות, למשל לצורך מלחמה באויב משותף, כגון הקואליציה שהקימה ארצות הברית עם מדינות נוספות למלחמה נגד עיראק במלחמת המפרץ הראשונה והשנייה.
בדמוקרטיות פרלמנטריות, נזקקת הממשלה (הרשות המבצעת) לתמיכת הפרלמנט )הרשות המחוקקת) כדי לפעול. אם אחת מסיעות הפרלמנט מהווה רוב, די בתמיכתה כדי להקים ממשלה ולאפשר את פעולתה. מצב זה נפוץ בדמוקרטיה פרלמנטרית בעלת מערכת דו מפלגתית. אולם, בדמוקרטיה פרלמנטרית רב-מפלגתית, ייתכן מצב שבו אין סיעה המהווה רוב בפרלמנט. כדי להשיג רוב כזה, נדרשת אחת הסיעות (בדרך כלל הסיעה הגדולה ביותר) לצרף אליה סיעות נוספות. הגוף הפרלמנטרי הנוצר מצירוף זה של סיעות מכונה "קואליציה". כדי להקים קואליציה, על הסיעות לחתום על "הסכם קואליציוני", המגדיר את מדיניות הממשלה ותומכיה בפרלמנט באמצעות "קווי יסוד", ואת בעלי התפקידים השונים שימונו מתוך הסיעות (שרים וסגני שרים בממשלה, יושבי ראש של ועדות בפרלמנט, וכדומה). הסיעות מתחייבות לתמוך בממשלה בהצעות אי אמון, לרוב כנגד התחייבות מפלגת השלטון לתמוך במרכיבים מהאידאולוגיה שלהן.
בין המפלגות החברות בקואליציה למפלגת השלטון, נחתמים הסכמים קואליציונים שמפרטים את התחייבות המפלגה וההתחיבויות כלפיה. להסכמים הקואליציונים יש תוקף משפטי ומפלגה שלדעתה הופרו ההתחיבויות שניתנו לה בו, יכולה לפנות לבית משפט. אם זאת היות שזה לא הסכם משפטי רגיל, בית המשפט יכול רק לקבוע שהייתה הפרה של ההסכם אבל אינו יכול להכריח את אחד הצדדים לקימו. במקרה של הפרת הסכם כלפי אחת המפלגות, מותר לה לא לכבד סעיפים אחרים בהסכם ואף לפרוש מהקואליציה. החוק מחייב את המפלגות לפרסם את ההסכמים הקואליציונים שלהם גם בשביל האזרחים וגם בשביל חברי המפלגות.
יתרונות וחסרונות
לסיעה המרכזית:
• יתרונות: ראש הסיעה הוא שישמש כראש הממשלה והסיעה היא שתוביל את הממשלה והפרלמנט, וזאת על אף שלא זכתה ברוב בפרלמנט.
• חסרונות: הסיעה נתונה לסחטנות פוליטית מצד הסיעות האחרות, ועלולה לסטות מאוד מהמצע עליו נבחרה לשם שמירה שלמות הקואליציה.
לסיעות החברות:
• יתרונות: השתתפות בממשלה ובפרלמנט בתפקידים משפיעים, ומניעת פעולות ממשלתיות מסוימות המנוגדות למצען. השפעתה של סיעה על התנהלות הממשלה והקואליציה עשויה להיות גדולה יותר מגודלה היחסי בפרלמנט.
• חסרונות: על הסיעה להתפשר על חלק מהמצע עליו נבחרה, ואף לקחת חלק בפעולות שמנוגדות לו.
באופן כללי: ככל שקואליציה מורכבת ממספר גדול יותר של סיעות, היא משפרת את יציבותה הפרלמנטרית, אך מקטינה את חופש הפעולה שלה ושל הממשלה, מכיוון שהיא נדרשת לאזן בין מגוון גדול של אינטרסים מפלגתיים.
