קושי בבחירה וקבלת החלטות 

פחד הוא המעכב הגדול ביותר מפני התפתחות ומימוש עצמי. תוצאותיה הלא ודאיות של החלטה עלולות לעורר חשש, רתיעה והימנעות מלעשות אותה. הפחד חוסם את האפשרות לגלות אם אני יכול או לא יכול. היכולת לקבלת החלטות מושפעת גם מגורמי מצב: הערכה לגבי הסיכוי להצליח או להיכשל, תגמולים חיוביים ושליליים הצפויים בעקבות ההחלטה. במחקרים נמצא כי נשים מתקשות יותר להחליט בעוד גברים משלמים מחיר יותר גבוה אם החלטה שגויה, בעיקר ברכישת ערך עצמי נמוך יותר מאשר נשים. 

ברובנו קיים אותו גרעין של הססנות וקושי לקבל החלטה חד משמעית. הפחד מפני כישלון וטעויות הוא מציאותי ורציונאלי, מהווה מנגנון הגנה הישרדותי, מפני טעויות שאינן ניתנות לתיקון.היכן עובר הגבול שבין חשש ששיקול הדעת שלנו לא תמיד מבטיח הצלחה, לבין חרדה מפני קבלת החלטות?  כשהפחד הופך להיות לא רציונאלי, אובססיבי ?הוא משתק, מונע מאיתנו קבלת החלטות, בחירות גדולות כקטנות.  אנשים הפוחדים מבחירה, רואים בעיני רוחם רק אפשרות אחת, בדרך כלל הגרועה ביותר, ומתעלמים מהאפשרויות האחרות. בנוסף, ישנם אלה המתקשים לוותר על הקיים, להרפות, לעזוב משום שמבחינתם כל החלטה היא ויתור ומתקשים לשלם את מחיר החלופה.ברוב המקרים, קשיים בבחירה והחלטה נובעת מתחושת ערך ובטחון עצמי נמוך, הם מאמינים שהם לא מספיק טובים לקבל החלטה שתביא לשינוי חיובי ולצמיחה.

יחד עם זאת ולמרבה הפלא, גם לפרפקציוניזם ונרציסיזם  יש משקל בדרך בה בוחרים או מחליטים. עבור אנשים אלה, ההחלטה צריכה להיות "מדויקת" ובלי טעויות. מבחינתם, אין אפשרות אחרת, משום שכל החלטה תפגיש אותם עם החשש  שהאחרים יעריכו באופן שלילי את החלטתם ותוצאות מעשיהם, חווים חרדה עד כדי הימנעות. מדובר באנשים בעלי מודעות עצמית גבוהה, המבוססת על רצון לשלמות ולמושלמות יותר מאשר על הערכה מציאותית של ההחלטה העומדת בפניהם.

אנשים הסובלים מהקושי לקבל החלטה או לבחור, נוטים לדחיינות, להליכה במעגלים, לבדוק שוב ושוב את הנתונים והאפשרויות.הם אוספים מידע באופן אובססיבי, לעיתים הם נמנעים מלפגוש  ולדבר עם אותם אנשים המבקשים מהם תשובה "סופית" וחד משמעית.

כמו כן, נמצא במחקרים שהקושי לקבל החלטה ולבחור עולה בקנה אחד עם אנשים הנוטים לעייפות, חוסר חיוניות וחרדה. פוחדים ממצבי אי וודאות ומשינויים. דחיית ההחלטה מאפשרת להם לחיות באשליה שכל זמן שאינם מחליטים הם חיים במקום בטוח יחסית, שאין בו סערות רגשיות, בחזקת "מה שאני מכיר, מבטיח לי שקט...".

הקושי לקבל החלטות תובע מחיר נפשי ופיזי. מדובר בחיבוטי נפש וייסורי התלבטות קשים, קונפליקטים רגשיים, הימנעות, לחץ שמחולל חרדות ומגביר את הקושי להכריע. כמו כן ישנו מחיר פיזי של קושי לישון או להירדם, שינה טרופה, אי שקט, עייפות, כאבי בטן ועוד. 

פעמים רבות, אי החלטה היא החלטה. ההחלטה היא להישאר בעמדה פאסיבית אשר בסופה "תתגמל" את האדם, מצב זה נח יחסית לחלופות. לדוגמא: הכרתי אשה שמרבית שנותיה היא חסרת שביעות רצון מחייה -זוגיות, מקום המגורים והבחירה המקצועית. משך זמן ארוך היא התלבטה ולא הצליחה להגיע לכלל החלטה. כל אלטרנטיבה עוררה בה חרדה והיא העדיפה להישאר במקום ולא לקחת כל סיכון שיאפשר סיכוי. אחרי כשנתיים היא פוטרה ממקום עבודתה והמסקנה אליה הגיעה הייתה "לא הייתי צריכה להחליט החליטו בשבילי וזה הרבה יותר פשוט ונוח...". מישהו עשה עבורה את ההחלטה ובמציאות כזו היא יכולה לחיות טוב יותר. העמדה הבסיסית שלה היא לא לעשות החלטות משום שהן מעוררות חרדה וממתינה שהמציאות תעשה עבורה את ההחלטות הנכונות  (כולל מערכות הקשרים שלה).

