10 יוני 2012
פרגמטיזם רחום
במאמרנו זה אנו מנסים לסכם את החיוב והשלילה הנובעים מהצעותיו של נתניהו למתישבי גבעת האולפנה בישוב בית אל בשטח יו"ש, מתוך ראיה פרגמטית מחד אך בגישה רחומה ומבינה כלפי המתישבים, מאידך גיסא..
אזרחים זועמים רבים כבר עמדו על דעתם כי אינם חפצים להיות חלק ממפלגת "הליכוד" עקב חסימת "חוק ההסדרה" בכנסת, בעוד ששיקוליהם באים מהבטן ולאו דווקא מהראש וראוי היה כי יחליטו באשר לצעדיהם העתידים בשום שכל. אנו איננו נוקטים עמדה אישית בנושא לכאן או לכאן.
מתרבים הדיווחים בתקשורת החופשית (התקשורת הממוסדת לעולם לא תדווח זאת אלא באיחור רב מטעמים פוליטים שמאל רדיקלים), כי עקב פסילתו של חוק ההסדרה על ידי נתניהו החלה תנועת נטישה המתקרבת להגדרה "המונית" של אזרחים חברי הליכוד לטובת מפלגות ותנועות "הבית היהודי" ו"ישראל שלנו" ו"מנהיגות יהודית". איננו חושבים כי נטישת מפלגה כל שהיא (ע"ע כלנתרי קדימה), מפאת חוסר שביעות רצון מתפקודה הינה הדרך הנאותה לערוך תיקונים נחוצים, אלו חייבים להעשות מבפנים.
מאידך-גיסא, אנו בהחלט מבינים את האכזבה המרה שגרמו נתניהו ושריו לחלק ניכבד ביותר מהציבור הישראלי בהתנגדם ל"חוק ההסדרה" הבא להסדיר נושא ההתישבות על אדמות פרטיות בשטחי יו"ש. יש המצביעים על מנהיגותו של נתניהו בחיוב בכך שכפה משמעת קואליציונית ואיים בפיטורי שרים במדה ויצביעו עבור קבלת החוק. אנו רואים הדברים באור שונה לחלוטין. נתניהו היה מגלה מנהיגות אמיתית אם למרות הלחצים עליו מפרקליטות המדינה, המערכת המשפטית, התקשורת, אובמה ומרקל (השוטמים הלעומתים הסידרתים הרגילים), היה מתנער ומעביר את החוק. היתרונות לאורך זמן עקב כך למדינת ישראל היו עולים ת"ק מונים על החסרונות לכאורה, רובם מומצאים, הזורמים מהלחצנים הלעומתיים הרגילים. נהפוך הוא, בכך שפגע בדמוקרטיה הישראלית ולכן בציבור הישראלי, בחסמו את האפשרות המעשית של שרים להצביע עבור החוק, גילה נתניהו פחדנות, נסגנות וזגזגנות ובעיקר, מנהיגות הססנית לקויה.
זאת אף זאת, העילה (הרשמית) לחסימת חוק ההסדרה היתה החשש מה יאמרו בגויים. נתניהו כהרגלו חושש יותר מהגויים מאשר מהיהודים. אלא שכאן גם אכל נתניהו מרורים וגם גורש מן העיר. "חוק ההסדרה" הנחוץ מעין כמוהו לא עבר. נתניהו הצליח להרגיז ולהמריד את מצביעיו ואילו כל העולם ואחותו מגנה כעת את "הפיצוי" למתנחלים בדמות בניה נוספת בהתישבות.
אלא שזה אך צידה האחד של המטבע. ישנם גם שיקולים התומכים בהתנהלותו של נתניהו. דהיינו, לא הכל שחור משחור והאמת אפשר ונימצאת היכן שהוא בתחום האפור, אי שם באמצע..
אמנם הבטחות הבניה של נתניהו הינן ממוחזרות, אלו הבטחות שניתנו כבר בעבר והוקפאו כיד הלעומתית הרעה של נתניהו ובעטת הצד שלו אהוד ברק. מה שעושה כעת נתניהו הוא מפשיר מחדש את שהתחייב אליו בעבר ולא עמד בדיבורו. ולכן "מי שניכווה ברותחין, ניזהר בצוננים", אנו הפכנו לספקנים כרונים באשר להבטחות ראש הממשלה נתניהו.
