התמכרות נשים לאשליית אהבה - חלק ב' 

מאפיינים של התמכרות לאשליית אהבה עשויים להיראות לנו כהגזמה של התנהגות שכיחה למדי מצידה של אישה שפשוט "אוהבת יותר מידי" ... הרעיון שאישה מכורה לסוג מסוים של רגש כלפי הזולת נתקל בהרמת גבה, כיוון שההתנהגות של אישה מכורה לאשליית אהבה נראית פעמים רבות כהגזמה של התנהגות נשית נורמאלית וצפויה.

הרעיון שמאחורי הרעפת האהבה מסתתרים נואשות וריקנות רגשית ושהאישה בעצם מופעלת מהמקומות החלולים וההרסניים שלה, נשמע לעיתים מופרך או סתם חתרני: שהרי בעצם מצפים מאישה שתאהב בעוצמה רבה.

זאת אחת הסיבות שמלאכת הזיהוי של התמכרות לאשליית אהבה היא מורכבת : כאן לא ניתן לכמת, לשקול או לערוך בדיקת דם על מנת לאבחן מהי ההתמכרות ומהי בדיוק חומרת פגיעתה...לכן, מפני שאין לנו כלים "אובייקטיבים" שלכאורה מאפשרים אבחון חד משמעי, יש מקום לפתח רגישות כלפי דפוסי התנהגות אובססיביים.

סימני ההיכר של האובססיה מופיעים גם כאן: התרוממות רוח בזמני "שימוש" ונפילה אל ריקנות מאכלת בזמני העדר מושא- אהבה,
דפוסים חוזרים ונשנים של אותה התנהגות למרות כישלונות בעבר, תחושות של דיכאון וחוסר שליטה בחיים ותחושה שאין חיים ראוים לחיות מחוץ להתעסקות באהוב. (כמובן, כל אהוב בתורו....)

מעבר לכל אילו ניתן למצוא מספר מאפיינים ייחודיים להתמכרות לאשליית אהבה:

א. מסך האשליה או אהבה כפרויקט ?

ניתן להבחין היטב במסכי אשליה כבדים העוטפים התקשרויות של נשים שמתעקשות לקיים קשרים בלתי אפשריים בעליל: קשרים עם גברים נשואים, שתיינים, רווקים נצחיים,בוגדים כרוניים, מוגבלים רגשית ומגוון דמויות גבריות מהקטגוריה של "לא בנויים לקשר".

מסך האשליה חיוני לקשרים מהסוג הזה, כיוון שעצם קיומם כרוך תמיד בסוג של פנטזיה שאינה מרפה מהמכורה לרגע: היא מקיימת את הקשר לא על מנת להתענג על ההווה שבו , אלא על מנת להגיע לנקודה כלשהי בעתיד שקשורה בשינוי שיחול בגבר שלה . זה אינו שינוי סתמי, אלא שינוי מהותי ועמוק שהיא היא חוללה בו. לצורך כך, אישה כזאת תהיה מוכנה להקריב כמעט הכל על מנת לגעת בפנטזיה שלה , ולממש תמונה או חזון שטמון בעמקי נפשה.גם כאשר הסביבה שלה חוזרת ומעמתת אותה עם חוסר הסיכוי של הקשר שלה , הרי שהחלום חזק ממנה.

ב. דילול תכני החיים - אישה הנתונה בפנטזיית אהבה עלולה לשתק את חייה על מנת להמתין לטלפון מאהובה, לבטל כל התחייבות קודמת כשהוא מתפנה לפגוש אותה, או להימנע מלכתחילה מפעילות כדי להיות זמינה לחלוטין ולהתאים את עצמה אליו .
לרוב, מכורות לאשליית אהבה תמצאנה את עצמן מפנות את חייהן לאהוב , אך מעשה שטן, במקום שהזמן יתמלא "בו" הרי ש"הוא" הולך ונשמט מהן . זמנן , לעומת זאת, הולך ונעשה פנוי יותר ויותר לתחושת הריקנות . זאת מכיוון שזמינות- היתר שלהן סילקה מחייהן אנשים ופעולות מהסוג הממלא את החיים: עבודה, חברים, בני משפחה , פעילות פנאי יצרנית וכדומה. כשהאהוב מואס בה (וזה סוף ידוע מראש בקשרים בלתי אפשריים) היא מוקפת בדממה נפשית שמעצימה פי כמה את האובדן.
נתקלתי בנשים רבות מאוד שנהגו כך גם כלפי בני זוג שלכאורה היו "שלהן" במובן הפורמאלי.

ג. פיתוח מנגנון הקהיית- כאב
אחד הדברים הפחות מדוברים הוא יכולתן המתמיהה של נשים כאלה לספוג כאב נפשי עצום, ולהתעלם לחלוטין מהמחירים שהן משלמות על עצם הקשר עם בן הזוג. הכאב שהאישה חשה אינו משמש תמריץ לחדול מן הקשר ביזמתה.
במידה מסוימת התמונה הפוכה באופן מטריד: ככל שהיא חווה כאב גדול יותר, כך היא משוכנעת יותר בנשגבות הגבר שלה ובעוצמת אהבתה אליו. זהו אולי אחד המאפיינים היותר מתסכלים שניתן להיתקל בהם כאדם קרוב למכורה : היא עלולה להופיע בוכייה והרוסה - לדבר לילה שלם על מעשיו ה"נפשעים" ואחרי סיוע נפשי ארוך ומתיש מצד סביבתה, היא חוזרת לאותה נקודה: לזרועותיו לזמן מה, ואחר כך אל הכאב.
מנגנון זה מזכיר התנהגות של מכורים שמתעלמים ממצוקות גופניות מכאיבות כמו התקפיי ניקוטין אצל מעשנים, כאבי בטן והפרעות עיכול אצל אכלניי יתר, וכאביי הראש של השתיינים.

