לא בכוח כי אם ברוח 

6 יולי 2012

לא בכוח כי אם ברוח

המתחולל בימים אלו באשר לגיוס שלם, כאן ועכשיו של החרדים לצה"ל יוצר תחושת אי נוחות רבה.  לכאורה אין צודק משיוויון ונשיאה בנטל לכולם.  כולם משרתים בצה"ל, כולם נושאים בנטל.  ובכל זאת, האמריקנים אומרים "משהו אינו ניצרף כאן".  62 שנים לא שרתו החרדים בצה"ל אלא שרתו את אלוקים, אנו עוד נעמוד על ההבדל אך מהבחינה הפרקטית, הזעקה כיום במתכונתה המתלהמת אינה עושה הגיון.

נקדים ונאמר כי לדעתנו חייבים החרדים לשאת בנטל ככל אזרח במדינת ישראל.  אלא שכאן נחלקות הדעות מהו הנטל.  האם הנטל הוא שרות צבאי בלבד?  האם הוא שרות אזרחי? ומה באשר לכוח הרוח, לעבודת אלוקים אשר ציבור עצום מאמין כי היא השומרת עלינו מכלייה?

להערכתנו, באופן שבו מוצפת הדרישה לשרות חרדים בצה"ל כאן ועכשיו הינה שגיאה שאפשר ונשלם עליה יקרות.  מספר גורמים חוברים להנחה זו אך ראשית לכל, הכפיה המתריסה כנגד החרדים (וההתרסה היא לטעמנו יותר כנגד החרדים, מאשר בעד השרות) , תיצור קרע נורא בעם אשר סופו מי ישורנו.  אכן, אנו נפעיל חוקים דרקונים על החרדים ונוציאם, ככפאם שד לשרת בצה"ל.  אנו בכך יוצרים אצלם זיכרון קולקטיבי אשר בו החילוניות הישראלית מתנכלת לחרדים בבחינת "הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות" (ניחא).  הם יזכרו לנו זאת לשנים ארוכות אם לא לעולם ועד.  יגיע היום והוא אינו כה רחוק ויקומו הניפגעים (לטעמם – אך זה הקובע), מהציבור הזה ויתבעו את עלבונם ולחצם.  הבה ולא נחשוב אפילו מה יקרה אז לעם היהודי. 

ההתלהמות ברחובות מדאיגה, מה עוד שמשתמטים משרות בצה"ל קיימים במספרים שווים ואף עולים על החרדים גם בין החילונים ואין פוצה פה ומצפצף.  החרדים רושמים לפניהם כל זאת ויגישו לכולנו את החשבון בבוא היום כאשר הם ימשלו בכיפה (תרתי משמע) ויום זה בוא יבוא, הבה לא נישגה באשליות.

לאור הפרסומים בתקשורת נידמה כי לקינו כולנו במצב של גזענות כלפי יהודים.  אנו מתיחסים לחרדים כקבוצה, חסרת פנים ואישיות, זה המתכון הבטוח לדה-לגיטימציה כנגד מגזר מסוים אשר כמובן מוליך לגזענות.  מי כמונו היהודים מכיר ויודע זאת.   נכון, אנו שומעים את זעקות "השוויון" ברחובות אך אנו שומעים גם נימה אחרת, נימה של שנאת הדת, הדתיים ובפרט החרדים ואנו תוהים האם המדובר ב"שוויון" לאשורו או שאותו "שוויון" הינו אך כסות לשטנה בת שנים ארוכות של המגזר החילוני כנגד המגזר האחר, זה המציב מראה המשקפת דמות שאינה כה מחמיאה באשר לחילונים עצמם בנינו.

לגבינו החילונים, הם משתמטים אך לגישתם של החרדים פעילותם בישיבות מגינה על עם ישראל יותר מאשר החילונים בשרותם בצבא.  החרדים אינם מכירים בכך כי הינם משתמטים אלא נהפוך הוא, כי הינם מגוייסים לכל החיים למשמר היהדות והעם היהודי ואכן פעילותם עם האלוקים נימצאת בתחום האפור שבין שרות לצה"ל לשרות הרוח.  לא הרוח של חלקנו החילונים אך בהחלט רוח היהדות, התורה, האמונה, המצוות ואהבת ישראל.

הרי ידועים החרדים אשר אינם אומרים תפילות דווקא ליום השואה והעצמאות ומשיבים לתמיהה באשר לכך כי הם אינם צריכים להתפלל לעילוי נשמתם של חללי צה"ל ביום העצמאות כמונו החילונים, שהרי הם מתפללים לעילוי נשמת חללינו כל יום ויום בשנה.

