פגיעת שמיעה מחשיפה לרעש מזיק 

רעש מזיק מוגדר בתקנות "מחלות מקצוע" כחשיפה בעבודה לרעש של 85 דציבל למשך 8 שעות (או שווה ערך ברעש התקפי). הקריטריונים מורכבים לגבי רעש התקפי ואולם כללית די לומר שאנשים העובדים ליד מכבש או חשופים לפיצוצים או ירי וכד' יוכלו לטעון לפגיעה טראומטית מרעש התקפי.

לעניין נזק השמיעה הנובע מן הפגיעה מרעש - הבדיקות הרגילות שנעשות הן:

• הבדיקה האודיומטרית השגרתית כוללת בדיקות עזר לאימות. בכללן במסגרת הבדיקה -  תואם של רמת השמיעה בתדרי הדיבור (ע"פ הגדרתם ממוצע של 500, 1000 ו- 2000 הרץ) ורמת ההבחנה במילים לפי רשימה קבועה מראש (למשל: נמל - גמל, בית - זית וכו'...)  הבחנה זו נרשמת באחוזים מתוך הרשימה ומכונה SRT (סף תדירות דיבור) בנוסף נמדד גם מה שנקרא PT (צליל טהור) הבדיקה נעשית ע"י אודיו - גנראטור באמצעות העברה של סיגנל קולי בעזרת אוזניות כשלבודק שליטה על גובה האות המועבר ועל עוצמתו וטיבו. האות המועבר מופק ע"י סינתיסייזר וניתן להפיק לאוזניות צלילים מסוגים שונים. בבדיקה הרגילה נבדקת תוצאה של הולכת הקול באוויר ונרשמת על גרף שבו שנתות מוצלבות, בצד אחד עוצמה ובצד השני תדר. העוצמה נמדדת בדציבל ואילו התדר נמדד בהרץ. הנכות (פריט 72, (1)) נקבעת בטבלת עררים ע"י הצלבה של ערכי השמע בתדרי הדיבור בשתי האוזניים, לדוגמא ירידה של 21 דציבל בממוצע תדרי הדיבור - דו צדדי, מהווה 5% נכות. נכות כזו אין ממנה תשלום באשר הנכות המינימאלית שממנה תשלום עומדת על 9%. יש לשים לב שהשמיעה התקינה מתחילה בערכים של 10 דציבל והנכות ניתנת רק על ירידה העולה על 20 דציבל זאת בשל ירידה טבעית בשמיעה מחמת גיל (דהיינו עניין הגיל כבר נלקח בחשבון בחוק כשקבע מהי שמיעה תקינה).

• בדיקת עזר נוספת היא בדיקה של הולכת עצם בה מונח המתנד על עצם הגולגולת. תוצאות בדיקה זו בד"כ טובות יותר באשר אין איבוד אות הנובע מהחלשה של הקול באוויר דרך מנגנון השמע עד לשבלול (קוכליאה).
• בדיקה אובייקטיבית חדישה המתייחסת כמעט אך ורק לירידה הנוירו-סנסורית (ירידה בשמיעה מחמת רעש) היא בדיקה המכונה – ב.ר.ר.ה בה מושמעים אותות נקישה בתדר קבוע ונקלטת התגובה החשמלית העוברת בעצב השמע ע"י אלקטרודות המונחות על אחורי הראש. בדיקה זו אובייקטיבית ונעשית בד"כ בשינה, הנבדק מקבל ווליום כדי שלא ייקלטו תגובות חשמליות של תנועת שרירי העורף.
• בדיקת עזר נוספת מכונה OAE - החזר הדים קוכליאריים. בבדיקה זו נמדדת תגובת שבלול השמע לטון המושמע בכיוונו ולפי ההחזר ניתן לאמת באופן כללי את רמת הפגיעה בשמיעה.  

טינטון הוא צפצוף עצמוני שהנפגע שומע ומתלווה לירידה בשמיעה, והוא הפרעה של ממש לסובלים ממנו.

בחוק הביטוח הלאומי - טינטון נלקח בחשבון לעניין נכות רק אם הוא עומד בקריטריונים לקיומו (סעיף 84 א (ב) (1)). הכרה בפגיעה זו מותנית בירידה של 25 דציבל בכל אוזן בתדרים של 3000 ו- 4000 הרץ. הטינטון חייב להיות מתועד לראשונה לפני שהמבוטח הפסיק לעבוד בחשיפה לרעש מזיק וכן יש להראות בתיעוד רפואי פנייה - פעמים חוזרות ונשנות לטיפול רפואי (תיעוד ברשומות הרפואיות). הנכות נקבעת על טינטון אך ורק אם מדובר בטינטון מתמיד. מבחינה רפואית המדובר במטרד קשה שאין לו טיפול יעיל והטיפול הרפואי אליו מכוון החוק הוא ככל הנראה לתוצאות הסבל מהטינטון - נדודי שינה, עצבנות וכו'. הואיל והטינטון ברובו סובייקטיבי קשה לאמת את קיומו אף כי קיימת בדיקה למאפייני טינטון המשמשת לשלילת קיומו של הטינטון או להיותו מתמיד. הוכיח הנפגע קיומו של טינטון מתמיד לאחר שעמד בכל תנאי הסף (לרבות ירידה בשמיעה בתדרי דיבור של לפחות 20 דציבל בכל אוזן) יוכל לזכות ב- 10% נכות ובמענק נכות מן הביטוח הלאומי על מחלת מקצוע.

הואיל ומדובר בנושא מורכב - טכנית, רפואית ומשפטית - ראוי ורצוי להיעזר באנשי מקצוע המתמצאים בכך.

                                                                                          ע. שילוני עו"ד