מצעי בנושאי תרבות והשכלה 

משאבה האמיתי היחיד, של מדינת ישראל, הוא השכלתם של אזרחיה. בה תלוי עתידנו, ולאור זאת, שומה עלינו להפנות, את מירב התקציבים, למטרה זו.

כעם עתיק בעל תרבות, הנמדדת באלפי שנים, אל לנו להזניח, את טיפוח תרבותנו המודרנית! כי לא ייתכן, שתרבותו המודרנית של עם, שהעניק לעולם את סיפורי התנ"ך ואת ישו, את הזוהר ואת שפינוזה, את מרקס ואת פרויד, תסתכם ב"אח הגדול", בתכניות-בישול למיניהן וב"כוכב נולד" (וכיוצא-בזה חולירות).

לאור שתי קביעות אלה, הרינו להציע התיקונים הבאים:

חינוך לנערה (ולנער, כמובן!!!) על-פי דרכה, ולא על-פי כספה, או דרכם של הוריה; כי הורים קיימים אך ורק למען ילדיהם, ולא להיפך.

"בחינות הבגרות" יבוטלו כליל ולחלוטין, ותחתן תונהג שיטה חדשה, של לימוד לשם הידע הטהור בלבד, מזה, ולשם הקניית כישורי-חיים שונים, מזה. בתי-הספר, יהיו, אכן, בתי-ספר, לא-עוד בתי-כלאומטרתם תהיה, אך ורק, להעשיר את הילדים - לא לספק שירותי-שמרטפות מפוקפקים, עבור הורים אנוכיים ושונאי-ילדיהם, או לאלף הילדים, להיות חיילים צייתניים ויצרנים=צרכנים טובים, בשירות הצבא והתאגידים - ולעניין זה, חובה לקרוא את כתביהם, של הגאונים אלכסנדר ס. ניל זצ"ל, אדיר כהן שליט"א ודני לסרי שליט"א.

תחומי-הלימוד יגוונו, על-מנת להרחיב עוד ועוד את אופקיהם של התלמידים.

החינוך הביתי יעודד ולא תהיה שום "תכנית-ליבה" פשיסטית. החרדים, לא יחוייבו ללמוד, מתמטיקה ואנגלית ואילו החילוניים, יהיו חופשיים לחלוטין, להרחיק, מילדיהם הרכים, את זועת-התנ"ך ימ"ש.

שכר-המורים יועלה בצורה משמעותית, אולם אך ורק למורים איכותיים, ויינתנו בונוסים מיוחדים וגדולים למורים רחבי-האופקים ביותר, האהובים ביותר על התלמידים והמוכשרים ביותר, להביא את תלמידיהם, לידי אהבת הידע לשמו.

יינקטו צעדים, לקראת דמוקרטיזציה מלאה של כלל מוסדות החינוך, מרמת היסודי ומעלה, ומורים שיחושו, כי הדמוקרטיה בית-הספרית מהם והלאה - יטואטאו מן המערכת לאלתר, ויוחלפו בסגל הוראה צעיר, ליברלי, דמוקרטי ורענן (שכן בתי-הספר, על כל סגל-העובדים בהם, קיימים אך ורק על-מנת לשרת את התלמידים, ואת התלמידים בלבד).

אווירת-הציונים התחרותית, האלימה והמתועבת - השוררת, כיום, במרבית בתי-הספר והיא, כמובן, שורש האלימות בית-הספרית בכללותה - תהפוך לנחלת-העבר, ובמקומה תיוסד מערכת-חינוך חדשה, בה המורים הם, ראשית-חכמה, חבריהם של התלמידים.

ילד בעייתי, מתבודד, או אלים הוא ילד, שמשפחתו, או מוריו, דיכאוהו (או, לפעמים להיפך: פינקוהו ללא-גבולות וקלקלוהו) ועל-כן, יש לפתור את בעייתו באמצעות טיפול משפחתי, או סביבתי, ולאבאמצעות תרופות(!) למיניהן, או אשפוז(!!!), מיותר ונפשע, במוסדות פסיכיאטריים דכאניים!!

על המסגרת להתאים עצמה לילד - ולעולם, לעולם לא להיפך.

אין דבר כזה "ילד רע" - יש סביבה רעה.

כל מי, שנותן לילד(!!) ריטלין - דינו מאסר עשר שנים לפחות.

מראם החיצוני, הבטונאדי-קסרקטיני, של בתי-הספר הקיימים, ישונה מן היסוד, למראה ירוק וידידותי. במידת-הצורך, יש להרוס כליל, את כלל המבנים הקיימים - ולבנות הכל מחדש.