• אפיונים של קואליציה רחבה - קואליציה שחבריה מהווים רוב גדול בפרלמנט. ראשי ממשלה מעוניינים בדרך כלל להקים קואליציה כזו מפני שכך מפלגה או צירים בודדים אינם יכולים לאיים על שלמות הקואליציה כי יש רוב בלעדיהם ויש פחות כח לאופוזיציה שנאבקת מול ראש הממשלה, בנוסף לממשלה כזאת יש יותר לגיטמיות ציבורית ציבור גדול יותר מרגיש מיוצג על ידי הממשלה ובמיוחד כשהממשלה מורכבת ממפלגות יריבות. עם זאת חופש הפעולה של הממשלה קטן אם היא מבוססת על סיעות רבות בעלות מצע שונה.
• קואליציה של ממשלת אחדות לאומית - נוצרת כאשר שתי הסיעות הגדולות ביותר בפרלמנט נמצאות יחד בקואליציה. קואליציה כזו מקובלת במצבי חירום (בדרך כלל מלחמה), וכן כאשר גודלן של שתי הסיעות הגדולות שווה (פחות או יותר), אך אף אחת מהן אינה יכולה להקים קואליציה ללא השנייה. דוגמה לקואליציה כזו הייתה בתקופת "ממשלת הרוטציה" בין יצחק שמיר(הליכוד) לשמעון פרס(העבודה).
• קואליציה צרה - קואליציה שחבריה מהווים רוב קטן בבית הנבחרים. קואליציה כזאת מתאפינת בחופש ביצוע רב יותר עקב מיעוט דעות מנוגדות, אך גם בסחטנות פוליטית של סיעות קטנות ואף של חברי פרלמנט יחידים.
• קואליצית מיעוט - כאשר מספר החברים בקואליציה קטן ממספר החברים באופוזיציה. מצב זה נוצר בדרך כלל לאחר פרישת סיעות מן הקואליציה או לאחר בחירות בהן יש סיעה שאינה מעונינת בהצטרפות לקואליציה. קואליצית מיעוט יכולה להתקיים באחד משני מצבים:
o לאחר הצבעת אי אמון, כאשר הממשלה היא ממשלת מעבר. דוגמה לקואליצית מיעוט היא הקואליציה של רה"מ לשעבר אהוד ברק בסוף כהונתו.
o כאשר חלק מסיעות האופוזיציה מספקות לממשלה "רשת ביטחון" בכך שהן מונעות את הפלתה בהצבעת אי אמון או אישור תקציב. הממשלה מוגדרת במקרה כזה כממשלת מיעוט.
דוגמאות למצב כזה:
o ממשלת רבין, לאחר פרישת ש"ס מהקואליציה ולפני אישור הסכם אוסלו ב', שנתמכה על ידי הסיעות הערביות מן האופוזיציה.
o ממשלת שרון בזמן ביצוע תוכנית ההתנתקות, שנתמכה על ידי סיעת שינוי מהאופוזיציה רק לצורך השלמת נסיגת ישראל מרצועת עזה, שלאחריה תוכננו להתקיים בחירות.
? אופוזיציה - בהקשרה הפרלמנטרי היא כינוי לכל המפלגות שאינן חברות בקואליציה, כלומר לא התאגדו לשיתוף פעולה עם הממשלה. במשטר פרלמנטרי-יחסי כמקובל בישראל, לרוב האופוזיציה היא מיעוט מכיוון שקשה לשמור על קואליציה ללא רוב בפרלמנט.
מטרת האופוזיציה היא לייצג בפרלמנט את עמדותיו של המיעוט שלא זכה לייצוג בשלטון, לבקר את השלטון ואף לנסות להפילו, ולהציג אלטרנטיבה לדרכה של הממשלה.
בישראל, בבריטניה ובמשטרים פרלמנטרים דומים, מקובל שראש האופוזיציה הנו יו"ר המפלגה הגדולה מבין חברות האופוזיציה. בישראל, עד שנת 2000, "ראש האופוזיציה" היה תפקיד ללא משמעות חוקית כלשהי. בשנת 2000 נוסף תיקון לחוק שהסדיר את מעמדו, סמכויותיו, שכרו וכדומה. בין היתר מחויב ראש הממשלה למסור לו עדכונים בענייני המדינה.
במובנה הרחב יותר, אופוזיציה היא כינוי כולל לעמדות, הארגונים והתנועות המתנגדים פוליטית או אידאולוגית לשלטון או לעמדתו, ולא בהכרח כאלה הפועלים במסגרת פרלמנטרית
? מפלגת שלד - מפלגה שבסיס גיוסה צר ובראשה עומדת קבוצה קטנה של נכבדים ועסקנים.
