הסוכר הלבן והשפעתו על גופנו 

סוכרת הינה המחלה הנפוצה ביותר בחברה המערבית ושכיחותה הולכת וגוברת. כיום נמצאת המחלה במקום השלישי ברשימת המחלות הקטלניות ביותר.

מחלת הסוכרת קשורה יותר מכול מחלה אחרת לתזונה ולאורח חיים.

אך לא נדבר על הסוכרת אלה על הסוכר ואיך קרה שהתמכרנו אליו כל-כך.

בערך במאה החמישית לפני הספירה מצאו הפרסים בהודו "קנה אשר נותן דבש בלי עזרת דבורים" ולקחו אותו לפרס.

בתחילה שמרו עליו בסוד, אך מלחמות ופלישות גרמו להפצתו ברחבי המזרח התיכון. בסוף אותה תקופה הוא כבר היה מוכר בין הודו לים השחור ובין מדבר סהרה למפרץ הפרסי.

בסביבות שנת 1000 לספירה הקימו הערבים את המפעל הראשון לזיקוק סוכר באי כרתים. במהלך מאות השנים הראשונות של תעשיית הסוכר, היו סוחטים את קנה-הסוכר ומפיקים ממנו מיץ שחור הנקרא מולסה (molasses) ורום. מולסה עשיר מאוד בוויטמינים ומינרלים (בעיקר ברזל). מזיקוקו של המולסה  מכינים את גבישי הסוכר.

בימי קדם היו גבישי הסוכר חומים בשל הקושי להלבינם ולהפריד לחלוטין את המולסה מן הסוכר המעובד. כיום בתהליך הזיקוק מוציאים את כל המינרלים, הוויטמינים והאנזימים, הסוכר הלבן מורכב כמעט אך ורק מסוכרים, ללא החומרים המזינים כבעבר, שמהם מורכבת המולסה. 

עם הזמן מחירי הסוכר ירדו בכל העולם וצריכת הסוכר עלתה. הסוכר בראשית דרכו היה מעדן של העשירון העליון, ובמהרה הפך להיות מוצר בסיסי לכולם. כיום מעריכים את צריכת הסוכר בכעשרים אחוז מצריכת הקלוריות היומית במדינות מערביות ! זה אומר שלפחות 20% מכול מה שאנו אוכלים - אין לו שום ערך תזונתי.

הסוכרים נמצאים בכל מזון שאנו אוכלים, בכמויות משתנות ובסוגים שונים.  הסוכר הלבן הוא דו-סוכר המורכב משני חד סוכרים – גלוקוז ופרוקטוז.

גלוקוז הוא חד-סוכר הנפוץ ביותר שנספג ישירות למחזור הדם וכל כמות שנאכל ממנו תגיע במהירות לדמנו.

הפרוקטוז הוא גם חד-סוכר, נספג בהדרגה וחלקו נותר במערכת העיכול ומפונה עם הצואה.

אבל, כמו בכל דבר, הבעיה היא לא עצם צריכת הסוכר אלא הכמות. הסוכר הוא מקור האנרגיה המרכזי והזמין ביותר לגוף. מכיוון שאנו זקוקים לאנרגיה זמינה, מערכת העיכול שלנו פיתחה דרכים בהן היא יכולה להכניס את הסוכר למחזור הדם במהירות. לכן, הגלוקוז נספג מהר כל-כך למחזור הדם. די להניח מעט סוכר מתחת ללשון כדי שהוא יכנס מיד לכלי הדם ולמחזור הדם.

לעומת זאת הפרוקטוז אינו נספג באופן ישיר למחזור הדם כמו הגלוקוז, אלא בצורה הדרגתית, וחלקו אף נשאר במערכת העיכול. הוא פחות מזיק לגוף מהגלוקוז אך בכמויות גדולות מידי עלול לגרום לשלשול משום שאינו נספג ויוצר עודף סוכר במערכת העיכול.

בכל מזון טבעי שאנו אוכלים יש סוכר: בפירות, ירקות, ודגנים, סוכר זה מספיק למחייתנו, אין צורך בתוספות של סוכר לבן.

כיום, בעידן השפע, אנו אוכלים כמויות מאוד גדולות של סוכר בכל מזון מעובד: בדגנים לבנים כמו קמח לבן ואורז לבן, בכל סוג של שתיה ממותקת, והפכנו אותו לזמין עוד יותר כשהוצאנו אותו מן המזון ואנחנו מגישים אותו בנפרד.

כל כך התמכרנו לסוכר שקשה לנו להפסיק לצרוך אותו – וחבל.