כל החלטה ולו הרציונאלית ביותר, מונעת לא רק מהגיון אלא גם מרגש, קשה להפריד ביניהם. החלטות מושפעות משיח פנימי אודות תוצאות ההחלטה על האדם עצמו ועל סביבתו. כיצד האחרים יגיבו להחלטה, כיצד תגובתם תשפיע על מקבל ההחלטה, איזו השפעה תהיה להחלטה על חייהם של אחרים וכו'.  לשיח פנימי זה, משמעות רבה בחלקים המודעים והלא מודעים. לעיתים קרובות שיח זה בין הפנים לחוץ, מקשה ומעכב קבלת החלטות, או קבלת החלטה גם כשהוחלט לא להחליט.

דפוסי החשיבה  וקבלת החלטה קשורים להתפתחות מוקדמת וישנם דפוסים שהתקבעו ונוצרו עוד  בשנות החיים הראשונות, הן קשורות לתפיסת העצמי, בטחון וערך עצמי. כאשר ילד מקבל מסר שההחלטות שלו אינן נכונות ועליו לקבל אישור מאחרים על כל החלטה, או כאשר הוא בוחר לפעול בדרך מסוימת ומקבל ביקורת על הדרך שבחר. תמיד יהיה שם קול פנימי שיגרום לו לא לסמוך על הבחירות שלו, לקבל אישור מהאחרים כדי לדעת מה טוב עבור עצמו. אפשרות נוספת,כאשר ילד מחליט הכל לבד בלי להתחלק באחריות עם אחרים, זהו נטל בלתי נסבל ולא מותאם לילד. או קבלת החלטות באופן אימפולסיבי הנובעים מהתחושה שאם לא נחליט כרגע לא נקבל את מה שאנו רוצים. לעיתים אלה דפוסים העוברים בהעברה בינדורית.

חשוב לזכור כי לכל אחד מהדפוסים שהתקבעו בילדות הייתה הצדקה השרדותית. אבל כאדם מבוגר דפוסים אלה לא תמיד מתאימים, בעיקר כשאינם מאפשרים התפתחות.  החלפת הרגלים מוטמעים איננה פשוטה, כפי שזה יכול להישמע. ההבנה והמודעות שמדובר בדפוסי חשיבה אוטומטיים שניתן להחליפם ולשפר אותם, יתנו  חופש בחירה גדול יותר ומותאם לשלב בחיים בו נמצאים.

קושי בקבלת החלטות ובחירה הוא סגנון התמודדות בדומה לסגנונות התמודדות אחרים, מושפע מגורמים סובייקטיביים (מציאות פנימית, רגשית) ואובייקטיביים (מציאות חיצונית) כשהחרדה היא המניע העיקרי.נדמה שקל להיפטר מהפחד לעשות החלטות ובחירות. הדבר אינו כך. לא פשוט להביא את עצמנו להאמין במשהו שאנו פוחדים לאמץ. אבל ישנה גם חוסר סימטריה בין מה שאנשים מייחסים לרווח או להפסד בהחלטה שלהם. גם אלה הפוחדים עושים מידי יום החלטות אמיצות, אלא שאינם מתייחסים אליהם ככאלה. לפעמים החלטות נעשות מכורח הנסיבות, במצבי חירום, בהחלטות שיש לעשות ברגע לכאן או לכאן. לעיתים "הפחדן" עושה החלטות ובחירות "אמיצות"בהיסח הדעת והוא אינו מודע שעשה החלטה כזו, רק אחר כך הוא מבין ומגיב לכך. 

כאן המקום להזכיר שלקושי בבחירה ובהחלטה, יש השפעות קשות גם על זוגיות.החל מהקושי להחליט במה ובמי לבחור. כאשר נמצאים בזוגיות,התחושה הבסיסית היא של היעדר עבודת צוות זוגית, אי אפשר לסמוך על בן הזוג, תחושת לאות, נצלנות, עצלנות הגורמיםלחיכוכים חוזרים והתרחקות. לעיתים, הצורך מתמלא על ידי אחד מבני הזוג מקבל את מרבית ההחלטות עבור שניהם, הדבר גורם לשני הצדדים לחוויית שתלטנות, כוחניות ומגביר את הקונפליקטים הזוגיים.

האם אפשר לשנות את הדפוס? אפשר. בטפול, נבדקים מקורות הקושי, השפעותיו על החיים. הסיבות הרגשיות, הקוגנטיביות וההתנהגותיות. לדעת וללמוד שיש אלטרנטיבות טובות יותר ופחות וכל בחירה היא בגדר של וויתור על בחירה אחרת שיש בה הימור מחושב. זהו דיסוננס שצריך ללמוד לחיות איתו.