שבוע הלימודים יהיה בן חמישה ימים בלבד, ומספר השעות, שהתלמידים נמצאים בו מדי-שבוע, לא יעלה בשום-פנים-ואופן על שלושים. יש להשקיע באיכות-הלימודים, לא בכליאת-התלמידים, בין ארבעה קירות, למשך כך וכך שעות.

לא תהיה במדינה ולו כיתה אחת, בת יותר מחמישה-עשר תלמידים, ומספרם הממוצע, של תלמידים לכיתה, יהיה תשעה, בלבד; וכך יובטח, שכל תלמידה ותלמידה, תקבל את תשומת-הלב הראויה ממורתה.

השיטה הפרונטאלית תצומצם מאד (ובכלל, עדיף לבטלה) ותחתה, יונהג לימוד בקבוצות.

שיטת הבחינות והציונים תבוטל כליל - מורה, אשר איננה מסוגלת להעריך בלעדיהם, האם תלמיד מסויים, מתמצא בחומר או לא (כאשר הכיתה קטנה, כאמור), אינה ראויה כלל, להוסיף וללמד ועליה להישלח להסבה מקצועית באופן מיידי.

בלימודי-ההסטוריה, יושם דגש רב יותר על העת העתיקה, התקופה הקלאסית, ימי-הביניים והעת החדשה המוקדמת, לא רק (כפי שהיה הדבר בשנים האחרונות), על התקופה המודרנית בלבד.

דברי-ימי העם היהודי, ילמדו כחלק אינטגראלי מדברי-ימי העמים, בסביבתם חיו - והדגש יועבר, מ"שינון סבלות היהודים בארצות-פזורתם", כפי שהיה נהוג עד כה, לתקופות תור-הזהב, של שיתוף-פעולה בין יהודים לנוצרים, למוסלמים ועוד.

העדיפות, ממנה נהנו תולדות עדות-אשכנז, לעומת תולדות עדות יוצאי אסיה ואפריקה, תהיה לנחלת-העבר. לצד תולדות יהודי פולין ורוסיה, ילמדו גם תולדות יהודי תימן, מרוקו, הודו, עיראק ואתיופיה - לא עוד גזענות אשכנזית ממוסדת!!

מבנה הלימודים ישתנה::

עד גיל שבע יבלו הילדים בגני-הילדים, בהם ילמדו קריאה, כתיבה וחשבון ברמה הבסיסית ביותר.

מגיל שבע, עד לגיל שתיים-עשרה, ילמדו בבתי-הספר היסודיים, ובהם ילמדו את כל המקצועות כולם, ברמה, ההולמת את גילם, ובראש ובראשונה שפות זרות.

השפות הזרות שיילמדו יהיו: ערבית, אספראנטו ואנגלית, כשפות חובה למן ההתחלה, ושפה אחת, או שתיים, כבחירה חופשית של התלמיד מבין: צרפתית, גרמנית, טורקית, אמהרית, פרסית, הינדית, רוסית, סנסקריט, סינית, יפנית, לטינית, יוונית עתיקה, אכדית, ארמית, שפת הסימנים הישראלית, לדינו, ספרדית ופורטוגלית.

לצד אלה, יוקדש חלק ניכר מן השעות, ללימודי מחנאות, זואולוגיה, בוטניקה וזיהוי צמחי-מרפא בטבע, על-מנת להציג לפניהם חלופה נעימה, לעולם המחשוב הציביליזציוני, המחניק והמנוכר.

מגיל שתיים-עשרה, עד לגיל שבע-עשרה, ילמדו בני-הנוער בבתי-הספר התיכוניים, ובהם יבחרו מגמה: מדעי-הטבע, מדעים מדוייקים, מדעי-הרוח, מדעי-האדם, או כל שילוב שהוא, בין ארבעת התחומים הנ"ל. רוב שעות-הלימודים השבועיות יוקדשו לנושאים בתחומים, בהם בחר התלמיד, אולם כל גיוון יעודד.

תלמידים שיבחרו ללמוד הסטוריה, גיאוגרפיה, או אנתרופולוגיה, של איזור מסויים, ייצאו לסיור לימודי, בן מספר שבועות, לאותו האיזור. מלבד נושאים אלה, יוכלו התלמידים ללמוד גם כל שפה שהיא עלי-אדמות (לרבות שפות עתיקות), במסגרת לימוד מורחב, של תרבות דובריה, וכל הבוחרים בשפה נדירה יזכו למלגת-לימודים מיוחדת, לקורס קיץ במקום, בו מדוברת שפה זו (או - אם בשפה עתיקה עסקינן - אצל מומחה עולמי כלשהו לשפה זו), על-מנת להכשירם, ללמדה בעתיד לדור החדש.