יש צדק מסוים בטענת החרדים כי הינם משרתים את מדינת ישראל ואזרחיה בעוסקם בלימודי הדת התורה והמצוות.  ההיסטוריה של עמנו אשר ניבדל באורח מופלא מכל העמים שהפכו זה מכבר לאבק פורח, עמנו אשר דבק באמונתו באלוקים אחד, אלוקי העיברים, ואשר אמונה זו היתה והינה הדבק המנטלי והמוסרי המלכד את עמנו בימי שמחה ומצור, תקומה וגלות.  קשה, ואפשר בילתי אפשרי להתכחש לתפקיד שמילאה הדבקות בדרכי האל, היהדות ומוסרה, באשר לדבק המלכד את עמנו בכל הדורות.  מאז אלפי שנים שאנו היהודים מקיימים למצער את אותן המצוות, מתפללים תפילות דומות, מדברים בשפה משותפת אחת, הולכים בדרכי מוסר יהודי אחיד וכל זאת למרות פזורתינו בתימן, במרוקו, בפולין, ברוסיה, בעירק, בתוניסיה, באמריקה הדרומית והצפונית ובשאר קצוות עולם.

כאמור גישתנו היא כי החרדים חייבים לשאת בנטל ככל אזרח אלא שעלינו להכניסם בעול המטלות האזרחיות בהדרגה, באופן מושכל ובילתי מתלהם.  גם אם נתלהם הדבר לא ייסתיע.  וכי צה"ל ערוך לקלוט אלפי חרדים נוספים בכל מחזור גיוס?  כמובן שלא.  האם התקציב הלאומי מאפשר זאת?  כמובן שלא.  האם אנו מוכנים לקצץ קיצוץ כואב בתקציבי הרווחה ולהפנותם למימון גיוס החרדים?  כמובן שלא.  האם שוק העבודה ערוך לקלוט חרדים במספרים גבוהים, האם קיימים מקורת תעסוקה עבור כולם?  כמובן שלא.  ובמדה וכך מהי ההתלהמות האווילית הזו ברחובות?  את שילוב (אינטגרציה) של החרדים יש לבצע בצעדים מדודים, חברתיים ותקציביים.  אבוי לנו אם ניכפה אותם בכח , את כולם כאחד כאן ועכשיו לעבר "השוויון בנטל".

כבר נאמר "ראשית מעשה במחשבה תחילה".  דומה ואנו רותמים את "המעשה" לפני "המחשבה" וסופנו יהיה בהתאם.  אנו חוששים כי ההתלהמות ברחובות תדחוף את הפוליטיקאים שלנו למעשים פזיזים ונחפזים ואנו, האזרחים המוחים דווקא אנו שנשלם את מחיר התלהמותנו.

גם נושא הדרישה  ל"סנקציות" על חרדים שלא התגיסו אינו נהיר.  מדוע סנקציות? מדוע אנו נוקטים בפעולה לעומתית (שלילית) אשר תיצור אנטגוניזם לאומי לדורות?  מדוע לא לשפות את המתגייסים ולא להעניש את הבילתי מתגייסים.  כל הנושא הסנקציות מריח נקמנות ללא מחשבה מעמיקה באשר לתוצאות מחר.  לעומת זאת, הענקת הטבות למתגייסים תיצורנה מאליהן את המקל והגזר כנגד אלו שלא מיהרו להתגייס אלא שבאופן חיובי המונע שבר בעם.

דוגמא לצביעות זועקת היא העובדה כי מועלית הדרישה לקנוס את הישיבות שלא ימלאו מכסות הגיוס של חרדים.  האם אי-מי שמע דרישה מקבילה לקנוס את האוניברסיטאות הפקוקות מרוב משתמטי גיוס חילונים לאלפיהם הלומדים בהן ועושים לביתם בעוד החרדים עושים לטעמם בעבור עם ישראל ובתגמול צר ולוחץ, תגמול רעב.  לביתם וודאי שאינם עושים.

וכעת למספר עובדות שלא ינעמו, בלשון המעטה לקוראים מסוימים.

סך הכל חייבי הגיוס (גברים) שאינם מתגייסים לצה"ל בכל מחזור (כולל המגזר הערבי) מהווים כ- 50% מכלל החייבים בגיוס. 

מתוכם, כ-35%  מבני הנוער במגזר היהודי לא התגייסו לצה"ל (27.8% מהבנים/ 43% מהבנות)

הבה ונדייק, החילונים מצאו לעצמם סיבות מסיבות שונות שלא להתגייס אלא שעושים זאת ברמיה ובמחשכים בעוד החרדים אינם משרתים ברשות המדינה.  דהיינו, המשתמטים לאשורם הם אך ורק החילונים ומספרם זהה ואף עולה על החרדים הפטורים משרות לפי חוק מדינה.  ניתן להתווכח ואכן הוויכוח קיים, באם חוק מדינה זה הינו נאות אך הם אינם משתמטים מהבחינה הטכנית.  לעומתם, אחיהם החילונים משתמטים גם משתמטים מכל בחינה.