האידאולוגיה במפלגות שלד משנית בחשיבותה, פעילותן עונתית ומצטמצמת בעיקר לתקופת הבחירות, והמנגנון שלהן הוא ביזורי ורופף למדי. בדרך כלל מפלגות שלד אופייניות יותר לדמוקרטיות נשיאותיות מאשר לדמוקרטיות פרלמנטריות. דוגמאות בולטות הן המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית בארצות הברית, שפעילות רק לקראת הבחירות למוסדות השונים (גם במדינות וגם ברמה הפדרלית).
• מפלגת המון - מפלגה בעלת בסיס תמיכה עממי רחב, הנשענת על המוני פעילים וחברים. היא נוטה להיות אידאולוגית באופייה, ריכוזית וביורוקרטית בארגונה ו"אינטגרטיבית" בהיקף פעילותה.
דוגמאות למפלגות מעין אלה: מפא"י, המפלגות הסוציאליסטיות, הקומוניסטיות והפשיסטיות.
• מערכת מפלגתית (רב, דו, ושלוש) -מערכת מפלגות מורכבת ממספר המפלגות הקיימות במדינה בזמן מסוים. מערכת אשר מהווה בדרך כלל שיקוף של מידת הליכוד או הפילוג בקרב האזרחים על ידי ייצוג מגוון הנושאים העומדים על סדר היום הציבורי.
במדינות בעלות משטר דמוקרטי בעיקר, ניתן למצוא מערכות מפלגות במתכונות שונות:
מערכת דו מפלגתית, בה ההתמודדות על השלטון היא בין שתי מפלגות גדולות לדוגמא בבריטניה (שמרנים מול לייבור).
יתרונות מערכת דו מפלגתית
• הימנעות מקיצוניות: הדינמיקה של מערכת דו-מפלגתית, מביאה את שתי המפלגות הראשיות לנקוט מדיניות הנוטה להתקרב לדעותיו של הבוחר החציוני -המהווה את מרכז המפה הפוליטית בנוגע לסוגיה עיקרית כלשהי, כך שבאופן תאורטי מצויים חצי מהבוחרים מימינו וחצי משמאלו. בכך יש מעין "עוגן" למניעת התרחקות יתרה של מפלגה ממרכז המרחב הפוליטי לצד זה או אחר. בו בזמן, יכולה עדיין כל מפלגה לשמור על הבדלים מספיקים לעומת יריבתה באופן שיבטיח עבורה קולות מצד "הגלעין הקשה" של בוחריה הוותיקים.
• הפחתת פלגנות: האילוץ לאחד קבוצות שונות למפלגה גדולה אחת, הגורם ליצירת מגוון דעות בתוך המפלגה , עשוי לסייע לאנשים לאחד או לפשר בין דעות ואינטרסים שונים ולנסות למצוא מכנה משותף, ובכך להקטין תופעות שונות של קיטוב.
• מניעת סחטנות פוליטית של מפלגות קטנות: לעתים קרובות במערכת רב מפלגתית, נאלצת אחת המפלגות הגדולות להקים קואליציה עם מפלגות קטנות. במצבים כאלה עלולה סיעה קטנה - ובפרט כזו בעלת אינטרס צר או דעות לא מקובלות ואף מנוגדות לקונצנזוס - לצבור כח רב מדי ביחס לגודל.
חסרונות מערכת דו מפלגתית
• צמצום מגוון אפשרויות הבחירה הריאליות העומדות בפני הבוחר: אף במקרים בהם רובם הגדול של הבוחרים נוטה להזדהות לפחות עם חלק מהרעיונות של אחת מ-2 המפלגות הראשיות, הרי שעדיין אנשים רבים, ואולי אף רובם, אינם נוטים להזדהות דווקא עם צירוף מסוים של דעות ועמדות בנושאים שונים, ואפשר שהבוחר היה מעוניין בייצוג של מפלגה בעלת אוסף עמדות ודעות מצומצם, השונה מאלה של השתיים הגדולות.
