על קצה המזלג 

על קצה המזלג: מי אני?

האם אי פעם שאלת את עצמך את השאלה הזו?

ומה הייתה התשובה?

אנחנו יצורים אנושיים שמשתנים בכל רגע ורגע, מתפתחים, צומחים וגדלים להיות.

"אף אחד לעולם..... לא יוכל לתת לך משהו שאין בתוכך".

אם אתה מחפש אהבה, או שיאהבו אותך, עליך למצוא קודם אהבה בתוכך, עליך לאהוב אדם אחר קודם.

אם את מחפשת ביטחון ויציבות אצל מישהו אחר עלייך קודם למצוא ביטחון ויציבות בתוכך.

העוצמה שלנו היא לחשוף ולגלות בעצמנו את החולשות שלנו ואת החוזקות. העוצמה שלנו היא להודות, לפחות בפני עצמנו, מי אנחנו והאמת היא שלפעמים אנחנו חלשים, מפוחדים, מכוערים, כועסים, לא איכפתיים ולא נחמדים. אך אלה הם צדדים בתוכנו שאנו מנסים להסתיר מהסביבה שלנו ובעיקר מעצמנו, עד שאנחנו נעלמים...כי כמה אפשר לשחק את המשחק של להיות נחמד, לרצות אנשים אחרים, להיות טובים, לחייך ולהגיד לאנשים את מה שהם רוצים לשמוע. בוקר אחד נתעורר ונסתכל במראה ולא נזהה את הפנים שמשתקפות במראה.

שלב המודעות וההכרה של עצמנו חשוב מאוד להמשך קיומנו. לגלות "מי אני" באמת מי האני האמיתי שלי על כל פניו. גילוי הרע ויש הקוראים לזה גילוי ה"חושך" בתוכנו הכרחי לגילוי הטוב, לגילוי האור. ככל שנצלול ונעז להיכנס לחושך שבתוכנו ולגלות מה באמת מניע אותנו, יתגלה אור גדול יותר. למה קוראים לזה חושך?!....כי במציאות החלקים הפנימיים של גוף האדם נמצאים בחושך. המודעות וההכרה שלנו היא האור.

ואם עולה לכם השאלה מה זה אומר לגלות את החושך?! גילוי החושך אומר לחשוף את עצמי בדיוק כמו שאני. לשאול את עצמי שאלות כמו "האם אני דוברת אמת"?, האם כשמישהו מבקש ממני לעשות משהו, כמו להכין לו קפה ואין לי ממש חשק, אך לא נעים לי אז אני קמה להכין קפה...האם אחרי שהכנתי לו קפה, מתרוצץ לי סרט שלם בראש של: "איזה פראיירית אני ואיך זה שתמיד אני מכינה קפה, למה הוא אף פעם לא מציע להכין קפה ומתי בפעם האחרונה הוא עשה עבורי משהו", עד שנשמעת זעקה בתוך הראש "די כבר"!!!!. מה היה קורה אילו באותה סיטואציה בדיוק הייתי אומרת "לא"? הייתי אומרת את האמת ש"אין לי חשק להכין קפה". זהו אין סרט בראש הכל שקט ויש בינינו אמת.

בכל פעם שאנו מריצים סרטים בראש, ברוב המקרים יש שקר שאנו מסתירים מעצמנו. האמת היא נצחית ומוחלטת, בדיוק כמו השאלה "כמה זה אחד ועוד אחד" התשובה היא "שניים". אנחנו לא מריצים סרט על השאלה הזו, כי אין תשובה אחרת נוספת, אין תסריט אחר שאפשר לחשוב עליו, כמו למשל "אולי זה אחד ורבע, רגע ואולי אם נהפוך את הספרות אולי זה יהיה שלוש". לא....האמת היא שהתשובה היא שניים, פשוט וקל.

בפעם הבאה שמישהו שואל אותנו שאלה כמו "מה שלומך"? כדאי ומומלץ שנשאל את עצמנו, באמת, "מה שלומי באותו רגע?", "איך אני מרגיש?" ואם אני מרגיש קצת טרוד או עייף אז לענות ש"אני טרוד ועייף" ולא תשובה שטחית כמו שהרוב יענו "טוב".

