אין ספק שהחיים בעולם המודרני כיום תובעניים וקשים יותר משהיו אי פעם.
עם כל השפע המצוי בעולמנו החומרי והרוחני ישנו גם סבל רב המלווה אותנו בחיי היום יום.
החיפוש המתמיד אחר חומר, אחר הגשמה ומציאת משהו שהוא מעבר למילים,
משמעות קיומית שתענה על כל צרכינו ותתן לנו שקט נפשי וקיומי.
אך לא כך הם הדברים.
השאיפה לשרוד ליוותה אותנו עוד משחר התפתחותנו כאדם קדמון,
הציד היה מנגנון עיקרי תזונתי ע"מ לשרוד, זמן פנוי היה בשפע ונשמע היה
שלא היה צריך יותר מזה ע"מ להיות מאושר.
עצם החיבור הבראשיתי לטבע במינימום בגדים ואמצעים מלאכותיים שגם כך לא היו, היה מספיק.
הטבע עצמו היה התפאורה הכי טובה שהאדם היה יכול לבקש.
נטייתו הטבעית של האדם לחקור ולגלות, לחפש, הביאה עימה תגליות מדהימות במרוצת השנים.
קצב החיים התגבר, המגוון התזונתי השתנה, המצאות טכנולוגיות, אופנה ועוד אינספור דברים
תפסו את מקומם בעולם המודרני.
היום אם יבקשו מאיתנו לחיות ללא מכשיר פלאפון ולו ליום אחד מעביר בנו צמרמורת וחרדה.
אנחנו רצים מהר כאילו אין מחר, ממהרים להשיג, לשלוט, למלא, להבין, מוצפים בידע שכלי,
אין לנו זמן לכלום, לאכול בנחת, להיות עם בני משפחתינו וחברים, להיות עם עצמינו,
משפטים כמו "אין לי זמן" "חבל על הזמן", "בזבוז זמן" זמן זה כסף" "יאללה"ו"קדימה" "אין לי את כל היום"
תפסו את מקומם באורח חיינו המתיש והמייגע.
לאן אנו בורחים שאנו ממלאים כל רגע בחיינו?! מה אנו לא מוכנים לשמוע? כולם עסוקים כל הזמן
בלברוח, בלהיות עסוקים, בכדי לא להקשיב לאמת הפנימית הזועקת מבפנים.
כל בלבולי השכל שהשתילו לנו מגיל אפס מהדהדים בתוכנו ובאים בסתירה עם האמת הפנימית שלנו.
מעטים האנשים שאומרים די! אני כך לא מוכן להמשיך! אנשים שהולכים "נגד הזרם" ומשנים את קצב
וצורת החיים שלהם.
ממה כולנו בורחים?!
אני חושב שמלהבין שאין לאן לרוץ, אין לאן להגיע ומה להשיג!
יש לנו כבר הכל, הכל קיים בתוכנו, כל מה שאנו מחפשים ישנו וזמין.
הפחד האמיתי שלנו הוא מפני המוות, פחד הנטישה שחווינו ואנו חווים כל יום וכל רגע בחיינו.
עצם המחשבה שיום אחד נחדל להתקיים יותר מעבירה בנו חרדה ויוצרת תגובה מוגברת של עשייה
לא רציונלית.
חזירות מודרנית הפכה לדפוס מושרש בתרבות שלנו, תפוס כפי יכולתך, תחסוך, תשמור,
תעבוד קשה שיהיה לך, אנשים יוצאים לפנסיה אחרי שקרעו את התחת כל החיים ובמקום
להינות הם מוצאים את עצמם משועממים וכואבים, מבזבזים את כל כספם
בניסיון לרפא את כאבם הפיזי והנפשי, טיפולים שהיו יכולים לחסוך לו חיו חיים בריאים
בקצב הנכון.
כמטפל ברפואה סינית וליווי תהליכי צמיחה דרך סיגול אורח חיים מאוזן,
אני פוגש אנשים רבים הסובלים מכאבים שמקורם באותו חוסר איזון בסיסי שנוצר
עוד משחר ילדותם.
התניות ילדות של איך נכון לחיות את החיים, איזה מקצוע לרכוש וכמה כסף אפשר להרוויח,
יצרו דורות על גבי דורות של תזזיתיות חברתית שכל שאיפתה בחיים היא רכישת מעמד
ויצירת כסף.
אם אשאל אתכם מה עושה לכם טוב? מה עושה אתכם מאושרים?
אני מאמין שברוב המקרים התשובות יהיו די דומות.
בילוי בחיק המשפחה, טיול בטבע, מנוחה, שקט נפשי ויצירה שמקורה מהלב.
כן מזמן הפסקנו להקשיב ללב, כי בשבילנו הלב הוא רק איבר פיזי, משאבה שתפקידה לספק דם ללב.
פלא שהמגפה מספר אחד בעולם המודרני היא מחלות לב!
ללב יש גם אנרגיה, אנרגיה חשובה שתפקידה לזרום ולהזין את יכולותינו הרגשיות, הקשבה
ללב היא הליכה עם האמת שלנו, בלב מאוכסנות רגשות כמו נדיבות, יושר, שמחה, פתיחות
ואהבה, אהבה כלפי עצמינו וכלפי הזולת, פתיחות, היקשרות, לסמוך אחד על השני
ולתת מהלב.
אך כל עוד הלב חסום פגיע וכואב, נמשיך ליצור טכנולוגיה ולהשתעבד לה, נאמין
ש I-PHONE הוא המצאת המאה ובלעדיו עדיף למות.
הכל מתחיל ונגמר באהבה, אותה אהבה שרובנו משתוקקים לה יותר מהכל,
אהבה שלא קיבלנו, אהבה של אבא ואמא שכל כך חסרה, אהבה המצמיחה שורשים ובטחון
בחיים,יוצרת שקט נפשי פתיחות ועשייה מהלב, אמונה שהדברים הרבה יותר פשוטים.
את האהבה הזו כולנו רוצים ומחפשים, ובמקום לבקש אנו יוצרים תדמית של מישהו חזק
וחשוב, עשיר ויפה, אולי בדרך זו נקבל אהבה!
אולי נקבל, אבל זו אהבה מזוייפת שאין בה כלום, זו אהבה מעוד בנאדם בדיוק כמונו
המתגעגע לאותה אהבה בסיסית וטהורה הקיימת בכולנו לא משנה מי אנחנו.
זיכרון תאי הינו הפוטנציאל שלנו, היכולת להתחבר לאמת הקיימת בכולנו דרך חשיפה רגשית,
דרך חוויה רגשית של כל אותם הדחקות רגשיות שליוו אותנו במהלך חיינו, חשייפת אותם זיכרונות כואבים,
ושחרור עצמינו מהכבלים והשלשלאות ששמנו על עצמינו.
רונן ארבל - רפואה סינית וליווי תהליכי צמיחה דרך מודעות עצמית href="mailto:ronchito10@gmail.comronchito10@gmail.com">">ronchito10@gmail.com
