כיצד וויסות תחושתי משפיע על ההתנהגות של הילד שלי 

וויסות תחושתי

 החוויה הסנסורית מתחילה כבר ברחם ומרגע שתינוק נולד החושים הם אלה המספקים לו ידע על העולם. מוחו מתפתח דרך חוויות של מגע, שמיעה, ראייה, טעם וריח. חוויות אלה הן הבסיס ללמידה קוגנטיבית תקינה, דרכן הוא לומד את גבולות הגוף שלו, מפתח יחסים עם סביבתו ולומד לתכנן תנועה ולהתארגן ללא עכבות. מסיבות שונות, תינוקות רבים נולדים או מפתחים חוויה סנסורית לא תקינה שיכולה להשפיע על ההתפתחות, ההתנהלות וההתנהגות לשנים קדימה ומאופיינת ב-2 דרכים: תחושתיות יתר ותת תחושתיות.

תחושתיות יתר: יכולה לבוא לידי ביטוי במקומות שונים בגוף ותכליתה שלחוויה החושית אין מסננת. התינוקילד חווה כל גריה חושית כעומס, בצורה לא מאוזנת וההשפעה היא על התפקוד הרגשי- התנהגותי.

תחושתיות יתר בפה גורמת לסובלים ממנה להימנע מלאכול מאכלים עם מרקם לא מוגדר כמו עגבנייה, בננה, אבוקדו, מרשמלו ועוד (לכל ילד יכולה להיות רשימה שונה כאשר העגבנייה בדרך כלל בראשה)

ילדים אלה נמנעים מ"ערבובים", לכל מאכל צריך להיות מקום משלו על הצלחת והם יאכלו כל מאכל בנפרד. מבחינתם אין שום סיבה שבמרק יהיה ירק, אפילו לא פטרוזיליה.

האוכל צריך להיות ללא "חתיכות", "שערות", "גבשושיות". למשל פירה חלק לחלוטין.

"ההתנהגות" הזאת יכולה להראות כפינוק, עקשנות, חוסר זרימה בעוד הילד מרגיש שהוא הולך להקיא מהמרקם הנוראי הזה.. על הרקע הזה מתפתחות מלחמות ועימותים, מצב לא רצוי בהחלט כשמדובר באוכל. קושי תחושתי יכול להתגלגל למצבים קיצוניים בהם ילדים לא אוכלים בפומבי (כולל בבית הספר) ועד לבעיות אכילה.

רגישות כללית בגוף: בדרך כלל אסטניסטים, לא אוהבים חול, חומרי יצירה, לא אוהבים להתלכלך מאוכל ונגעלים במיוחד כשנוגעים בהם עם יד רטובה או חס וחלילה מזיעה. הימנעות ממגע עם חומרים יגרום להם לוותר על משחקים ופעילויות וכך כדור השלג הולך וגדל.

בררנים לגבי בגדים שמוכנים ללבוש- מעדיפים בגדים גדולים מבדים פשוטים.

זקוקים למגע ברור. מגע עדין או מרפרף יכול להציק.

שומרים על המרחב האישי וגם כשנמצאים בחברה ונהנים ממנה יעדיפו לשמור על מרחק מסוים.

זקוקים לשמיכה או בובה כשהולכים לישון- עוזר להם ליצור הפרדה מהעולם.

תינוקות עם תחושתיות יתר יכולים להיות מאד לא קלים. יתקשו במעברים, יסבלו מהחלפת בגדים ומקלחת, יבכו יותר ואפילו יכולה להיות לכך השפעה על ההירדמות והשינה.

תחושתיות יתר יכולה להופיע גם בקרקפת ותתבטא בקושי לחפוף שיער ולהסתרק וגם בכפות הרגליים ואז יסבלו כשהתפר בגרב אינו במקום הנכון.

תת תחושתיות: כשל במסרים העוברים מהחיישנים בעור למוח. תינוק הסובל מתת תחושתיות  מתקשה ליצור סכמת גוף תקינה. כלומר, המוח אינו מצייר את מפת הגוף באופן תקין והמסרים מהמוח חזרה לגוף בהתאם. יכולה להיות לכך השפעה על רכישת אבני הדרך המוטוריות, על התפתחות השפה ועל התקשורת הלא מילולית. בהמשך, ילדים אלה לא מביעים תחושת כאב (באופן פרופורציונלי), בדרך כלל זקוקים לגרייה חזקה (למשל זקוקים לטעמים חזקים, מדברים בקול רם ונוגעים בילדים אחרים בצורה לא נעימה דבר הגורם לסביבה לכעוס עליהם), נופלים ונפצעים יותר מילדים אחרים, תנועותיהם גסות ולא מותאמות (קושי בתכנון תנועה) ועל הרקע הזה יכולות להיווצר בעיות של קשב וריכוז, לקויות למידה, קשיים בוויסות הרגשי-התנהגותי ועד לספקטרום האוטיסטי.

ויסות תחושתי לא תקין הוא תחום מתעתע. ילד אחד יכול לחוות תת תחושתיות ותחושתיות יתר במקומות שונים בגוף, ילדים מסוימים יחוו רק חלק מהסימפטומים. באבחון ניתן לעמוד על הקושי הספציפי ולתת מענה ספציפי. דרכי הטיפול הן פשוטות וניתנות ליישום בבית. אבל ראשית יש להבין שהילד לא מתפנק או עושה דווקא אלא מתמודד עם קושי אמיתי. הבנה זו היא חלק גדול מהפתרון.

בטיפול יש לאזן את המערכת התחושתית ובמקביל לחשוף להתמודדויות מוטוריות וסנסוריות שהילד נמנע מהם עקב הקושי התחושתי או שנחוו באופן לא תקין. לעיתים צריך ממש ללמד מיומנויות שלא נרכשו כמו לצבוע בעצמה מתאימה. קושי בוויסות תחושתי מוביל לעיתים לקושי בוויסות רגשי ודרך משחקים הדורשים וויסות של כוח וקצב כמו קפיצה על חבל ומשחקי כדור שזמינים בכל בית, ניתן ללמד וויסות בתחומי חיים נוספים.