נטושים 

נטושים

סיפרו לי משהו שנתקע לי בראש. מנקר, עוזב וחוזר בואריאציות שונות. ניסיתי למצוא את המקור, "גיגלתי" עד שנפחה כמעט נשמתי ולא מצאתי. היא קראה די מזמן כתבה על אם שמספרת שכאשר נולד תינוקה השני פגוע, היא נטשה אותו בבית החולים, ומאז ילדה הבכור, הבוגר, ניסה להסתיר ולהכחיש כל פעם שהיה חולה או לא הרגיש טוב, וטען שמרגיש בסדר, מפחד שאולי גם אותו יעזבו ככה בבית חולים או במרפאה.

מאז זה מתבשל ומסתובב אצלי בלב.

נטישה היא מעשה אכזרי, בגידה באמון, ורוב האנשים לא קולטים עד כמה, ולא בתחום אחד בלבד.
במקרה שהחברה סיפרה לי, התינוק האומלל עצמו לא הרגיש דבר, אך הפגיעה של חוסר אם ויד מלטפת יורגשו הרי בהמשך, כולל נזקים נפשיים והתפתחותיים, בין אם הוא פגוע ממילא או בריא.
ותראו איך דבר שאינו נעשה כפי שאמור להיעשות משליך גלים....איך שזה לא נגמר, למרות ש"מנסים להיפטר מזה", ואיך זה השפיע על האח הגדול.....

נטישה קשה עבור כל אחד, ובכל תחום. אולי משום כך אני אוהבת בתים ישנים נטושים שיפים בעיני ומדברים אלי:

(התמונה צולמה ע"י חברתנו לקפה איירין97 וברשותה אני מעלה זאת גם כאן,
על המקום מספרת לי איירין * בסוף הפוסט. תודה איירין)

או רואה את את כאבם ועליבותם של בעלי החיים נטושים, באיזו קלות דעת הם ננטשים שזו זוועה, ושובר את הלב.

בסה"כ אף אחד מאתנו לא צריך לשכוח שהחיים זה כמו גלגל, ויום אחד לא עלינו כל אחד עלול לעמוד בצד השני....(והאדם והאדם, הוא לפעמים גם כן יכול להישאר, נטוש ובלי כוחות, ממש כמו חוף....)

בכל אשר לבי שלי הפרטי אומר לי, אל תיטוש הוא הציווי האחד עשר.

נטוש

הוא עומד לבד בפחד ותדהמה,
לא קולט איך ולמה,
משפחתו כעשן התאדתה,
איפה ולמה נעלמה....

מעולם לא ידע על האפשרות,
של "אין": בית, אוכל, הגנה,
עיניו כהו מזוקן, ריח זר לא כשהיה,
הגב מציק ורגליו וכולו רעדה.

מרגיש פתאום בהלה נוראה,
כאב, עלבון, וחוסר הבנה,
איך ולמה הגיע, מה עשה
שנעזב ברחוב על המדרכה?

המכונית המשפחתית דוהרת,
מתרחקת במהירות בחריקה,
בדרך לחופשת נופש מטרפת,
מהר בעליזות לשדה התעופה.

והכלב שגר עמם שנים, המבוגר,
ננטש על מדרכה זרה במקום לא מוכר,
ההורים המחנכים העבירו דף ושכחו כבר,
פתאום הוא "בעיה" אך נפתרה מהר וקצר.

רק הילד הקטן מאחור במושב,
נתקע בדף הזה במבט מהורהר,
מרגיש לבד פתאום,לא מבין דבר,
מתעטף בשמיכה פתאום נהיה קר....

אח"כ אנו כבני אדם, מחנכים,הורים,
שכך לעצמם לנהוג מרשים,
חוזרים על דפוסים שרגילים,
בעיות פותרים מהר וקל: נוטשים.

ואין זה בכלל משנה,
אם זה ילד, בגירושים,
קרוב משפחה, זקן וחולה,
אז בעלי חיים בודאי לא משנים.

מתפלאים? אין הרי מה,
נוטשונים זו דרך חיים והשקפה,
כך הם מתמודדים כשיש בעיה,
מקווה שיזכו אלה ליחס דומה בעת צרה.

נטישה אינה רק "של בעלי חיים",
היא בריחה ודרך התמודדות וחשיבה,
בחירה ללא מאמץ באפשרות הקלה,
והכי: התנערות, חוסר אחריות מבישה.

מה אכפת מי אוכל אותה,
ולו את המחיר והתוצאה,
משלם כה ביוקר, האחר, חסר ישע,
כמה שזה לא יהיה נורא,
על ה...ז...העיקר זה לא אתה.. ...

*
המקום עם היסטוריה מופלאה, בישוב "נחם", על הריסות הישוב הר טוב. חלק מהמבנים הרוסים.. הבית הקטן הזה תפס את עייני אז צילמתי אותו מכל הכיוונים... פתאום עבר אדם מבוגר מאוד...שאלתי אותו ..מזה כאן.... והוא סיפר שפעם... לפני המלחמה..( העצמאות) היה זה החדר שגרו בו הבחורים שעבדו בשדה. הייתי שם לפני כשנתיים מענין אם עדין קיים.

פורסם במקור, כולל תמונה עליה מבוסס הפוסט, לינקים פעילים ועוד - כאן