• לעתים דווקא מפלגות קטנות יכולות לתת ביטוי לרעיונות ונושאים אשר רבים באוכלוסייה היו רוצים לתת להם ביטוי, אך המפלגות הגדולות נוטות להתעלם מהם.
• מפלגות קטנות או חלקים שונים באוכלוסייה עלולים לסבול מתת ייצוג.
• מתן תחושת כח מופרזת ל-2 המפלגות הגדולות במדינה, על כל המשתמע מכך.
• מניעת שילובים קואליציוניים מוצלחים: עובדה היא שבמערכת דו-מפלגתית עדיין עשויים להימצא בקרב ציבור התומכים של כל מפלגה קבוצות כח ואינטרסים שונות, ולפיכך כל מפלגה גדולה מהווה מעין "קואליציה פנימית" של קבוצות אלו, המסכימים מראש להתאחד סביב אותה מפלגה. במצב זה מוטב, אולי, כי קבוצות שונות יבטאו עצמן דרך מפלגות שונות, ועל ידי כך האפשרויות להרכבת ממשלה קואליציונית תהיינה מגוונות יותר.
• דמיון רב מדי בין שתי המפלגות הגדולות: הצורך של המפלגות הגדולות לזכות ברוב מוחלט של המושבים, עלול לגרום להן לנטות יתר על המידה על מנת שעמדותיהן תכסנה את דעת רוב הבוחרים. במצב זה ייתכן שהמפלגות תוותרנה, כל אחת, על עקרונות רבים, עד כדי חוסר יכולת למצוא הבדלים משמעותיים בין שתיהן.
מערכת רב מפלגתית בה מספר רב של מפלגות מתחרות על השלטון. לדוגמא ישראל, הולנד, דנמרק ושבדיה.
מערכת פוליטית רב מפלגתית מאופיינת בין היתר בחוסר קונקרטיות. מערכת המורכבת מיותר משלוש מפלגות, אשר כולן בעלות עמדות מגובשות ושונות בנושאים המהותיים העומדים על פרק ניהול המדינה.
הן מערכת דו מפלגתית והן מערכת רב מפלגתית יכולות להיות מערכות מתונות – מערכות המורכבות ממפלגות בעלי הבדלים מעטים, שמתחרות על קולו של הבוחר הנמצא במרכז המפה הפוליטית.
הן יכולות להיות מערכות מקוטבות – מערכות שבהן הבדלים גדולים בין המפלגות, ובהתאם לכך הן נמצאות בקטבים קיצוניים של המפה הפוליטית.
הבחנה נוספת במערכת רב מפלגתית היא בין מפלגות פרו מערכתיות או אנטי מערכתיות, ההבחנה יותר מוכרת בתור מפלגות קואליציה התומכות ומצטרפות לשלטון, ומפלגות אופוזיציה הפועלות להפיל ולהחליף את השלטון. הבחנה ממוקדת יותר תציין גם מפלגות חצי מערכתיות, אותם מפלגות שנעות בין לתמוך ולהתנגד לשלטון בהתאם לנסיבות ואינטרסים.
? מנהיגות מעצבת - הינה מנהיגות המחוללת תמורה ערכית חיובית בקרב המונהגים. במנהיגות זו המנהיג מגביר את המוטיבציה, המורל והביצועים של הקבוצה אותה הוא מנהיג.
? ממשל פרלמנטארי - ממשל פרלמנטרי נגזר מעקרון עליונות הפרלמנט [בית-הנבחרים] על הממשלה העומד בבסיסה של צורת ממשל זאת. בממשל פרלמנטרי האזרחים בוחרים, בבחירות תקופתיות, כלליות ושוות, את נציגיהם בבית-הנבחרים (הרשות המחוקקת), שהוא הרשות העליונה במדינה המגלמת את ריבונות האזרחים למשך תקופת הכהונה הקצובה שבין בחירות לבחירות. הפרלמנט הינו הגוף הבוחר את הממשלה ואת ראש הממשלה. ראש הממשלה ושרי הממשלה הינם בדרך-כלל חברי פרלמנט. הממשלה כפופה לפרלמנט ואחראית לפניו, והיא נזקקת לתמיכתו של רוב פרלמנטרי לפני כניסתה לתפקיד ולשם יישום מהלכי מדיניות.