ואם האמת היא שלא בא לי לענות על השאלה הזו, תמיד אפשר לענות ש"לא בא לי לענות" או "האם אתה באמת מוכן לשמוע את התשובה?". רוב האנשים יעדיפו לא לשמוע את האמת על שלומנו. תנסו ותיווכחו בעצמכם. רוב האנשים ששואלים "מה שלומך", שואלים מתוך נחמדות והרגל להראות שאיכפת להם ממך וסליחה מאלה שבאמת שואלים מתוך איכפתיות...אתם במיעוט.

ברגע שנתחיל לדבר אמת נחשוף בעצמנו צדדים שלא ידענו שקיימים. פתאום הסביבה תגיב אלינו אחרת. כל שינוי הוא שינוי לטובה.

 צעד נוסף בהכרה הוא להתבונן בתגובות שלנו במהלך היום. האם תוך כדי שמישהו אומר משהו שמעצבן אותי מאוד...האם אני רואה שאני כועסת? והאם אני בוחרת את המלים שיוצאות מהפה כתגובה? שלב ראשון בהתבוננות הוא שאחרי שכעסנו והגבנו במילים מאוד פוגעניות והרסניות, רק כדי להצדיק את עצמנו, לראות את זה, לראות שכעסנו, לראות שאמרנו מילים שאלמלא הכעס לא היינו אומרים ולבקש סליחה מהאדם שהיה "שק איגרוף", רק כדי להוכיח את צדקתנו. גם אם הכעס שלנו מוצדק...וזו האמת לאמיתה, שאנו יצורים שגם כועסים.

כל עוד אנו מודעים לכעס ובוחרים בקפידה את המילים שיוצאות מפינו, זה בסדר לכעוס ולהתעצבן ולהראות לזה שמולנו שאנחנו גם כועסים ולא להתנצל על זה או לבקש סליחה. ככל שנלמד לשלוט בכעס ונראה את הנזק שהוא מחולל בחיינו,  נמעיט להשתמש בו. המודעות לכעס תעורר בנו חמלה וענווה כלפיי עצמנו וכלפיי הסובבים אותנו. כמה פעמים הרסנו מערכות יחסים עם אנשים בגלל כעס? כמה פעמים נהיינו חולים בגלל שכעסנו כל כך? כל זה לא בריא לנו. ובשביל מה?

המודעות לכעס ולתגובות שלנו תביא להכרה שכעס הוא אמצעי של המיינד שלנו להגן על עצמו. זה לא חלק מאיתנו זה רק תגובה מוחית. אנחנו אחראים לתגובה שהכעס מעלה...כשכעס עולה אנו מרגישים בראש חום אדיר ואז בבטן יש תחושה של כאב כמו אבן כזו שמסתובבת בבטן. אפשר להרגיש את הכעס ולהרגיע את עצמנו תוך כדי, לדבר לעצמנו ולהגיד ש"הכל בסדר", "הכעס הוא לא אני", להירגע לרגע, לנשום נשימה עמוקה ולהכיר את התחושות שהכעס מעלה בגוף ולשחררו...ולאחר מכן להגיב בהתאם, אחרי שהרגענו את הגוף והמיינד.

 אנו מרגישים במהלך היום מלא רגשות....אין רגש שלילי או חיובי, כל הרגשות הם רגשות מדהימים. בזכות הרגשות שלנו אנו חיים. מכירים את האימרה "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי"?

כשאנו מרגישים אנחנו חיים, כשאנו לא מפחדים מהרגש שעולה ושמחים ומודים על הרגש, על כמה שזה נפלא להרגיש. השאלה היא מה התגובה לרגש...והאם אנחנו מריצים סרט בראש על כל רגש שעולה....מה מניע אותנו? התחושות, הרגשות הסרטים שרצים בראש כתוצאה מרגש או מחשבה שעלתה למיינד? ומה כבר אמרנו על סרטים?! אם יש סרט שרץ בראש זה אומר שאנו מסתירים מעצמנו משהו, שאנו משקרים ומשלים את עצמנו. נדרש מאיתנו אומץ רב להתבונן ולהכיר עצמנו מקרוב ואיך אנו מגיבים למציאות, כי כשאנו אמיתיים עם עצמנו, אין  סרט ואנו נוכחים ברגע במלואו...מקשיבים ופועלים בהתאם.

וזה היה על קצה המזלג....

ועכשיו מי אנו בוחרים להיות?

באהבה רבה,

שירלי