דר דויד שוורץ: האדריכל של הרייך אלברט שפאר-הלקח של הטכנולוגיה 

ד"ר דויד שוורץ:  האדריכל של הרייך אלברט שפאר-הלקח של הטכנולוגיה

ניתן ללמוד על החיבור בין טכנולוגיה למשטר מושחת ומסוכן, בקריאה מחודשת של הספר

"בתוככי הרייך השלישי", בו מעלה האדריכל של הרייך אלברט שפאר את זיכרונותיו, כמי שתכנן מבנים

רבים, ביניהם לשכת הקנצלר בגרמניה של היטלר, האצטדיון  בנירנברג, וכן כיהן כשר החימוש

של גרמניה הנאצית , בעת מלחמת העולם השנייה, אשר לאחריה הושם מאחורי סורג ובריח בכלא

שפנדאו המפורסם, אך לא הוצא להורג על ידי בית הדין הבינלאומי, אשר כנראה התחשב בכך, שלא

עסק במישרין בתוכנית השמדת היהודים, ואף ניסה לדבריו לנסות להתנקש בהיטלר.

הספר מלמד כי למעשה קבוצה שלמה של אנשים ביניהם תעשיינים, אינטלקטואלים, פרופסורים,

התקבצה סביב מנהיג דיקטטור ועריץ, אשר הצליח לסחוב אחריו עדר שלם של מעריצים ולמעשה,

עם שלם אשר העריץ אותו ללא עוררין כמעט.

גם ניסיונות הסרק להתנקש באותו עריץ ארור, היו רק בשלבים האחרונים של המערכה, והעלו חרס

בידם.

הספר מתאר את העריץ כבעל זיכרון פנומנאלי למספרים, לפרטים קטנים, בעל יכולת להבין בשרטוטי

מבנים, הקמת פרויקטים גדולים, ויכולת לקבל החלטות במהירות רבה.

יחד עם זאת מתואר העריץ כאדם, אשר חי לעיתים כבוהמיין ,כאומן, ללא סדר יום מסודר לגמרי,

אלא, כמי שקם לעיתים מאוחר ועולה על יצואו רק בשעות המאוחרות של הלילה.

למעשה תהליך קבלת החלטות מוזר ביותר, כאשר חלק מהיועצים ממתינים שעות רבות, עד אשר

מוזמנים בשעות מאוחרות להתייעצויות.

למעשה חבורת העוזרים, היועצים, השרים, הבכירים מתגלה במלוא עליבותה, כחבורה של

מתרפסים, המעוניינת להרוויח מהשהייה בשלטון, וכמובן מהתענוגות וההנאות ששכרון הכוח מעניק.

חבורה זו שהקיפה את היטלר כמו גרינג ואחרים, התגלתה במהרה כמושחתת לחלוטין, הללו החלו

להחרים תמונות ואוצרות אומנות של יהודים ובכלל של המדינות שנכבשו, וכל אחד מהם צבר הון

עתק, מובן ששפאר מציין כי לא עסק בכך וכי גילה צניעות בעניין זה-אשרי המאמין.

האדריכל של הרייך מציין כי למעשה לא עניינה אותו הפוליטיקה ,ברם, הוא הבין כי יש לו יכולת

השפעה רבה, לצד המנהיג אשר יאפשר לו להוציא לפועל את רעיונותיו הגרנדיוזיים בתחום התכנון והבנייה.

היטלר מתואר כמי שההיגיון לא תמיד היה הצד החזק בחשיבתו, למשל כאשר התעקש לרכז כוחות

רבים בקרב על  "סטלינגראד", שלמעשה ההתמקדות בו חיבלה בהתקדמות הגרמנית באזורים

אחרים.(ע'269).הוא מצטייר גם כדמות הפכפכה למשל: "היטלר אשר שמסוגל היה לשבת שעות

ולבחון בדקדקנות תילי תילים של נתונים מספריים עד לאחרון פרטיהם".(ע'270), במקרים מסוימים

אף לא בדק נתונים, כאשר דבק בו חטא היוהרה.

בספר מצוין כי גרמניה הייתה קרובה מאוד לייצור הפצצה הגרעינית, בהפרש של כשנתיים, דהיינו:

עד שנת 1947. וכי לו היטלר לא היה מפריע בגחמותיו, היו מצליחים יותר בתכנון הטילים ארוכי הטווח .

למעשה מתאר עצמו שפאר כסוג של "בירוקראט" אשר פועל כפקיד בממלכתו של רודן כל יכול.

יש לציין כי אחריותו אינה פחותה מייתר הפושעים של הרייך השלישי, כיוון שבפעולותיו האריך את

יכולת ההישרדות של הצבא הגרמני.

חשוב לציין כי היטלר פעל יחד עם הכוחות הכלכליים של גרמניה והתחייב להם בנוגע ל"שמירת

העיקרון של הקניין הפרטי"(ע'367), כאשר הללו חששו מ"הלאמה".

שפאר מציין כי "הבלבול המוחלט ברגשותיי כלפיו מצא ביטויו בכך, שלמרות שאישיותו נחשפה לפניי

במלוא אי מוסריותה המרושעת, לא הייתי מסוגל להחניק בקרבי הרגשת צער  מסוימת של

התמוטטותו הבלתי נמנעת של אדם יוצא דופן זה, שסוד הצלחתו המסחררת טמון היה בעיקרו

באמונה עזה בעצמו, אמונה מוזרה ובלתי נתפסת, ובקסם אישי מוזרק ובלתי נתפס

שבעתיים".(ע'437).

בסופו של עניין מציין שפאר כי הצמרת המנהיגותית של המדינה, גילתה אנוכיות רבה וכלל לא חשבה

על עתידו של העם הגרמני ,אשר העלה אותה לשלטון מתוך אמונה עיוורת.

שפאר מציין כי ניסה בכל מאודו למנוע את מדיניות "האדמה החרוכה", דהיינו: הפקודות של היטלר

להשמיד את כל התשתיות והתעשייה, דבר שכמובן, היה מקשה על גרמניה להשתקם לאחר

המלחמה.

"הדיקטטורה של היטלר היתה הדיקטטורה הראשונה של מדינה מתועשת בעידן הטכניקה

המודרנית, דיקטטורה שידעה להיעזר בצורה מושלמת בהישגי הטכנולוגיה לשם השתלטות והטלת

מרות על עמה שלה".(ע'522).

שלטון עריץ זה יצר את " הטיפוס של "ממלא הפקודות" בכל הדרגים, המתגדר במעמד של "בורג

קטן" ובתור שכזה יבצע באופן עיוור, ללא אבחנה וללא ביקורת כל הוראה, ואפילו ביצועה הוא בחזקת

פשע, ובלבד שאותה הוראה ניתנה לו על ידי סמכות גבוהה יותר"(ע'522).

הספר משרטט בעין בוחנת התנהלות של שלטון עריץ, מושחת וטכנוקראטי, חובה לכל המתעניין

בתורת המשטרים ובאפיון מנהיגות וצורות שלטון.

האם ככל שהטכנולוגיה תתקדם נהפוך לטכנוקראטיים וביורוקראטיים יותר ויותר, האם הטכנולוגיה

תאפשר הקדשת זמן גם למוסר, אתיקה, ערכיות אנושיות ?

מקורות:

אלברט שפאר(1969)בתוככי הרייך השלישי, תל אביב: מודן.

*יצא לאחרונה בכריכה דקה, 565 עמ'.תרגום: עדנה קורנפלד