בהעדר תמיכת רוב, המתבטא בהצבעת אי-אמון, הממשלה נאלצת לוותר על המהלך המדיני הנידון או להתפטר. בריטניה הינה אחת המדינות המיישמות את שיטת הממשל הפרלמנטרי, במידה קרובה למדי לדגם הנ"ל, וכמוה גם מדינת-ישראל.
רשם המפלגות - הוא גוף ישראלי במסגרת רשות התאגידים, בראשו עומד אדם הממונה על ידי שר המשפטים מכוח חוק המפלגות המנהל את ענייני המפלגות בישראל. על הרשם להיות בעל תנאי הכשירות למינוי שופט לבית משפט מחוזי.
סמכויותיו
- רשם המפלגות הוא האחראי על המפלגות בישראל: הוא מעורב בכל הליכיהן, מהקמתן, התנהלותן השוטפת וכלה בפירוקן.
- בקשה לרישום מפלגה חדשה מוגשת על ידי מייסדיה לרשם המפלגות, ועל זה להפיץ העתקים לחברי ועדת הבחירות המרכזית, לבאי כוח הסיעות בכנסת ולבאי כוח רשימות המועמדים בבחירות לכנסת, אם הוגשו רשימות כאלה. לאחר אישור בקשה לרישום מפלגה, הרשם רושם את המפלגה בפנקס המפלגות ונותן לה תעודת רישום. עליו להודיע על כך ליושב ראש הכנסת וליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, ולפרסם על כך הודעה ברשומות ובעיתונים יומיים.
- לרשם המפלגות מגיעים עדכונים מהמפלגות בדבר שינויים בתקנון או בפרטיהן, וכן על רשימת המועמדים מטעמן וסדרם ברשימתן בבחירות לכנסת ועל פרטי בא כוחן. לרשם מוגשות בקשות התנגדות לרישום מפלגות, ובסמכותו לקבל את הבקשות או לדחותן. החלטתו טעונה אישור בית המשפט העליון. כמו כן, בסמכותו לדרוש ממפלגה לשנות את שמה, וכן לאשר או לדחות בקשות לשינוי שם מפלגה.
פעם בשנה על המפלגות להגיש לרשם הודעה על נכסיהן והתחייבויותיהן באותה שנה. כמו כן, הוא מדווח באופן שוטף על ענייניהן הכספיים של בעת בחירות מקדימות.
על מפלגה ששני שלישים מחברי המוסד המרכזי שלה החליטו על פירוקה, למסור על כך הודעה לרשם המפלגות.
? מצליף הסיעה - מצליף הסיעה דואג שכל חברי המפלגה ינכחו בדיון ויצביעו בהתאם למשמעת הסיעתית. חברי מפלגה שאינם מצייתים למשמעת הסיעתית, עלולים שלא להיות ממונים מטעם מפלגתם כמועמדים בבחירות הבאות באזורי בחירתם.
? ממשלת צללים - מונח המקובל בכמה דמוקרטיות פרלמנטריות, בפרט בבריטניה, לתיאור הרכב הממשלה המוצע על ידי האופוזיציה, אם וכאשר תזכה בבחירות. כשמדובר במשטרים לא-דמוקרטיים, מונח זה משמש לפעמים לתיאור ממשלה מחתרתית הפועלת בסתר נגד הממשלה המכהנת מתוך שאיפה להחליפה בהפיכה.
הקמת ממשלת צללים היא ביטוי מעשי להיותה של האופוזיציה אלטרנטיבה לממשלה. בבריטניה מקובל שהאופוזיציה מרכיבה ממשלת צללים מיד עם מינויה של ממשלה חדשה, כשמול כל שר בממשלה ניצב "שר" בממשלת הצללים של האופוזיציה. ה"שר" בממשלת הצללים אחראי לבקר את השר המכהן בממשלה, להגיב על הצהרותיו ולהציע אלטרנטיבה למדיניותו. אף שאין זו התחייבות רשמית, ציבור הבוחרים מצפה לכך ש"שר הצללים" ימונה לתפקיד שר, אם האופוזיציה תזכה בבחירות הקרובות.
