Whenever Richard Cory went down town,
We people on the pavement looked at him:
He was a gentleman from sole to crown,
Clean favored, and imperially slim.
And he was always quietly arrayed,
And he was always human when he talked;
But still he fluttered pulses when he said,
"Good-morning," and he glittered when he walked.
And he was rich – yes, richer than a king –
And admirably schooled in every grace:
In fine, we thought that he was everything
To make us wish that we were in his place.
So on we worked, and waited for the light,
And went without the meat, and cursed the bread;
And Richard Cory, one calm summer night,
Went home and put a bullet through his head.
השיר נכתב ע"י אדווין ארלינגטון רובינסון,ופורסם בשנת 1897.
השיר מתאר את הרושם שנוצר בעיני הסביבה על אדם מסוים.הדובר בשיר מספר על גבר אציל,עשיר,מנומס וג'נטלמן בשם ריצ'ארד קורי.הוא בורך בכל מה שכל אדם שואף להשיג לעצמו,הוא ייצג עבור אחרים את האיש המושלם שהיה לו הכל מבחינה חומרית,ועם זאת שמר על צלם האנוש שבו וכיבד את האחרים.השיר עד השורה האחרונה יוצר עבור ריצ'ארד קורי תדמית שכל אדם היה רוצה עבור עצמו.הדובר בשיר מדבר על ההערכה והכבוד שרחשו כלפיו האנשים הפשוטים אשר בניגוד לריצ'ארד קורי,נאבקו מדי יום על מנת לשרוד בתנאי העוני הקשים.תחושות חיוביות אלו שרחשו ההמונים מחזקות את עוצמת ההפתעה המוטלת על הקוראים בבית האחרון של השיר.בבית האחרון אומר הדובר שהאנשים הפשוטים כמוהו המשיכו בשגרה המתסכלת שלהם,ושריצ'ארד קורי בערב קיץ רגוע שם ק לחייו.מהבית האחרון עולה תחושתה הפליאה של הדובר מנימת הדיבור שלו.הדובר ממשיך לספר את סיפורו באופן זורם כמו בבתים הראשונים של השיר,מה שמעיד על כך שאין הוא מעכל את מה שאירע למושא ההערצה שלו ושל אנשים כמוהו,אין הוא מבין מדוע ריצ'ארד קורי החליט לשים ק לחייו.
הפליאה וההשתוממות של האנשים הפשוטים משלמותו הטוטאלית של ריצ'ארד קורי כמו גם מסופו הבלתי צפוי מעידות על כך שלא הכירו את דמותו של ריצ'ארד לעומק,אלא הסתפקו במה שהוא שידר כלפי חוץ על מנת לקבוע כי "הוא כל מה שגרם להם לרצות להיות במקומו".חשוב לציין שבמהלך כל השיר אין התייחסות,ולו ההזניחה ביותר,לעולמו הפנימי של ריצ'ארד קורי.אין אנו יודעים מדוע החליט את שהחליט,ולפיכך כביכול אין שום הסבר הגיוני להחלטתו,לא מנקודת המבט של האנשים הפשוטים בשיר ולא מנקודת מבטם של הקוראים.לפיכך,כל שנותר לנו הוא לשער מה יכולה להיות סיבת חוסר רצונו של ריצ'ארד קורי להמשיך בחייו.
ייתכן שריצ'ארד קורי היה מבודד ומנותק מהסביבה מעצם היותו שונה ממנה.ייתכן שעל אף שניסה לנהוג כלפי כולם בנימוס ובכבוד ללא התנשאות הם אף פעם לא הצליחו לראות בו דבר פרט לשלמות ששידר,הן מבחינה חומרית והן מבחינת מראו ואופיו.כנראה שראו בו אדם נעלה מהם,אדם שאינו ברמתם ,ולפיכך התעלמו מעולמו הפנימי,ממחשבותיו,מרצונותיו,מחלומותיו ומרגשותיו.הם היו עסוקים כל כך בשגרה קשת היום שלהם עד שלא היתה להם אף לא שניה להביט במתרחש בתוך השלמות החיצונית שריצ'ארד קורי ייצג עבורם.הם כנראה לא ראו שום צורך ליצור קשר פחות שטחי עמו,משום ש"ידעו" כי כבר יש לו הכל,ולהם אין דבר להציע לו.
אין אנו יודעים אם לריצ'ארד קורי נמאס מהסביבה שאינה מקבלת אותו ככלל בני האדם,או שמשברים משפחתיים הקשו עליו יתר על המידה.ייתכן שאולי דווקא אהבה נכזבת היא שלקחה מן העולם הזה את ה"מלאך" שהוצג בפנינו בשיר.אנו יכולים רק לשער,אבל מסקנה אחת ברורה עולה באופן מפורש מן השיר:ריצ'ארד קורי היה בודד,והבדידות לא תמיד משתקפת כלפי חוץ.
כמו כן השיר מלמד אותנו כי קל ליצור רושם מוטעה,אבל יש לזכור תמיד שהאדם אינו רק מה שהוא משקף כלפי חוץ.לכל אדם,לא משנה עד כמה עשיר,חכם או יפה הוא ישנן בעיות וישנם פגמים.לא העושר,לא היופי ולא התהילה הם שקובעים את מידת האושר שהאדם חווה.אלה האנשים שסביבו,אלה האנשים הקרובים וסביבתו הקרובה שקובעים את האושר שהאיניבידואל מרגיש.
לעיתים רבות ישנם אנשים שהצלחתם,עושרם,יופיים או חוכמתם מעוררים בנו קנאה,אבל שיר זה בהחלט לימד אותי שיש להתרכז יותר בפנימיות ולא להאמין לתמונה שמצטיירת כלפי חוץ.צריך פשוט לשמוח בחלקך.
אני מזמינה אתכם לבקר בבלוג החדש שלי camilu19.wpmuit.com
