כידוע, הסכם ממון מסדיר לא רק זכויות קימות בשעת עריכת הסכם הממון, אלא גם זכויות ( וחובות ) עתידיות. כך למשל, יכול הסכם ממון להסדיר את שאלת המוניטין שיצבור אחד מבני הזוג במהלך שנות הזוגיות, עד לפירוד, ולקבוע כיצד יחולק ויאוזן אותו מוניטין, ואם בכלל.
הסכם ממון יכול לכלול הוראות לגבי מתנות וירושות שיקבלו הצדדים במהלך שנות הזוגיות, וכיצד הן יאוזנו בין הצדדים, אם בכלל.
מה קורה כאשר נערך הסכם ממון בין בני זוג, מכיל בתוכו הוראות לא ברורות. מה קורה כאשר צריך לפרש את כוונת הצדדים להסכם הממון, ביחוד לגבי מצבים עתידיים? מה יהיו הכלים המשפטיים והכללים לפיהם יקבע בית המשפט מה הייתה באמת כוונת הצדדים, בשעה שחתמו על הסכם הממון ( ואפשר וזה היה לפני עשרים שנה ).
התשובה מצויה בסעיף 25 לחוק החוזים, חלק כללי, הקובע כדלקמן:
א. חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת ממנו- מתוך הנסיבות.
ב. חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.
ג. ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים.
ד. סעיפים 2, 4, 5, 6, 7, 8, ו 10 לחוק הפרשנות, תשמ"א- 1981, וסעיף 57ג לפקודת הראיות ( נוסח חדש), תשל"א-1971, יחולו, בשינויים המחויבים, גם על פירושו של חוזה, אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם תחולה כאמור.
הסעיפים הנ"ל באים בהירארכיה, כלומר, ראשית פונים לכלל הפרשנות הראשון, ורק אם לא ניתן על פיו לפתור את אי הודאות שבחוזה, רק אז יפנו לשיטת הפרשנות הבאה בתור, כלומר לכלל שבסעיף ב', וכך הלאה.
ברור שהכלל הראשון והעיקרי הוא זה המופיע בסעיף א' לעיל, לאמור, ניסיון להגיע לכוונתם המקורית של הצדדים, ככל שהייתה כזו בעניין הנתון לפירושים שונים. ( כתבתי "ככל שהייתה כזו" מאחר ולא תמיד היו הצדדים ערים לכל המצבים שצצו ועלו מאוחר יותר, ויהיה זה מלאכותי ולא נכון לייחס להם כוונה ספציפית, לאירוע ספציפי ).
ארחיב מעט בהקשר לכלל הראשון. איך מגיעים או מסיקים מה הייתה כוונת הצדדים? הנושא איננו פשוט כלל ועיקר. נקבעו מספר כללים בהקשר זה. ראשית, בית המשפט איננו מברר או קובע מה נראה לו כפרשנות צודקת יותר, אלא מנסה לקבוע מה נראה ככוונתם המשותפת של הצדדים ( והדגש על כוונה משותפת, ולא של צד אחד בלבד.
בירור הכוונה המשותפת, ייעשה על פי מבחן אוביקטיבי, לאמור, ילמדו על הכוונה לפי השתקפותה החיצונית, כבני אדם סבירים, בנסיבות דומות.