בישראל נהוגה שיטת בחירות יחסית והממשלות הן ממשלות קואליציוניות, כלומר ממשלות המורכבות ממספר מפלגות שהגיעו להסכם לאחר משא ומתן. הרכב הקואליציה עשוי להשתנות במידה ניכרת במהלך כהונת הפרלמנט. לפיכך, קשה לדעת מה יהיה הרכב הקואליציה לאחר הבחירות הבאות, וקשה להרכיב ממשלה אלטרנטיבית לפני היוודע תוצאות הבחירות. לאור כל זאת, שיטת ממשלת הצללים אינה נהוגה בישראל, אם כי היו הצעות להשתמש בה בתקופה שבה הייתה מפלגת אופוזיציה דומיננטית, למשל בסוף שנות ה-80 ובראשית שנות ה-90, כשמפלגת העבודה הייתה האלטרנטיבה העיקרית למפלגת הליכוד שהייתה אז מפלגת השלטון. הרעיון נדחה, כיוון שלא היה ברור מי ייבחר לעמוד בראש מפלגת העבודה לקראת הבחירות ב-1992. בעיה זו הוכחה כמשמעותית, שכן יצחק רבין אכן החליף את שמעון פרס לקראת הבחירות, והתמנה כראש ממשלה לאחר הבחירות. אילו הייתה מורכבת ממשלת צללים בתקופה שבה שימשה מפלגת העבודה כאופוזיציה, היא לא הייתה משקפת את ההתפתחות הזו.
? קבוצות אינטרס - קבוצת אינטרס, או קבוצת בעלי עניין, היא ארגון שמטרתו להשפיע על החלטות המתקבלות על ידי הרשויות.
קבוצות האינטרס בווריאציות שונות פועלות בכל המדינות בין אם
הן דמוקרטיות או דיקטטוריות.
חלוקת קבוצות אינטרס לפי סוג ארגונן
• קבוצה אקראית- יש בה רמת ארגון נמוכה, נוצרות לזמן קצר בעקבות אירוע נקודתי ואין להם חברים או מימון קבועים. הם פועלים ברחוב על ידי הפגנות ומחאות.
דוגמה: " הפנתרים השחורים" בראשיתם.
• קבוצה לא מאוגדת- שכבה חברתית בעלת מכנה משונה משותף ואינן מאורגנות. קבוצות אלה כוללת חלק קטן מהשכבה שהוא פעיל.
דוגמה : ארגון לקידום מעמד האישה.
• קבוצה מוסדית- ארגון שאיננו מפלגה וגם לא מייצג אינטרסים של אזרחים, אך בכל זאת פועל על מנת להשפיע על ההחלטות הציבוריות.
דוגמאות: חברת החשמל, חיל שמנסה לקבל יותר כוח
ותקציבים מהמטכ"ל.
• קבוצה מאוגדת- יש לה מבנה ברור, חברים ומימון קבוע. פעילותם לא תמיד נודעת לציבור על אף האינטרסים הלגיטימיים אותם הם מייצגים. זוהי הצורה השכיחה ביותר.
דוגמה: האגודה למלחמה בסרטן.
חלוקת קבוצות אינטרס לפי אופי ונושאי פעולתן
קבוצות אינטרס פרטי- משקפות מגזרים שונים בחברה. דוגמאות בולטות: ארגוני עובדים, ארגוני מעסיקים, ארגונים עולים ועוד.
קבוצות אינטרס ציבורי- פועלות כדי לקדם עניינים הקשורים לכלל הציבור לדוגמה: קבוצות איכות הסביבה, קבוצות צרכנים, קבוצות זכויות אזרח, קבוצות דתיות, קבוצות ביטחוניות-לאומיות.
יתרונות וחסרונות של קבוצות אינטרס בהיבט הדמוקרטי
תרומה לדמוקרטיה: הדמוקרטיה הישירה איננה עוד ולכן יש צורך לאזרחים להתאגד כדי להשפיע על קבלת ההחלטות בנושאים שונים, כך גדלה היעלות השלטונית.
הפרעה לדמוקרטיה: יש קבוצות שמטרתן לבקש לעצמן משאבים רבים בלי ניסיון לשנות סדרי עולם באמת.
