אם זה נשמע כמו כתב אישום, ומתנסח כמו כתב אישום, אז בטח...
לעיתים רחוקות, אנו נתקלים במקרה, ששני גופים בסדר גודל זה, במעמד ובכוח, נאבקים אחד בשני ועוד באשמה של אי אמירת אמת, ובניסוח של שקר.
פרשת "הרפז" –מלכתחילה, נוהלה ונחקרה לא נכון והשאירה "טעם רע בפה", כאילו שהיה ניסיון לטשטש ולמזער את האירוע.
עתה –חייבים בחקירה פלילית–כדי לטהר האווירה ולא להשאיר ספקות של ניסיון טיוח.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"מהו שקר? –אין זה אלא אמת במסכה" (לורד ביירון)
"מהמקום הפחות חשוד, בורחת הארנבת" (פתגם עממי)
בריב, סכסוך סמכויות, שליטה על האמת –התוצאה תהיה ש"הארנבת" –מר הרפז, יברח מהאחריות ומהמעשים התחבולניים שהיה מעורב בהם,והאמת כן האמת –תיפגע ולא תצא לאור.
כל הפרשה החלה ברגל שמאל. מיד עם היוודע על המסמך המזויף ועל תוכנו, ובעיקר מטרתו היתה צריכה להיפתח חקירה פלילית מקיפה.
להדגיש –המשטרה לא קובעת את היקף החקירה, ולא תמיד את מטרותיה.
במקרה הנתון–היה על היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, בשל הנושא הרגיש והדמויות המעורבות בו, לפתוח בחקירה מקיפה ולא להסתפק בבדיקה שטחית,האם המסמך מזויף.
המשטרה מצידה היתה שמחה בחלקה, לא להכניס ראש בריא לסכסוך חולה, ועשתה את מה שביקשו ממנה ולא יותר.
ברגע שהחומרים הועברו למבקר המדינה והתברר שהמסמך הוא "קצה קרחון" של שערורייה ציבורית וביטחונית, נרמז לא פעם מלשכת המבקר שיש צורך בחקירה פלילית מקיפה.
באתר Ynet, מתפרסמות ידיעות, לפיהן עולה ממכתבו של המבקר, שיש חשדות שארז ווינר (עוזר הרמטכ"ל בדרגת אל"מ), פעל בידיעת הרמטכ"ל גבי אשכנזי, בכל הפרשה הסבוכה הזו, וטענותיו התמימות כביכול, שלא ידע, לא שמע, לא היה מעורב –אינן עולות בקנה אחד עם עובדות האירוע.
הן על פי היועץ המשפטי והן על פי המבקר- יוצא הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי לא טוב. מתברר–שהדמות השקטה והנקייה והתמימה כביכול, רחוקה מהמציאות, בה צריך מרפקים, תחמנות, נכלוליות ומסתבר שאשכנזי למד כל זאת תוך תנועה לרמטכ"לות.
חבל מאד שעם חקירה פלילית או בלעדיה, הכתם או העננה שתלווה את המשך פעילותו של גבי אשכנזי –תפגע קשות בדמותו ואמינותו.
אם אכן –אין לו קשר בכל התככים של המסמך ועורכיו –יקום וידרוש נמרצות את החקירה המקיפה.
לא יקום ולא ידרוש–וייתן לאחרים, מקורבים יודעי דבר, יודעי סוד וכו'... לטייח את הפרשה, הנושא לא ירד מסדר היום הציבורי ויצוץ כל פעם מחדש.
מי צודק –היועץ או המבקר–בשני המקרים התוצאה צריכה להיות זהה. לאמור: חקירה פלילית מקיפה של כל האירוע, עם פרסום וגילוי כל החומרים שנאספו עד כה בפרשה.
אותנו כציבור–הסכסוך מעניין פחות והוא משני –אותנו מעניין שפרשה כזאת תתוחקר ותלובן במלואה.
לא לשכוח–מדובר ברמטכ"ל מכהן (דאז), באיש מילואים שידיו בכל, איש עסקים שגם מרוויח מכל הקשרים בלשכת הרמטכ"ל ובמשרד הביטחון. רמטכ"ל מיועד שהודח, ולשכת שר הביטחון –שהושמצה ומעורבת בפרשה.
אסור פרשייה מעין זו –לטייח, זאת תהיה טעות מוסרית וציבורית.
ונניח שהיועץ המשפטי צודק–המבקר היסס תחילה, לא הדגיש את נושא החקירה הפלילית, אז מה? האם המסקנה של היועץ היא-לרדת ולעזוב את הנושא!
היועץ והמבקר–יכולים להמשיך בוויכוח המעניין ביניהם, הפרשה חייבת להיחקר, מהר, חזק ובצורה אלגנטית.
כאשר שני "אריות"–נלחמים על שטח המחייה שלהם, התוצאה עלולה להיות קטלנית, דם יישפך, פציעות ואולי גרוע מכך. ומעל לכל–אסור שיישאר רושם ולו הקטן ביותר, שהיועץ המשפטי לממשלה מתחמק מחקירה ומנסה לטייח הפרשה.
אסור שאנחנו הציבור–נהנה מהקרב, אך נשכח את מטרתו.
שר הביטחון הותקף בתקשורת, הרמטכ"ל הוצג כדמות נקייה ללא כוונות בסוגיה.
אלוף הוצג כמפר חוק סדרתי ולא זכה בתפקיד.
אשת הרמטכ"ל, שולחת כ-2000 מסרונים להרפז –דמות מסתורית עם קשרים בצמרת, ומכתב מזויף.
אם יש צדק –יופיע מיד!
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
