עיתוני הארץ והתקשורת האלקטרונית, מלאו בדיווחים ובכותרות ענק על תחילת גירוש ילדי זרים.
זאת צביעות תקשורתית במיטבה, שהרי הילדים האלה הסתננו לארץ, עבדו ללא רישיון והיתר, שהו באופן בלתי חוקי ולכן חייבים גירוש.
בלהט הדיווח שכחו לציין כי למעשה מגרשים את הוריהם, המסתננים, השוהים בלי היתר והילדים שייכים להם ולא למדינת ישראל.
ילדים זה שמחה אבל לא קלף של חסיון מפני גירוש.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"הילדים בכל מקום בוכים בבכי דומה" (ויליאם סארויאן)
"מוטב לעקור שן, מאשר לשאת כאב שיניים תמיד"(תומס פולר)
"לראות ילדים נעקרים מסביבתם, חבריהם, לימודיהם וממדינה בה נולדו –זה קשה לצפייה לחלק מהציבור שלנו, זה גם קשה להבנה,ויש גם כאלה שמתריסים כנגד הממשלה שמעזה לעשות צעד כה דרסטי,כמו גירוש מסתננים ושוהים בלתי חוקיים, כשלחלקם גם יש ילדים.
שלא תהיה אי הבנה בנושא–לא מגרשים ילדים, מגרשים את הוריהם, שבאו עם היתר לשנה ונשארו 10 שנים, מגרשים את אלה שבאו לעבוד מטעם חברות כוח אדם או חפרים למיניהם, עזבו או נעזבו על ידם ונשארו בארץ.
יש גם כאלה שהגיעו כעובדים סיעודיים בהיתר ועשו הסבה למקצועות יותר משתלמים ונשארו בניגוד לחוק בישראל.
ומעל כולם–אלפי מסתננים, דרך מצרים, מחפשי עבודה ותנאי חיים טובים יותר,הממלאים את אילת, דרום תל-אביב ושולחים זרועות לכל הישובים בישראל, עד שהשלטונות כמו משרד הפנים איבדו כל יכולת לספור אותם ולטפל בהם.
ילדים הם שמחה אבל אינם יכולים להיות כלי לחסיון של גירוש ההורים.
בשנת 2006 הממשלה אישרה מתן מעמד קבע לילדי עובדים זרים בכמות של כמה מאות, בתנאי שהם עומדים בקריטריון של הורים שנכנסו לישראל ברישיון כחוק, הילדים שוהים בישראל לפחות 6 שנים ונכנסו לארץ בטרם מלאו להם 14 שנים.
מאז גדל המספר מ-400 ילדים שדובר בהם, לאלפים כמו שמספר השוהים הבלתי חוקיים גדל במספרים מפלצתיים ממש.
הבעיה של מהגרים מסתננים בלתי חוקיים, אינה רק של ישראל, אלא מהווה מכה כואבת לכל ארצות אירופה ובמיוחד באיזור הים התיכון, הגובלים מול חופי אפריקה, משם יש זרם בלתי פוסק, בשל המלחמות הפנימיות ביבשת ותנאי החיים הירודים.
נציבות הפליטים של האו"ם, היא הכתובת לסוגיה הקשה הזאת. יש לה גם נציגות בארץ, אך איננה יכולה לעמוד בפרוץ הבעיה בשל הצפת הארץ, במסתנני עבודה שלא יכולים להיחשב לפליטים עפ"י אמנת הנציבות של האו"ם.
העמותות שקמו בישראל–לעזור לשוהים ולמסתננים, זה מפעל יפה מבחינה הומניטרית, אך לא יעיל למדינה מבחינה דמוגרפית וכלכלית.
ישראל כמדינה דמוקרטית צריכה לקיים את ההסכמים הבינלאומיים, הנוגעים לשמירה על זכויות האזרחיות, את האמנות הבינלאומיות של האו"ם בנוגע לפליטים, אך מעבר לכך –מחויבותה הראשונה והחשובה ביותר –היא לאזרחיה. להמשך קיומה כמדינה חופשית שלא נכנעת לפלישה של זרים, מסתננים המסכנים את המאזן החברתי.
ריכוזי המסתננים–הופכים, מעצם טבעם, למרכז לפשע, סמים, תקיפות מיניות וסכנה חברתית שהולכת ומחמירה. אם לא יעשו צעדים קיצוניים וחריגים, כמו גירוש מאסיבי, מהיר תוך שמירה על תנאי קיום זמניים סבירים.
מסקנה–הצגת הילדים כמטרת הגירוש ע"י התקשורת, היא צביעות אכזרית, לא אתית ולא נכונה.
ישראל, בשל מצבה הכלכלי, הפוליטי והביטחוני–לא יכולה להיות ארץ מקלט לאלפי מסתננים ואין באפשרותה לקלוט אלפי מהגרים לא חוקיים.
שר הפנים שבתחום אחריותו נושא הגירוש, חייב לבצע את המשימה הלא נעימה הזו במהירות, בתקיפות וברגישות הראויה.
לפעמים חייבים לעשות מעשים תקיפים וחריגים כדי להשיג מטרה טובה למדינה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
