האגדה מספרת על קיסר סיני שחי לפני כארבעת אלפים שנים שנהג לשתות כוס של מים רותחים כעניין שבשגרה בכל ארוחותיו. באחד הימים נשרו מצמח הקמליה מספר עלים ישירות אל תוך כוס המים הרותחים שבידו. העלים שיחררו את טעמם המריר והקיסר הסיני הכריז על הנוזל שהתקבל כעל בעל סגולות בריאותיות. מאז, ההיסטוריה פיזרה את התה לכל רחבי העולם כאשר סין היא עדיין המדינה בה שותים הכי הרבה תה בעולם. למרות שבתחילת דרכו שימש התה כצמח מרפא והיום זהו משקה פופולרי בכל בית ללא קשר למחלה או לרפואה, הוא מהווה חלק משמעותי מארסנל צמחי המרפא הסינים שנשתמרו עד לימינו.
רפואה סינית ותה
לתה מיוחסות ברפואה הסינית תכונות שהינן בעלות השפעה על חמשת האברים הפנימיים החשובים ביותר בגוף האנושי – כבד, לב, טחול, ריאות וכליות שמייצגים את חמשת היסודות – עץ, אדמה, אש, מתכת ומים. בין היתר משתמשים בתה ברפואה הסינית לטיפול בבעיות שינה, להרגעת הרוח והנפש, להסרת מכשולים משדה הראייה, לסיוע ולהקלה על דלקות פנימיות ואף לסילוק רעלים. תכונות נוספות שזוכות להד מחקרי מודרני הן חיזוק מערכת החיסון ושיפור פעולת מערכת העיכול. כל אלו נחקרו רבות ומצאו את מקומם הן בספרות הסינית המסורתית והן בספרות המחקרית המודרנית.
תה לבן
התה הלבן מופק מעלים צעירים ביותר של צמח הקמליה הסינית שנאספים זמן קצרצר לאחר שהניצנים נפתחו בצורה מלאה. את שמו הוא קיבל בעקבות הפלומה הכסופה שעוטפת את הניצנים והופכת ללבנה עם תהליך הייבוש. התה הלבן המובחר ביותר נאסף מניצנים בני יומיים, ממש עם תחילת האביב. במקום ייבוש העלים באוויר בדומה לתהליך העיבוד של התה הירוק, העלים זוכים להרתחה בלבד ותהליך זה מאפשר להם לזכות בתכונות הקרובות ביותר לאלו של העלים הטריים. אי לכך כמות הפוליפנולים בתוך תה לבן היא הגדולה ביותר, אפילו מזו של התה הירוק. התה הלבן מכיל יותר חומרים אנטי חימצוניים ואנטי בקטריאליים מכל סוגי התה האחרים ונחשב לבעל הסגולות התרפויטיות העוצמתיות ביותר וידוע כמאט את תהליך ההזדקנות וכמפחית את הסיכון למחלות סרטניות מסוימות כמו גם את הסיכון לדלקת מפרקים שגרונית ומחלות לב. סוג זה של תה, בניגוד לסוגים אחרים מיוצר כמעט באופן בלעדי בסין.
הסגולות הרפואיות של התה נחקרות כבר שנים רבות ובכל פעם מוצאים החוקרים עוד תכונה בריאותית טובה לתה - וקבוצות אתניות רבות פרט לסינים אימצו כבר מזמן את התה כמשקה החביב עליהם.
