בעקרון, רק נאשם שהורשע, יכול לבקש "משפט חוזר", אבל במקרה הספציפי גם הנדרסת, ילדת החן, היא בבחינת "נאשמת" ומאשימה של מערכת אכיפת החוק.
"משפט חוזר" –כשיש עיוות דין, משפט חוזר, כשיש פגיעה מהותית בכללי הצדק הטבעי–במקרה הספציפי יש את כל הנימוקים, לביטול המשפט, גם כשזה לא מופיע בסדרי הדין ובספר החוקים.
בג"צ יכול לעשות תקדים היסטורי, שיביא לשינוי בחוק למען עשיית צדק.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"מי שאינו רואה טעם בחיים ובחיי בני אדם, זולתו, איננו אומלל בלבד, אלא ספק גדול אם הוא בכלל מוכשר לחיות". (אלברט אינשטיין)
מי שראה את הילדה שחר גרינשפן, בבית המשפט העליון ומשפחתה, תולים עיני תקווה בשופטי הבג"צ, שיתקנו את העוול המשפטיהנוראי, שנעשה במקרה הזה, לא יכול היה להישאר אדיש.
מול תמונות העבר של ילדת חן צעירה, מול מציאות אכזרית וטראגית של ילדה משותקת ללא תנועה וכמעט ללא קול –הלב נקרע והשכל, הצדק והמשפט נראו אפורים ורחוקים מהיכלי משפט ומנתיבי הצדק.
עסקת טיעון מבישה, לא אנושית, לא רגישה הזועקת לשמיים.
קשה לי להבין ולהסביר, איך כשלו כל מערכות האכיפה בראיית המציאות.
קשה לי להבין, איך לא תוקן העוול מיד או סמוך להתגלותו, לא ע"י הפרקליטות, לא ע"י בית המשפט ולא בשלב הערעור שנותן כלים לשינוי –אם אכן ערים לכך.
זהו מקרה קלאסי/טראגי –שעונש מינימום, בעבירות מסוג זה, היה מונע את הביזיון המשפטי, הציבורי והמוסרי.
כבר היו בעבר פסקי דין, במיוחד בתעבורה, הקשורים בפגיעה בחיי אדם ממש או בפציעות קשות שהסתיימו בעונשים קלים או מגוחכים של עבודות שירות ופסילות לא ארוכות.
אבל, המקרה הספציפי – עולה על כולם בעונש הקל לעומת התוצאה.
שתי נערות צעירות מלאות חיים, עומדות על אי תנועה, מחכות לחילופי הרמזור, כאשר מכונית נכנסת בהן בחוזקה, ע"י נהג שיכור, עייף, ישנוני, מטלפן, חולם (בחרו את הצירוף הנכון), מתנגש בהן, נכנס בהן וקוטע את מהלך חייהן בשניה, אחת בצורה קלה יותר ובשניה בפגיעת ראש קשה, המאפשרת לה לתקשר עם הוריה ואחיה במצמוץ עיניים.
והעונש המוטל על הנהג הדורס – עונש קשה, כבד מנשוא 1000 ש"ח קנס כעונש עיקרי עם כמה תוספות שוליות.
לא שלילת רישיון לכל החיים, לא מאסר בפועל בין 5-2 שנים, ואפילו לא 6 חודשים של מאסר ממש.
כבר כתבתי באתר זה בעבר – כי הענישה הקלה והזילות בחיי אדם, במיוחד בעבירות תעבורה, חייבת להביא לשינוי מהותי ומרחיקת לכת, וצריך לחשוב על חקיקה בנוסח עונש מינימום.
כאשר המערכת המשפטית והתביעתית, לא מבינה את העקרונות של ענישה והרתעה, יש להכניסה בכוח למערכת באמצעות עונשי מינימום הקבועים בחוק.
עסקאות טיעון – הן הכרח שאסור לוותר עליהן, אבל עסקת טיעון מתבצעת, כאשר יש נימוק משכנע ראייתי, עובדתי ומעשי.
עסקאות טיעון
"עסקאות טיעון" –הן הכרח בל יגונה ואסור לוותר עליהן, פן תקרוס המערכת והעשייה המשפטית תינזק.
עסקאות טיעון–עושים ומבצעים רק כשהעונש על המעשה עומד בקריטריונים ההגיוניים והסבירים של המעשה והפסיקה התקדימית.
כאשר העובדות ברורות–הראיות מלאות ומבוססות, בידי התביעה, השיקול של חיסכון בזמן שיפוטי לא רלוונטי, אלא אם הנאשם מקבל את עמדת התביעה בענישה מחמירה.
רישיון נהיגה כמו רישיון לנשק
אמרתי זאת בעבר, כתבתי זאת באתר זה כי רישיון נהיגה, נותן בידי האדם כלי נשק הרסני ופוגעני, לא פחות מאקדח. לכן ההתייחסות צריכה להיות בהתאם.
לא רחמנות, לא התחשבות, אלא הרתעה וענישה פרופר–פרט למקרים חריגים.
לא יתכן שחיי אדם יהיו הפקר–הזילות בחיי אדם, במיוחד בעבירות תעבורה, עוברת כל גבול של סבירות, שהרי עונשים בתאונות דרכים עם נפגעים, שמסתיימים בענישה של שלילת רישיון קצרה, עונש על תנאי או בעבודות שירות –איננו מרתיע, לא משפיע, לא מעניש דיו.
"עסקת טיעון" –שמוגשת לשופט, לא חייבת להתקבל. טעות לחשוב שבגלל פסיקת בית המשפט העליון שקבע, כי עסקאות טיעון יש לכבד, אסור להפר אותם. בית המשפט יכול ורשאי, לא לקבל עסקת טיעון, אם נסיבות המקרה מצביעות על חומרה שאינה באה לידי ביטוי הולם בענישה המוסכמת.
במקרה הספציפי–נעשו כל הטעויות האפשריות. המשפחה והסנגוריה, לא שותפו ולא עודכנו בפרטי העסקה. היא בוצעה, במהירות, בזלזול ובשקט.
השופט/ת –יכלו בקלות לדחותה, ולא להסכים לעונש מגוחך של 1000 ש"ח קנס, שלילת רישיון קצרה ועבודות שירות למען הציבור.
הנשיא גרוניס, בבג"צ–רמז שההחמרה יכולה להתבצע, במצב הנוכחי המשפטי, רק לגבי שלילת הרישיון לצמיתות. מהלך שלמעשה היה צריך להיות מלכתחילה וכיום אין לו כל ערך ממשי.
שמעתי את הטיעון המגוחך של משפחת הדורס, שחייו נהרסו, לא יישן בלילות והמצפון מעיק לו.
ובכן –בא לבכות–הדורס יצטרך לנסוע באוטובוס או במונית, ייקח כדורי שינה וכדורים נגד מצפון לא נקי.
ומה לגבי חיי הילדה ומשפחתה?חייה לא נהרסו, הוריה, אחיה ומה לגבי העתיד?
הפיתרון היחידי של הפלונטר המשפטי–שבג"צ יחרוג מהחוק היבש, על בסיס של פגיעה בכללי הצדקהטבעי–ועל בסיס נימוק של עיוות דין יורה על קיום משפט חוזר
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
