ניצולי השואה והאקטיביזם הכלכלי של האוצר 

לאחר הזעקה הציבורית שקמה בעקבות יחס השלטון לניצולי השואה נשלף בדרך פלא תקציב , נציגי הניצולים זומנו לפגישות, דיברו איתם, חייכו אליהם והנה כבר נמצא ההסדר לפיו אותם ניצולים שאינם נהנים משום סיוע יקבלו עזרה מהמדינה. נקבע גם תאריך יעד לביצוע.  בשוליים כבר כרסמו "נערי התקציב" בהסדר. הוא יופעל אבל בהדרגה, יתפרש על פני שנים. ועוד מגבלות. יש לזכור כי מדובר באוכלוסיה מבוגרת מאוד יחסית, קטנה ופוחתת בקצב מואץ מפאת גילם הגבוה של אלה הנמנים עליה.

כשהגיע מועד ההפעלה הסתבר כי הסיכומים לא יבוצעו במועד. הרוגז הציבורי גבר, התירוצים של הממסד הושמעו וועדת הביקורת של הכנסת החליטה , בתוקף סמכותה בחוק להקים וועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את הפשלות. זה כבר דגדג את מקבלי ההחלטות , החלו חילופי האשמות. משרד הרווחה האשים את האוצר בעיכוב . זאת כי "נערי תקציב" , בלתי מזוהים החליטו לנצל את ההזדמנות בהם מעניקים קצבה מיוחדת לניצולי השואה- לעריכת רפורמה בכל שיטת קצבאות הזקנה הניתנות על ידי הביטוח הלאומי.  במקום קצבה אחידה , החליטו באוצר לעבור לקצבה סלקטיבית העולה עם גילו של הקשיש. אח"כ מתברר כי קבלתה תותנה גם במבחן הכנסה. לזה התנגדו בביטוח הלאומי ובמשרד הרווחה. שם טענו כי אין לפגוע בקצבה "האוניברסלית". כלומר מי ששילם כל שנות עבודתו צריך לקבל את סכום הקצבה ללא קשר להכנסתו. מי שמצבו הכלכלי גרוע תוכל המדינה לתמוך בו על ידי קצבה ממקור אחר לא ממקורות כספי הביטוח הלאומי.

חששם של המתנגדים היה כי מאחורי הצעת האוצר, שעל פניה מדברת על הצורך להוסיף כספים לניצולי השואה  בגיל מתקדם, עומדת כוונה להנהיג מבחני הכנסה למקבלי הקצבאות . במקרה כזה תפגענה שכבות הביניים.  התנגדות גורמי הרווחה לא עזרה להם מול האוצר. תוצאת הביניים בהתכתשות: אין סלקטיביות – אין קצבאות לניצולי השואה.

אבל – אותם "נערי אוצר" שרצו להנהיג שינוי טעו בטקטיקה. היחס המתנכר לניצולי השואה הכעיס יותר מידי אנשים. אז לפני שהכעס הציבורי מתגבש ופוגע בממשלה – אץ חש ראש הממשלה להתערב. לא התערב בשביתת המורים, לא בשביתת המרצים , כן התערב בויכוח על שיטת הקצאת כספי הקצבאות. עוד לא הסתיים ביקורו של נשיא ארה"ב, וכבר  פורסם כי ראש הממשלה פסק כי הקצבה תהיה אחידה ולא סלקטיבית. ניצולים שמעל גיל 80 יקבלו תוספת מיוחדת אבל לא על חשבון הקצבאות שמקבלים ניצולים אחרים. בכך פסל ראש הממשלה את ה"רפורמה" שניסו "נערי האוצר" להנהיג על גבם של ניצולי שואה וסתם קשישים. אך אל דאגה. אם לא עכשיו ינסו "נערי האוצר" לבצע את ה"רפורמה" הזו בעתיד. הרי הם צריכים להחזיר לתוקף את קיצוץ הקצבאות שהכנסת ביטלה להם עכשיו במסגרת "חוק ההסדרים". 

שני לקחים עולים מהאירוע: הלקח האחד - לתגובה הציבורית יש משקל חשוב . בנימין נתניהו היה האחרון שהרגיש אותה על רקע הגזירות החריפות שהנהיג ופגעו בחלקים נרחבים של הציבור. זה החזיר לו כשהנחיל לו תבוסה בבחירות האחרונות וצימק את סיעת הליכוד בכנסת. ראש הממשלה ממתין לתגובה זו שתגיע לאחר פרסום הדוח הסופי של וינוגרד. עצמתה תקבע את גורלו הפוליטי. 

הלקח השני- האקטיביזם הכלכלי של האוצר חורג במקרים רבים מתפקידו המסורתי של המשרד. האם כלכלני האוצר מבינים יותר במדיניות הרווחה מאשר אנשי משרד הרווחה? האם לשר הרווחה אין סמכות לקבוע את המדיניות המקצועית של המשרד עליו הוא מופקד? אותה השאלה עומדת גם ביחס למשרד החינוך. שהרי כלכלני האוצר הפחיתו וקצצו משך שנים בתקציב מערכת החינוך בלי לשעות למחאת שרי החינוך. אח"כ הם מקוננים על ההידרדרות שחלה במערכת זו.  אין באמור כדי לבטל את זכותם של אנשי האוצר להעלות הצעותיהם בפני המשרדים השונים. אבל ההכרעה צריכה להיות בידי השרים הממונים, ולא בידי הרפרנטים של אגף התקציבים. כשאנשי אגף התקציבים חורגים מתפקידם לקבוע את מסגרת התקציב ומתחילים לעסוק בקביעת מדיניות על מנת "להציל את המשק" , הם צריכים לזכור את תנועת המטוטלת שמכה עכשיו ב"אקטיביזם השיפוטי" .קיצורו של דבר – חכמת האיזון יפה גם ל"אקטיביזם הכלכלי".