3.6.2012
..למי שלא יודע, אני מקפידה לעשות את זה לפחות פעם בשבוע, בדרך כלל בשעות מאוחרות , כחלק מפעילות הספורטיבית והרצון להיות מעודכנת.
אתמול הייה שקט ורגוע, צפיתי בקבוצה קטנה של נשים מתרגל צעדים של ריקוד עם פרחים, משהו שנראה כמו ריקוד טקסי של תושבי מנגולה. הן רקדו ממש ממול תחנת משטרה, במקום מואר והייה אפשר לראות אותם גם בנסיע מהכביש.
בגלל השעה המאוחרת הגברים כבר היו מכוסים בסמכות וישנו בחלק בו האדמה מכוסה שטיח סנטטי, מתחת למגלשות.אלו שהיו ערים, כרגיל נתנו לי תחושה שאני מתהלכת בין אנשים שזוכרים מאיפה הם באו ואני עבורם לא שקופה .
למרות המבוכה לאור האינטוזים שלי, ברור בעיניהם שהם יודעים להבדיל ביני לבין "בחורה עובדת".
כל החלק בין לווינסקי לקיבוץ גלויות מכוסה באותם הגברים עם אותם השמיחות שמתקבצים בחדרי המדרגות של השכונה וניתן לראות אותם בבירור מהרחוב.
בדרך כלל אני חוזרת מטיול כזה עם איזה בגד מעצבים יד שניה שאני מוצאת בתוך הערימות של ה"צדקה" שמרוחה לכל עבר , הפעם מצאתי טופ של קאסטרו עם קצת קטמים שאני לא בטוחה אם ירדו, אבל מישום מה בכל זאת בא לי על הדבר הזה.
בכל פעם שאני רואה משתמש או סתאם אחד שרואים עליו שממש רע לו ובא לו לפתוח למישהו את הצורה, אני מייד נזכרת בכל אותן הנשים שהמקומות האלו הם היום יום שלהן , הבית שלהן ויוצא להן מעט מאוד אם בכלל לראות משהו אחר.
אז כן, אחד אבוד זה אף פעם לא מראה מלבלב, וזה בסדר, כי אני כאן כדי למצוא אותו.
חוזרת בי מהזמנה לצרף אליי אנשים לסיבוב.
מי שזה חשוב לו , עושה את מה שהוא צריך לעשות ולא צריך אותי.
מי שזה לא חשוב לו או אחד שבטוח שהוא יודע הכול.....אני הראשונה שאכניס לו פצצות.
עד כו הדיווח המקורי , כמו שהוא הופיע בפייסבוק ובבלוג שלי ב דה- מרקר קפה. מכיוון שאתר "מאמרים" דורש לפחות 350 מילים ואני אוהבת לקצר. קבלו את ארקדי דוכין: ....... של מי האדמה, האויר והים?
של מי העולם?
של מי הזהב והיהלומים?
למה התן מיילל בכרמים?
איך האביב יודע שהגיע הזמן?
ולאן האניות מפליגות? לאן?
למה יש מלחמות וכאב?
למה אלוהים לא מתערב?
למה כשאת כאן זה עושה לי טוב?
למה יש אנשים שחיים ברחוב?
איך האביב יודע שהגיע הזמן?
ולאן האניות מפליגות? לאן?
מי אוהב אותך יותר ממני?
מי מצחיק אותך כשאת עצובה?
עד מתי תהיי שלי?
ולמה את שותקת?
של מי האדמה?
של מי הזהב והיהלומים?
איך האביב יודע?
נטאשה פופובה nata.ada@gmail.com