? לובי - לובי או שתדלנות הינה פעולה של הפעלת לחץ בפרלמנט ובמקומות נוספים, קבוצה זו לרוב נשכרת כדי לשדל ולגרום לחברי פרלמנט להצביע על פי רצונו של השוכר.
הלובי הוא לרוב כלי בידי קבוצות אינטרסים, ופירמות מסחריות כדי להשפיע על הנבחרים באופן שעוקף את המנגנון הדמוקרטי של הבחירות. ומשום כך הוא נחשב כדבר שפוגע בדמוקרטיה.
בנוסף הלובי הוא דבר שמעודד שחיתות שכן לוביסטים ושולחיהם יכולים לפתות את נציגי הציבור באמצעות שוחד, טובות הנאה, או הבטחות לדברים אלו בעתיד. דבר זה מעודד גם חוסר יעילות של השוק - חברות מצליחות בזכות סיוע ממשלתי או זכירה במכרזים שהושגו על ידי לובי ולא בזכות כושרן התחרותי בשוק. דבר נוסף שדבר זה מעודד הוא אי שוויון כלכלי כאשר קבוצות אוכלוסיה ובעיקר בעלי הון או סקטורים מסויימים מקבלים סיוע מכספי ציבור, ובעצם דואגים שהנבחרים יסבדסו אותם, בתמורה לטובות הנאה לאותם נבחרים.
מסיבות אלה נחקקו בחלק ממדינות המערב חוקים שמטרתם
להגביל את חופש הגישה שיש לחברות לובי כלפי מקבלי
ההחלטות בגופים הציבוריים.
? שדולה - יא קבוצה של חברי הכנסת, לאו דווקא מאותה סיעה, הפועלת לשם קידום רעיון מסוים. לשדולות אין מעמד רשמי.
שדולות עוסקות במגוון רחב של נושאים. בין השאר, היו שדולות למען אזורים גאוגרפיים: הנגב והגליל, יש"ע, ירושלים, הגולן וכדומה ושדולות למען קבוצות אוכלוסייה: שדולה חקלאית, למען הבדואים בנגב, הגמלאים, המאבטחים, אנשים עם מוגבלויות וכדומה. יש גם שדולות לנושאים, בין השאר למען חוקה, נגד קזינו, מאבק בתאונות דרכים, מאבק בסמים,, דאגה לבריאות הציבור ועוד.
חלק מהשדולות הן בעלות חברים רבים (מעל חמישה). אולם רוב השדולות בכנסת הן בעלות חבר אחד בלבד ואינן אלא מצג של שדולה שמשמש ככלי הצהרתי של חבר כנסת על חשיבות נושא מסוים בעיניו. יש אף מקרים בהם שתי שדולות עוסקות בנושא אחד. כך למשל, בכנסת ה-16 הייתה שדולה לצרכנות עם דני יתום כחבר בודד, והשדולה להגנת הצרכן של אורית נוקד שהייתה יושבת ראש השדולה וחברה יחידה בה.
מושגים נוספים: תוסיפו:היועמ"ש,מפלגות סקטוריאליות,הפיקוח של הכנסת על הממשלה,ביקורת המדינה....
ד"ר דויד שוורץ ייעוץ אסטרטגי,ניהולי,הדרכה ד"ר האוניברסיטה העברית ירושלים(1991),LLB,מגשר,פובליציסט,עיתונאי, הסטוריון,פילוסוף,מנחה אירועים,אוהב אומנות,חזנות,שירה,שעונים,דגמי מכוניות, איסוף ספרים בעלי ערך,יוזמה,ייזמות,חזון,חשיבה יצירתית,מקדם פרוייקטים היום זה היום נצלו את השמש הזורחת -המחר זה כבר עניין אחר מה שלא נעשה היום גם לא נעשה מחר היו בני אדם,בני אנוש,השתדלו לנהוג בשיוויוניות ובחיבה כלפי האדם ובעלי החיים הפילוסופיה היא המביאה אור לעולם-רוח ההסטוריה,הפילוסופיה היא העולם dvd99@015.net.il -ד"ר דויד שוורץ ייעוץ ניהולי עסקי והדרכה-ייעוץ קריירה השכלה לימודים