בהתאם לנתוני צה"ל משנת 2008 מחזור גיוס יולי לדוגמא, הרי שלא התגיסו מחמת פטור מדינה: 6400 חרדים, המהווים 39% מסך כל המשתמטים היהודים.

באותו המחזור השתמטו (מיד נבהיר), 10,700 חילונים המהווים 61% ממשתמטי הגיוס למחזור, לפי ההתפלגות הבאה:

18% קיבלו פטור מטעמים נפשיים.  16% קיבלו פטור משום רישום פלילי. 15% נימצאו בחו"ל.  7% קיבלו פטור מטעמים רפואיים שונים.  5% לא גויסו מאחר שנימצאים מתחת לרף הגיוס של צה"ל.  5% לא גויסו מאחר שנימצאים מתחת לרף הגיוס של צה"ל.  300 לא התגיסו מטעמי מצפון.

האם קיים התמים היחיד בנינו המאמין כי רובם המכריע, רובם ככולם אינם משתמטים?  האם כבר שכחנו את הרופאים המספקים אישורים שיקריים ביד נדיבה (ומתוגמלים ביד נדיבה)?  האם שכחנו את אתרי האינטרנט המלמדים שלב אחר שלב כיצד להשתמט משרות בתואנות כנ"ל – טעמים נפשיים, רישום פלילי, נימצא בחו"ל, טעמים רפואיים שונים, טעמי מצפון ודפ"ר נמוך כיד הדימיון הטובה על השקרן ומאחז העינים הפוטר עצמו מגיוס.   אנו מכירים רבים מאלו אישית...האחד קיבל פטור עקב "כפות ידיים מזיעות", השני קיבל פטור מאחר ו"מתנמש באור השמש" וכן הלאה והלאה.  עובדים עלינו בעינים ומסיתים אותנו בתמורה כנגד החרדים, כך זה ניראה.

זכורני היטב ממלחמת לבנון הראשונה, מכל השכונה שלי ברעננה, מתוך מאות רבות של כשירי גיוס חילונים רק עבדכם הנאמן גוייס למלחמה (חטיבת שריון).  הפלא ופלא, מעולם לא חשתי "פראייר", תמיד הייתי שלם עם היותי מחויב לביטחון ישראל, תמיד ראיתי בכך יותר זכות מאשר חובה, כמוני כחברי ליחידה, כך גם במלחמת ששת הימים, כך גם במלחמת יום הכיפורים ועשרות שנות המילואים על כל גבול במדינת ישראל.  כל נושא "הפראיירים" ניראה מופרך ובפרט כאשר מילה, ציוץ אחד לרפואה לא נאמרה באשר להשתמטות המסיבית של החילונים.  אלו החשים עצמם "פראיירים" אינם עושים שרותם בלב שלם, הללו רואים בשרותם­ הר כגיגית, מטלה שמוטב כי לא היתה קיימת וחוששני כי הביצועים בשדה הקרב הינם בהתאם (ע"ע מלחמת לבנון השניה).

אם שוויון לכל, אזי שוויון לכל ולא שוויון למחצה.  אם לשרת אזי שישרתו כולם וכל המשתמטים החילונים יושתו עליהם סנקציות כפי המוצע כנגד החרדים ולא, לא יושתו סנקציות כלל וכלל.  לחלופים הצענו והדבר ניראה הגיוני יותר, לשפות להעניק הטבות למשרתים ולמנוע אותן הטבות מהמשתמטים.

במדה וההפגנה המתוכננת לשבת למען גיוס חרדים לא תזכיר את האמצעים כנגד המשתמטים החילונים הרי שאין בהפגנה זו כל טעם, זו הינה הפגנה לאחיזת עינים ולהנצחת אי השוויון בשרות, אלא שהפעם החרדים (כולם) הם שישרתו והם שיהפכו לכאורה ל"פראיירים" ואילו החילונים (בחלקם הניכר) ייוותרו בהשתמטותם.  כמה נלעג.

איננו חפצים לגלוש כאן לפרטים הקטנים, זאת נותיר לתגרני השוק בכנסת.  המאמר בא להדגיש כי בחברתנו הרב תחומית ומגזרית לא קיימים אך גווני השחור והלבן.  אין בנינו צודקים תמיד וטועים תמיד, כולנו מתנודדים תדיר בין הקצוות וכל החלטה חייבת להכיר בכוח המידתיות דהיינו, החלטות המתקבלות במשטר דמוקרטי הינן השקול בין הכוחות הלגיטימים המושכים, מטעמים נאותים לטעמם, לכיוונים שונים ואלו המתקבלות הינן נעות בתחום האפור בתנאי כמובן כי מביאות בסופו של יום את התוצאה הרצויה והסבירה, גם אם שלא בקצב הרצוי לטעמם של קצוות ומגזרים בחברתנו.  ומכל מקום, עלינו למנוע שינאת חינם וזו כבר הרימה ראשה ומתרוצצת ברחובות. הדבר בנפשנו.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca