מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, מסיים קדנציה סוערת של 7 שנים בוערות, מעניינות, עשירות באירועים וחיקורים.
מי שמינה אותו וציפה למבקר אנמי, רך ונעים הליכות-טעה וקיבל מבקר/שופט, לוחם ללא חת, אבל נעים הליכות וסימפטי.
אחרי 7 שנים רזות וסוערות באירועים, נקווה ל-7 שנים שמנות, שקטות ללא שחיתות שלטונית, ללא שריפות ומסמכי הרפז.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"אזרח טוב מחויב להבין ולדעת להיות גם קצין וגם נתין". (אריסטו)
"ספרי מוסר יש לנו די והותר, אבל אנשי מוסר כל כך מעט". (יוסף חיים ברנר)
מיכה לינדנשטראוס–החל את הקריירה הפוליטית שלו בירושלים, בממסד של מפא"י בהמשך למסורת משפחתית. גם כסטודנט למשפטים, לא נח והיה פעיל בהסתדרות המקומית. את השירות הצבאי עשה בחלקו בתביעה הצבאית ביהודה ושומרון, אחרי מלחמת ששת הימים –ב-67.
משם המשיך כשופט תעבורה, שלום ומחוזי. כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, התמנה שלא בהתאם לוותק השיפוטי בתפקיד, אלא בשל הישגיו המשפטיים, פסקי הדין הרבים שנתן, המזג השיפוטי, השילוב החברתי, היושר האישי והמקצועי והדאגה לכלל השופטים בחיפה ובארץ, בהיותו יו"ר נציגות השופטים.
עם מינויו למבקר המדינה–נוצר תקדים חיובי, לפיו שופט מחוזי, יכול למלא את התפקיד הקשה והמסובך הזה, לעמוד איתן מול משרדי הממשלה, מוסדות הממשלה, שריה וראשיה –ראה פרשיות אולמרט, ביבי-טורס, השריפה בכרמל ועוד, משט המרמרה ועוד.
מבקר המדינה החדש, השופט המחוזי שפירא, נהנה מהתקדים של לינדנשטראוס, ונבחר מול שופט בית המשפט העליון המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין.
עם מינויו לתפקיד–היו אולי כאלה שחשבו/ציפו למבקר אנמי, רך, נעים הליכות ולא נושך. האכזבה היתה רבה, לאור המעשים, הגילויים ושינוי מהותי בדפוסי העבודה הישנים.
השופטת העליונה, הגב' מרים בן-פורת היתה בין אלה, שהתחילו להכניס שינויים ערכיים ומעשיים יותר בתפקיד המבקר.
אבל השינוי המהותי–בא עם תפקידו של לינדנשטראוס במהלך הקדנציה, כאשר במקום דו"חות שנתיים שהונחו על מדפים צדדיים, כדי שיעלו אבק משרדי, התחיל לפרסם דו"חות ביניים עוקצניים, דו"חות על תלונות מבלי לחכות להתיישנותם, כך שניתן היה להתייחס אליהם על אתר, לשנות או לתקן בהתאם.
רשויות המדינה והכנסת–הבינו שבידם כלי שרת ציבורי חזק, שיכול להכניס שינויים ותיקונים מידיים, לנער את המנהיגות ואת המנהגים והנוהגים הישנים –ולהלחם ללא מורא בשחיתות שלטונית ומוסדית.
מאותו שלב–הפך מוסד מבקר המדינה לגוף חזק, קובע ובעל כוח מנהלי שאי אפשר להתעלם ממנו.
הטענות העיקריות כנגד לינדנשטראוס, התמקדו בתחילת הקדנציה, בנטייתו המוגזמת להשתמש בתקשורת ככלי שרת, ללחימה באותם נגעים, שעד עתה, נעשו בדרכים אחרות, הרחק מעיני הציבור ובוודאי לא באמצעות התקשורת.
תפקידו של מבקר המדינה–עפ"י החוק, לבקר את גופי ומשרדי הממשלה, להילחם בשחיתות, בעוולות ציבוריות, בבזבוז כספי המדינה והציבור. ללחום ולבקר את אלה ממנהיגינו, שחושבים בטעות, שהמדינה משרתת אותם ולא להיפך, את אלה שחושבים וחולמים שהתפקיד עושה את האדם, שהכוח לא משחית, ושהמפלגה היא כתב ערבות או חיסיון בפני הפללה.