הממשלה הנוכחית כבר מפורסמת בהתנהלותה הקלוקלת באשר לפתרון בעיות. במדע הניהול קיימת אימרה שהינה חוק הברזל בניהול נכון של משברים כדלהלן (תרגום): "אין קיים נושא דחוף אלא נושא מוזנח" דהיינו, הממשלה אינה פועלת מתוך ראיית הנולד בבחינת נוהל נכון של "ניהול סיכונים" המאפשר לראש הממשלה או שרי הממשלה לחזות במדה רבה של וודאות את העומד להתרחש ולטפל בו עוד לפני שארע הארוע השלילי ובכך להוציא ממנו עוקצו. דומה כי הממשלה עוסקת אך בכיבוי שרפות וכל ענין שאינו מעשן או בוער, נידחק הצידה ולא מטופל. בעייתנו היא כי אכן אותו נושא שבמדה והיה מטופל בזמנו היה מייתר את הדחיפות והבהילות בתיקונו, הופך עקב ההזנחה ואי ראיית הנולד לנושא סבוך הרה גורל. במילים ארציות יותר....במשרד ראש הממשלה חסר כאוויר לנשימה מנהלי ויועצי פרוייקטים מקצועים מוסמכים, עתירי ניסיון והצלחה מוכחת ובהחלט אפשר כי נחוצים כהנה וכהנה מהם.
ובאשר לחוק ההסדרה. במוקדם מהמאוחר, יצוצו עניני קרקעות השנוויים במחלוקת, פרטיות ואחרות, גם במקומות אחרים בשיטחי יו"ש. אין ספק כי שוטמי ישראל והיהודים בנינו מהשמאל הרדיקלי קיבלו זריקת עידוד עקב ארועי גבעת האולפנה וינסו למחזר ההצלחה שם גם במקומות נוספים והמדובר הוא בכ- 9000 בתים אשר לגביהם קיימת מחלוקת אפשרית.
ווינשטיין – היועץ המשפטי לממשלה (אשר כישוריו הפכו לשנויים במחלוקת עמוקה), במכתבו לנתניהו באשר לגבעת האולפנה לא הבטיח כי ענינם של שאר הבתים השנויים במחלוקת הינו מוסדר. ווינשטיין הבטיח לטפל בנוסא הסדרת אותם הבתים העתידים להיות שנויים במחלוקת. אלא שווינשטיין הבטיח, הוא לא הבטיח לקיים. ובנוסף, מאמתי כפוף הבג"צ להבטחון היועץ המשפטי? שהרי הבג"ץ אינו כפוף גם לאלוקים (הם הינם אדוני היקום לטעמם של חבריו) וכך, ווינשטיין יכול להבטיח והבג"צ יעשה ככל העולה על רוחו כדרכו בחול.
המשתמע מהנאמר לעיל הוא כי נושא "חוק ההסדרה" לשטחי יו"ש חייב להחקק מוקדם יותר מהמאוחר ולא, תיכנס מדינת ישראל לבוקה ומבולקה משפטית, אשר זו בדיוק נימרץ מטרת כל האוטו-אנטישמים במדינת ישראל מהשמאל הרדיקלי והאנרכיסטי. אפשר ועמדו לפני נתניהו שיקולים כבדי משקל כאשר טירפד את חיקוק החוק בכנסת. מאחר שברי כי הופעל עליו לחץ בינלאומי מובל משנאי היהודים בנינו מפרקליטות המדינה והתקשורת השוטמת (כדוגמת עיתון הארץ), אשר מורים (מלשינים, מסיתים, מזים ארס ורעל כנגדנו באין מכהה), את הדרך למתנגדינו בארצות הים כארה"ב וגרמניה ותוצאות הסתתם חוזרת אלינו בתנועה סיבובית מתואמת.
אלא שנתניהו, ממשלת ישראל והציבור בישראל לא יוכלו לאורך זמן לעמוד בפני מבול התביעות המשפטיות, צווי ההריסה, נישול 100,000 מתישבים. המדינה תשוסע לגזרים, חברתית, כלכלית ובטחונית, ותיצלול בתהום הנשיה של ימה של עזה. את שיעצור סחף זה הוא הסדרת מעמדם החוקי של אדמות מדינה ופרטיות בשטחי יו"ש והחלופות והפתרונות האפשריים אשר יעוגנו בחוק, גם במדה ובהתחשב כי בעבר נעשו טעויות ומתישבים יושבו על אדמות ערביות פרטיות ברכת ועידוד המדינה.
חוק ההסדרה יהיה שלב ראשון במסגרת שלבים נוספים והדרגתים להחלת ריבונות ישראלית ומכאן גם החלת החוק הישראלי בכל שיטחי ההתישבות היהודית ביו"ש כיום. בל נישגה באשליות, כפי שגורלו של חוק ההסדרה הוא להחקק לבסוף, הרי גם החלת הריבונות הישראלית חייבת להיות מוטלת בסופו של יום על גושי ההתישבות היהודית. אפשר שישראל תספוג גינויים תחילה אלא שלאורך זמן יהיה זה הפיתרון הנאות ביותר למצב אי הוודאות הקיים בנינו לבין הפלשתינם.
