מה אתה יודע על חינוך?
טעות יסודית מונחת בתפיסה שעונשים או פרסים הם אמצעים חינוכיים באופן כזה או אחר.
טעות!!!
אפילו משמעת בריאה אין לה דבר וחצי דבר עם חינוך!
כן, כן , קראתם נכון.
זה לא אומר שאין מקום לאמצעים מבין אלו המובאים לעיל.(בהמשך אסביר מה תפקידם ואיך ליישם זאת) אבל זה לא חינוך! ממש לא!
בואו נעשה סדר.
חינוך זה לא פדגוגיה ולא education . משמעות שני הביטויים האחרונים היא הובלה, הולכה, ליווי – זה לא חינוך.
משמעות המילה חינוך היא אחרת לחלוטין!
בעברית שורש המילה חינוך הוא ("חנוך לנער") התחלה, אתחול. (כמו "חנוכת בית"): הבסיס היהודי בחינוך הוא הפנמה של הדרך , הערכים, ההתנהגויות "על פי דרכו " – בתחילת דרכו (כמו "על פי הבאר") באופן כזה שייקבעו בנפש הילד בעתיד ("גם כי יזקין") ובעיקר כשהמחנכים לא יהיו בסביבה. אם אז ירצה הילד באמת בהתנהגות זו , רק אז חינכנו באמת.
לכן, אותם אמצעים שציינתי לעיל מטרתם היחידה לגרום לילד לפעול באופן כזה או לא לפעול באופן אחר כאן ועכשיו. למעשה כך אנו מפעילים/ מאלפים אותו – זה ממש לא חינוך.
חמור מכך!!
האמצעים הנ"ל לא רק שלא מועילים בהיבט החינוכי אלא ממש פוגעים קשות בחינוך. כיצד?
כאשר אנו מענישים את הילד , אנו יוצרים התניה שלילית בין הפעולה שאילצנו אותו לבצע ולכן עם הזמן תיווצר אצלו התנגדות חזקה לכל ערך ופעולה שניסינו להנחיל לו. כלומר, יצרנו תוצאה הפוכה מזו שהתכוונו אליה. אבסורד אה? אבל מאוד הגיוני.
ילד שהוענש כל אימת שלא הכין את שיעורי הבית, שלא פינה את הצלחת מהשולחן וכו' יסלוד באופן קיצוני מפעולות אלו ולא יחפוץ לעשותם. בהזדמנות הראשונה שיוכל להשתחרר מאיום העונש ינשום לרווחה ויתרחק מן הפעולות בהתרסה.
גם כאשר אנו מעניקים פרסים, טובות הנאה על התנהגויות רצויות , הילד תופס את הראשונים כמטרה ואת ההתנהגות הרצויה כאמצעי. למשל: "אם תסדר את החדר במשך השבוע תקבל את החטיף האהוב עליך." מה לומד הילד? שהחטיף כל-כך חשוב ששווה בשבילו לסדר את החדר.
דווקא את הנזק של הפרס קשה יותר לתקן מכיוון שכשגדל הילד ומבין שיכול להשיג את החטיף ללא סידור החדר, מה הטעם בכך?"
רוב ההורים שאתם אני מדבר, ממש "מקדשים" את האמצעים החינוכיים ובכלל לא מבינים שלא מדובר בחינוך כלל וחמור מכך- זה ההיפך מחינוך.
בבית החינוך "חן" של בני רועי אין "שיעורי –בית" .הילד צריך לאהוב את הלימוד ולא להתכופף אל מול הכפייה שרק מרחיקה אותו מהרצון הטבעי ללמוד, לגדול, להתפתח ולחקור.
כפי שציינתי בתחילת הדברים, יש מקום לפרסים , לעונשים וכמובן למשמעת בריאה וחיונית בכל בית ובכל וכיתה. בהזדמנות אחרת אכתוב על הדרך והמידה הנכונות לשימוש בהן , אולם אם לא נתקן את הנזק שגרמו מבחינה חינוכית (ותמיד הם מזיקים), עדיף לחדול מהן לחלוטין!!!
התיקון במסגרת החינוך צריך לשים דגש קריטי אחד: יצירת התנייה חיובית בין ההתנהגות הרצויה והימנעות מזו שלא. במילה אחת עידוד! ובהגדרתה הפשוטה –"חיזוק (אמיתי) של התנהגות קיימת"
כיצד עלינו לעודד? מהן הטעויות הנפוצות והקריטיות בעידוד? על כך במאמר נפרד.
לסיכום:
העובדה שגרמנו לילד לפעול/ להתנהג כאן ועכשיו בדרך מסוימת רק מזיקה לחינוך. היא חשובה רק כדי למנף לאחר מכן את הפעולה החינוכית האמיתית (הפנמתה של ההתנהגות מתוך רצון אמיתי) ע"י עידוד נכון ואמיתי .
אורן פז - מאמן לתקשורת במשפחה, יועץ זוגי וחינוכי contact@orenpaz.co.il