כמו-כן, יוקדשו משאבים ניכרים לעידוד המדעים - ובפרט אלה, שבכוחם להביא עוד ועוד אנשים להתמחות בתחום חקר החלל, שכן, שם טמון העתיד.

מגיל שבע-עשרה, עד לגיל עשרים ושתיים, ילמדו הצעירים בבתי-הספר הגבוהים, בהם יבחרו לעצמם מקצוע דומיננטי אחד או שניים ובו יתמקדו, ויכול מקצוע זה להיות הסטוריה כללית, מכניקת הקוואנטים, הנדסת-מערכות, בלשנות, חיי-הנמלים, דרמה, רפואה, תלמוד, עיצוב-אופנה, כימיה, גיאולוגיה, חקלאות, מחול קלאסי, תיאוסופיה, הנדסת-מזון או מיזוג-אוויר, או כל אחד ואחד, מבין מאות רבות, של מקצועות שונים מגוונים, כל אדם ואדם, בהתאם לנטייתה היא, האישית והספציפית. כל יתר הנושאים, מאותו תחום ספציפי, יילמדו אף הם, אך בהיקף מינימאלי.

כל התלמידים, שיהיו מעוניינים להמשיך, לאחר תום לימודיהם בבית-הספר, בכיוון של הוראת התחום, בו התמחו, ילמדו גם מקצועות, הקשורים להוראה, כגון חינוך, פסיכולוגיה, סוציולוגיה וכיוצא-באלה.

ובגיל עשרים ושתיים יצאו מרבית הצעירים לחיי-עבודה עצמאיים בתחום התמחותם, ומקצתם - המוכשרים ביותר והמוצלחים, בהסתמך על המלצות-מוריהם - ימשיכו בלימודיהם לאוניברסיטאות.

הלימודים יהיו בחינם לחלוטין - לא שום מיסטר שוחט ולא שום מיסיס תמיר!! - וכל האוניברסיטאות, בכל התחומים, יתוקצבו בנדיבות רבה, אולם זאת אך ורק בתנאי, שיפתחו קשרים הדוקים יותר עם הקהילות הלא-סטודנטיאליות, ויפתחו יותר את שעריהן, מן הבחינה החיצונית ויעודדו פעילות - פוליטית וחברתית כאחת - של הסטודנטים, מן הבחינה הפנימית.

כל האוניברסיטאות, שיבחרו להסתגר מפני הקהילות שלצידן, ולגבות תשלומים כלשהם, תמורת השתתפות בשיעוריהן כ"שומע חופשי", או עבור ביקור בספריותיהן - או כאלה, שיערימו קשיים כלשהם, על פעילותם החברתית והתאגדותם הפוליטית החופשית של הסטודנטים, או על חופש-הביטוי המוחלט שלהם (כנידון בסעיף "זכויות-אדם" דלעיל) - יאבדו גם את כל מימונן הממשלתי הנוכחי, יען כי אין שום סיבה עלי-אדמות, שאנו, משלמי-המסים, נממן הסתגרות ופשיזם (ודולצ'ה-ויטה למרצים הבכירים,חובבי-המטוסים...). כן - לקצץ לכל הפרופסורים את תקציבם ולא להחזיר לעולם - שילמדו לממן לעצמם...

כל אדם, שיקנה תואר פיקטיבי, יגורש לאלתר ובחרפה ממקום-עבודתו, כל תאריו הקודמים יישללו ממנו לעין-כל וייאסר עליו, לנצח, לעבוד באיזשהו תפקיד הוראה, בין אם מרצה, מורה, מנהל, אייאתוללה, או כל תפקיד אחר, בכל מוסד השכלתי באשר הוא. על כל אדם, שיציע למכירה תואר פיקטיבי, יוטל אות-קלון, אשר לא ניתן יהיה להסירו לעולם.

אמנים יוצרים בכל תחום שהוא, יקבלו קצבת-קיום, נדיבה ובלתי-תלויה בדבר, מן המדינה - בערך של כפליים משכר-המינימום - על-מנת שיוכלו להתרכז ביצירה מבלי שיהיו טרודים, בדאגות-הפרנסה.

התגמולים, שיקבלו סופרים, משוררים, מחזאים ותסריטאים על יצירותיהם, יוגדלו משמעותית.

הוצאת ספרי-מקור, יצירת סרטי-מקור ועוד, תמומן ע"י קרנות ממשלתיות, במטרה לעודד היצירה המקורית ולהרבותה. ולאיש לא תהיה סמכות, לאשר או לפסול, יצירה כלשהי, בכל תחום שהוא, ממניעים פוליטיים כלשהם.

המימון הציבורי לספריות הציבוריות והעירוניות יוגדל בצורה משמעותית, ובתמורה יחדלו אלה לחלוטין, מלדרוש דמי-מנוי כלשהם.