החלת הריבונות תבהיר לפלשתינים את קווי המתאר של מדינת ישראל בגבולות החדשים נושא אשר יקל על משא ומתן להסדרי בינים או להסדרי קבע (הסכם שלום בר קיימא הינו רחוק מדי בשלב זה). לזה אשר חשקה נפשו במהלכים חד צדדים הרי חוק ההסדרה והחלת הריבונות הינם מהלכים חד צדדים למהדרין אלא שבניגוד למתווה אהוד ברק הנירפה, הנסגני, המיועד לוותר על נכסים אסטרטגיים ישראלים חסרי תחליף, הרי חוק ההסדרה והחלת הריבונות שתבוא לאחריו טומנים בחובם סיכוי לעתיד.
ניתן לסכם ולאמר כי במדה והבטחות נתניהו למתישבים ימולאו בחלקן הניכר, אזי ישנו יתרון להצעת הפשרה הנוכחית של נתניהו בהתחשב בנתוני הפתיחה הנוראים שהוכתבו בבג"צ על ידי פרקליטות המדינה שבשליטת "הקרן לישראל חדשה".
דהיינו, בניית 851 יחידות דיור ביו"ש. בנית מתווה יציב ובטוח הדוחה תביעות שוטמי ישראל מבפנים לגרוש נוסף של יהודים ביו"ש מעל זה שניקבע כבר בבג"צ. הקמת וועדת שרים להתישבות ביו"ש וסילוקו ממנה של האדם שאחראי יותר מכל לשנאה לריב ולמדון שנוצרו בשנים החולפות בין שלטונות מדינת ישראל ומתישבי יו"ש, הלא הוא שר הביטחון אהוד ברק שיזכר לדראון עולם על פעולותיו האנטי ציוניות, דמוקרטיות ויהודיות.
ישים הקורא ליבו כי מתווה נתניהו באשר לנושא גבעת האולפנה הינו למעשה גביית "תג מחיר" ממשלתי ממערכת המשפט ומהעמותות חוץ הפרלמנטריות שוטמות ישראל, בישראל, הממומנות על ידי ארצות הים.
נתניהו מנסה בשלב זה ללכת "עם" ולהרגיש "בלי". דהיינו, התנהלות חנפה לכיוון המערכת המשפטית ומשנאי החינם בנינו ובנוסף, למלא את סיפוקה של הקהיליה הבינלאומית הדורשת ממנו לא לחסל את מימון הסוכנים הזרים של עמותות השיטנה הישראליות ולא להחיל את חוק ההסדרה. ויחד עם זאת, לרצות את אנשי הימין במחנהו כאשר בו בזמן הינו מיצב "מאזן אימה" (גם "תג מחיר" כאמור), כנגד שוטמי ההתישבות מהשמאל הרדיקלי ומערכת המשפט בישראל בנוסח, "אם תגישו להבא תביעות כנגד ההתישבות תקבלו סנוקרת גדולה פי כמה בדמות הרחבת ההתישבות – כל בית שייהרס יאושרו על פניו עשרה בתים נוספים".
אלא שכאמור, מתווה זה הינו זמני בלבד ונועד לתת לממשלה מרווח נשימה. הממשלה לא תימלט לאורך זמן מהצורך והחובה לחוקק את "חוק ההסדרה" מאחר שלמרות פגמיו, הינו החלופה הטובה ביותר מבין הגרועות הקיימות ליישוב המצב המשפטי והמדיני הבילתי אפשרי, הבילתי ניסבל השורר כיום בשטחי יו"ש..
גם הפיתרון של ניסור הבתים הינו פיתרון קלוש עד אווילי. שהרי הבתים מיועדים לאחר ניסורם להעתקה למחנה צבאי סמוך לבית אל. אלא כי בתוך שטח צבאי תפוס זה כלולות גם אדמות פרטיות ערביות אשר תפיסתן היתה מוצדקת מאחר שנועדו לשימוש צבאי בלבד. עם העתקת בתי "האולפנה" לשטח התפוס הצבאי, הרי שחדל הוא לשמש למטרה צבאית והופך שטח התישבות אזרחית לכל דבר וכך שוב חלות עליו כל התקנות של תפיסת שטח פרטי על ידי יהודים ושוב יהיה צורך להרוס הבתים.
ולכן, הפיתרון המוצע בשלב האחרון עד כה הגורס כי אזור גבעת האולפנה יוכרז שטח צבאי ואנשי צבא יעברו להתגורר בבתים שיפונו או כי למצער הללו יאטמו וישומרו לעתיד הינו הפתרון הטוב ביותר כיום המצוי בידי הממשלה והמתישבים כאחת. ובנוסף, קיימת גם האפשרות כי בית המשפט המחוזי הדן בסוגיות הבעלות על קרקע גבעת האולפנה, ימצא כי השטח אכן ניקנה על ידי יהודים וכך אפשר והתושבים יוכלו לחזור אליו בעתיד הלא רחוק , הפעם כבעליהם החוקים של המבנים והקרקע.