כדי להצליח בתפקיד–אם צריך להיעזר בתקשורת, וזה עוזר, כך יהיה. מה הפסול –מה הפגם, כל זמן שהציבור מרוויח.
אם למבקרים הקודמים הפוליטיקאים והח"כים–התייחסו כאל "פודלים", לא מזיקים, המבקר הנוכחי התגלה כ"בולדוג", הנועץ שיניו ולא מרפה, בנושאים שהקודמים לו, התרחקו מהם –וזה מאד הפחיד חלק מהפוליטיקאים.
מלחמתו הבלתי מתפשרתבשחיתות, בבזבוז בבירוקרטיה ובמיוחד ביקורת בזמן אמת, דו"חות עדכניים עם שמות ועם אחראים, כולל אחריות מיניסטריאלית, היה ויהיה כנראה חידוש מרענן גם לעתיד.
הדוחות הנוקבים והקשים היו בפרשיות אולמרט שהגיעו לבית משפט בלבוש כתבי אישום פליליים.דו"ח על "שריפה בכרמל" –עם אחריות מיניסטריאלית שנמצא בדרך לפרסום, דו"ח ביבי-טורס שעומד להתפרסם ודו"ח מסמך הרפז –בתקווה שיתפרסם על ידו, היו גולת הכותרת של הקדנציה הסוערת.
חולשת גופי השלטון והכנסת–הגורמים לחיזוק מעמדו של המבקר ושל בג"צ.כאשר נוצר ווקום שלטוני, מוסדי, כאשר הפניות הרבות והתכופות לבג"צ ולמבקר המדינה –המבקשות סעד ופתרון לסוגיות, שגופים נורמליים וחזקים צריכים לפתור לבד –גרמו לשני המוסדות הנ"ל לקבל נפח ומאסה השפעתית הרבה מעבר לכוחות שהוענקו להם בחוק.
לכן, כל מבקרי ותוקפי המבקר ובג"צ–יבדקו קודם למה ואיך הגיעו הכוחות הסמכויות לגופים אלה וזלגו מהכנסת וממוסדות הממשלה למבקר ולבג"צ.
כמו שיש אקטיביזם שיפוטי –יש גם ביקורת אקטיביסטית שנובעת מהמניעים שפורטו לעיל.
ברגע שהגופים השלטוניים יחזרו לנהל את ענייניהם בעצמם ויפחיתו את ריצתם לבג"צ והמבקר –המצב יתאזן ויחזור לפעילות נורמלית.
מה שנראה לעתיד הקרוב–שהמבקר החדש, השופט המחוזי הירושלמי, שפירא, באופיו ומזגו שונה מלינדנשטראוס האנרגטי אבל בתקווה שלא יהיה נחוש ותקיף פחות ממנו.
הערות והרהורים:
1. היוזמה, להאריך את כהונת מבקר המדינה בשלושה חודשים, כדי שיוכל לסיים את הדו"חות בהם הוא מטפל, ועומדים על סף סיומם –היא הגיונית ובמקומה.
2. עקרון זהה מצוי בדין הקיים, המתייחס לכהונת שופטי העליון, המעניק להם שלושה חודשים נוספים, אחרי הפרישה, לסיים כתיבת פסקי דין.
3. הזמן הנוסף חיוני, לא רק כדי לסיים פרשיות ישנות אלא גם כדי להשאיר למבקר הבא שולחן נקי, וכדי שלא תהיה טענה של שיהוי, מריחת זמן וטיוח.
4. העובדה שיש הרבה ח"כים ושרים שחוששים מדו"חות המבקר, רק מחזקת הטענות בעד הארכת כהונתו בשלושה חודשים.
5. הפרסומים ו/או ההדלפות כאילו המבקר ימליץ להעביר מתפקידם את שר האוצר שטייניץ ושר הפנים אלי ישי, כאחראיים אישית למחדל השריפה בכרמל –אינם במקומם.
6. הסמכות להעביר שר מכהונתו, בידי ראש הממשלה בלבד, כל יתר הגופים יש להם סמכות המלצה בלבד, למבקר, לבג"צ, לכנסת, ואני מקווה שנוהל זה ישמר.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