ד. פיתוח יחס מיתולוגי לאהוב

הקשר - עבור אישה מכורה לאשליית אהבה - תקוע בשלב קיומי בסיסי: שאלת היסוד שמטרידה כל הזמן את האישה היא "האם הוא רוצה בי ועד כמה". למעשה, אישה כזאת כבר אינה מתבוננת בגבר שלה כאדם שלם עם מערכות של אילוצים , צרכים, תכונות, חסרונות ופגימויות, אלא כסוג של כל- יכול שבידיו הכוח האולטימטיבי לאפשר לה להיות על גג העולם, או להפיל אותה לשאול תחתיות. ככזה הוא מקבל תכונות המקבילות לתכונות האלים המיתולוגיים: יש לו כוח עצום עליה - כל מילה או מחווה שלו נעשות הרות גורל.
מעט מאוד גברים מבינים עד כמה נשים כאלה מיחסות משמעות למה שהם אומרים ועושים - וכשהם מתחילים לחוש זאת (אחרי מריבה או "סצנה" שלא תמיד מובנת להם), לרוב הם חשים לכודים בין רגש אשמה מתמיד, לכעס ולתחושת חנק. זה מסביר מדוע גם לקשר האוהב ביותר קשה להתקיים כשבצידו האחד אישה מכורה לאשליית אהבה.
מאחר שכל רגע בקשר נחווה על ידה כמכריע בסוגיית "רוצה בי , לא רוצה בי" הרי שהקשר תקוע כל הזמן בשאלה שהיתה צריכה להיפתר כבר בשלבים הראשונים של ההתקשרות : האם הקשר בכלל יתקיים.

ד. חיפוש אהבה במקומות לא - רלוונטיים.
מכורה לאשליית אהבה תנסה לעורר אהבה ותהיה עסוקה ברגשות הזולת אליה גם במקומות שדורשים ניתוק רגשי כמו עבודה או תקשורת עם רשויות ואפילו דיון טכני עם בעל מקצוע.
הרבה מעבר לרעיון שמעכב נשים רבות מידי לפיו להיחשב נחמדה וכייפית יותר חשוב מלהרוויח כסף,למשל, המכורה לאשליית אהבה כמעט תמיד מחפשת את האהוב הבא שלה . עבורה ההצעה השמרנית (ובעלת ההיגיון) להפריד בין תענוג לעסקים היא סוג של טרחנות צדקנית מיותרת.

ה. נתינת יתר
נשמע תענוג אמיתי. אישה מכורה לאשליית אהבה תעניק לבן הזוג שלה שפע בלתי מסתיים של הנאות מסוגים שונים: סקס נפלא, פינוקים קולינאריים, מתנות מושקעות או יקרות, ביקורים מפתיעים (שעלו לה במאמץ רב...) אלא שחגיגת התענוג הזאת מסתיימת מתי שהוא.
והיא מסתיימת בעיקר כשמתברר שמדובר כאן בסוג מטעה ומכאיב של שוחד. מאחר שהאובססיבית שלנו "בונה" מודל אהבה אידיאלי שיתקיים בעתיד, הרי שההתענגות אינה אלא ריצוף הדרך אל אותו מודל זוגי שהיא הגתה בנפשה. באופן פרדוכסלי , למרות הנתינה ויכולת ההענקה שלה , האובססיה צצה מתוך נפשה בכל פעם שמסתמן שהגבר שלה נמצא בסיפור אחר: הוא נשאר נשוי, נשאר בוגדני או אפילו סתם נשאר מי שהוא.
הזעם והתסכול שלה יצוצו כל פעם גם ביחס לאמירות פעוטות או מחוות שלאחר יד.לפעמים המעבר מחיבוק ארוטי וחם להתקפת זעם מפחידה הוא לא יותר מאשר מילה מיותרת אחת...מכאן הדרך למריבה הטרמינלית היא שאלה של זמן.

נשאלת השאלה מה ניתן לעשות על מנת לסייע לאישה מכורה לאשליית אהבה. באיזה אופן ניתן ליצור כאן מצב של "הימנעות" או "גמילה" . שהרי איש לא מעלה בדעתו להציע לנשים לחדול לאהוב או להתקשר בזוגיות .
על מנת להניח שאפשר להחלים מדפוסים הרסניים של התקשרות , יש להניח ראש -לכל שהתנהגות של אהבה כהקרבה עצמית, ביטול עצמי, זמינות יתר ונתינת יתר אינם "טבעיים" או "מוטבעים" .
מן הראוי שתהא זו הנחה תרבותית עקרונית , משום שכשמדובר בנשים הרי שההתנהגויות שתוארו מעלה נתפסות במקרים רבים כסוג של "טבע נשיי". האם התמכרות לסמים נתפסת טבעית?
האם התמכרות לסגריות ולאכילת יתר או לשתיית אלכוהול בלתי מבוקרת נתפסים כנטייה שיש להשלים עמה?
בהנחה שנשים אינן צריכות להתמכר לאשליית אהבה, הרי שהדיון המתבקש הוא דיון במערכת של פעולות מעשיות שיאפשרו לנשים להטמיע את הרעיון שיש חיים בעלי ערך גם מחוץ לאהבה הזוגית.
דיון זה הוא נושאו של המאמר הבא .

כל הזכויות למאמר זה שמורות לנורית הדרי