כאשר שוקלים אנו את כל החלופות למצב בילתי אפשרי שנוצר על ידי פרקליטות המדינה, ממשלת ישראל והבג"ץ, רצף ניבזי ולעומתי של חדלי אישים במוסדות השלטון שלנו, הרי שעם כל הצער ודלית-ברירה (ובאמת ובתמים ישנו צער ואף כעס וחרון רב מוצדק), יש לאטום את המבנים שבמחלוקת בגבעת האולפנה, להעתיק תושביהם למקום חלופי שאינו שנוי במחלוקת (אדמות מדינה), תחילה למגורים זמניים, מחוסר זמן, ויותר מאוחר למבני קבע על אדמות מדינה (אשר בנייתם תהיה זולה מונים רבים מהעתקתם). כמובן כי אבן הבוחן האולטימטיבית לכל התרחיש המוצע, הוא קיומם של הבטחות נתניהו באשר לבניה הנוספת, העמידה כנגד תביעות נוספות וסילוק טלפיו של אהוד ברק מעניני יו"ש.
אין גם ספק כי למתישבי גבעת האולפנה ניגרם עוול כבד, זכויות האזרח שלהם דוכאו עד עפר, יחס הפרקליטות והבג"צ אליהם היה מחפיר משך התהליך הזה ועל המדינה לפצותם מעל ומעבר לרגיל. בשלב השני, המעורבים בפיאסקו בית האולפנה חייבים לתת את הדין. אין הדעת סובלת כי אך תושבי השכונה שלא חטאו בדבר הם היחידים שישלמו את אזלת היד, הלעומתיות והשיטנה שהתגלתה במוסדות השלטון כנגדם.
איננו חפצים כלל לחשוב מה יקרה אם נתניהו לא יעמוד בדיבורו הפעם ולא ימלא את תנאי ההסכם שהוא הינו יוזמו. כאן כבר הינו מזמין שדי שאול להכנס בנינו.
על מנת להשלים את התמונה בשלב זה, החליטה הועדה לביקורת המדינה אחת מהחלטותיה החשובות ביותר עד כה. הוועדה החליטה להורות למבקר המדינה לחקור את התנהלותה של הפרקליטות בכל הפרשה המוזרה והלעומתית הזו. אין ספק כי הפרקליטות נקטה בנקמנות שמאלנית רדיקלית כיד המעשה השגור עליה בבואה "להגן" על תוזבי גבעת האולפנה. פרקליטות המדינה נקטה בכך בקו עצמאי, פוליטי משלה הנוגד את הקו הממשלתי ורצון הבוחר ומהווה הפרת אמונים ורמיה בוטה כלפי הממשלה והציבור. בדיקת המבקר תחשוף בוודאי את עשרות הפרקליטים השורצים במחילות הפרקליטות אשר עברו הכשרה אולטרא שמאל רדיקלית בארה"ב במימון "הקרן לישראל חדשה" והוחדרו כסוכנים שתולים לכל דבר (ע"ע הסוכנים הקומוניסטים האמריקנים השתולים אשר מקארת'י יצא בצדק כנגדם), לבין שורות פרקליטות המדינה והתוצאות המבהילות הרי הן לפנינו. במדה ומבקר המדינה יוציא את הסחי והמאוס הקיים בפרקליטות לאור השמש המחטא הרי שבכך יעשה צעד אדיר לתיקון אין ספור קלקולים במערכת השלטונית הישראלית.
הערה: מספר נושאים המובאים במאמר דעה זה אפשר בהחלט כי יעוררו זעמם של חלק מהקוראים הרואים בחלופות המוצעות לנושא גבעת האולפנה ובפרט את נושא חסימת "חוק ההסדרה" כמעשה שלא יעשה שאין לגביו סליחה ומחילה ואנו בהחלט מבינים לליבם. ולכן, הבה ונבהיר....הדברים ניכתבים כאן בחלקם בדחילו ורחימו. כבר נאמר, "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" זה הינו מהכללים הגדולים בתורתנו. קל לכתוב מאמר דעה מתלהם כאשר הכותב משוכנע כי אותו לא יפנו מביתו והוא ומשפחתו לא יבעטו לטרשים ולקור שבחוץ. ולכן, יש לקחת את הדברים לעיל עם קמצוץ של מלח. הדברים הנאמרים יפים לכן גם לקוראים היוצאים לעיתים כנגד המתישבים ממחסה הכורסה הנוחה, באורח בילתי הוגן.
תשובת ווינשטיין לנתניהו בענין תקדימי פינוי מאדמה פרטית ביו"ש
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/239182
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
