פערים בין המצוי לרצוי בביטוח סיעוד בישראל 

חוק ביטוח סיעוד אושר בכנסת בשנת 1980, אך הוחל בפועל רק באפריל 1988.

הפער הבלתי אפשרי הזה, מוסבר בלחצים ולחצי נגד שהופעלו להרחיב את החוק בכדי שייתן מענה הולם ונכון לצרכי החולים הסיעודיים.

לחוק המקורי היו שתי מטרות:

• לסייע למשפחות המטפלות בחולים סיעודיים.
• להשאיר את החולים הסיעודיים במסגרת הבית והקהילה, זמן ממושך ככל האפשר.

החוק מלכתחילה, הוגבל לכאלו הזכאים לקצבת ביטוח לאומי (בזמן חקיקתו, גיל אישה-60

גיל גבר-65 וכיום, גיל אישה-64 וגיל גבר-67) ומכאן,

השוהים במוסדות סיעודיים לא היו זכאים לכל תגמול וסיוע.

הזכות לסיוע מותנית הן במבחן הכנסה והן במבחן תפקוד ועל כך פירטתי במאמריי הקודמים.

מטרת מסמך זה להתמקד בפער ההולך וגדל בין המצוי לרצוי בתחום הסיעוד בישראל.

בתקופה שבין 1990-1998 גדל מספר הקשישים בני 65+ בישראל בכ- 39.3%.

באותו פרק זמן גדל מספר בני ה- 80+ ב- 52%.

הנתונים האחרונים שיש בידינו הם משנת 2006 ומגמה זו נמשכת ואף מחריפה.

הנתונים מורים על גידול חסר תקדים בשיעור הזכאים לגמלת סיעוד.

בשנים 1990-1998 גדל מספר הזכאים לגמלת סיעוד בשיעור הגבוה פי חמישה משיעור הגידול במספרם של כלל הקשישים בישראל.

חלוקת הגמלאות בשנת 2000 היתה:

76% היו זכאים ל- 100% גמלא

ו- 24% היו זכאים ל- 150% גמלא.

עוד עולה מנתוני הביטוח הלאומי, כי שיעור הזכאים לגמלת סיעוד מתחלק באופן הבא:

עד גיל       70 ?    10%

בגילאי  70-80 ?    37%

גילאי     80+  -    53%

להלן תשלומי הממשלה שהועברו בשנת 2000 (באלפי ש"ח):

-         תשלום גמלאות סיעוד - 1604

-         העברה למשרד העבודה והרווחה, קופות החולים ומשרד הבריאות

לביצוע מבחני תלות - 40

-         מאושפזים במוסדות סיעוד - 95.

ועוד 25 מליון  ש"ח לפיתוח שירותים.

סה"כ הועברו מיליארד ושבע מאות שישים וחמישה מיליון ש"ח.

סה"כ ההקצבה הממשלתית לסיעוד כאחוז מהתוצר לא משתנה ויש אף שנים שהיא פוחתת. בעוד שהאוכלוסייה הבוגרת  גדלה בקצב הולך וגדל, הצפי הוא שתוך כעשרים שנה תהווה אוכלוסיית בני ה- 65+  20% מכלל התושבים.

בתקציב הבריאות לשנת 2008 העומד על 18.3 מיליארד ש"ח, ישנו תקציב מובנה של

15.33 מיליארד ש"ח ועוד כ- 3 מיליארד ש"ח המותנה בהכנסה.

בתקציב זה ישנו גידול של 48 מיליון ש"ח בתשלומי העברה למקרים סיעודיים הנותן פתרון

ל-450 מקרי סיעוד בשנה  בלבד.

סך כל פתרונות האשפוז בתקציב הבריאות של 2008 יעמוד על 13,450 מיטות.

כבונוס, יש סעיף תקציבי נוסף של 15 מיליון ש"ח פיצוי על התייקרות מחירי האשפוז הסיעודי.

סך פתרונות האשפוז הנדרשים במדינת ישראל הינו כ- 60,000 והפער בין המצוי בביטוח לאומי ומשרד הבריאות, לרצוי כפתרון כולל לבעיה הסיעודית רק הולך וגדל.

עלות אשפוז חודשי במוסד רפואי פרטי הינה כ- 13,000 ש"ח, גם בקופות החולים להן הסכמים לביטוחי סיעוד במסגרת השב"ן, אין פתרונות מלאים ולכל החיים.

כללית דרך דקלה, נותנת פתרון חלקי ל-3 שנים.

לאומית, מאוחדת ומכבי דרך הראל, הפניקס וכלל בהתאמה, נותנות פתרון חלקי ל- 5 שנים.

באם לא יהיה פתרון דרסטי מצד תקציב הממשלה ופתרון שכזה אינו נראה באופק, הפתרון הנגיש והמיידי ביותר הינו מטעם חברות הביטוח הפרטיות, המציעות ביטוחי סיעוד מהיום הראשון לכל החיים וביטוחים משלימים לאלו המוצעים ע"י קופות החולים לאחר 3 או 5 שנים.

יש לעודד ערוץ זה בכל הדרכים, הן ע"י הוזלת תעריפים ואפשרויות להצעת ביטוחי סיעוד ללא ערכי סילוק והן ע"י פעולה נמרצת למתן הכרה מלאה בניכוי לפי סעיף 47 על סך התשלומים לביטוח סיעודי.

לו רק זאת, יש לפעול למען הכרה מלאה במס גם לילדים, הרוכשים את הביטוח עבור הוריהם,  ברבים מן המקרים נושאים הילדים שהם לעיתים בני 60+, בעיקר הנטל של הטיפול בהוריהם הקשישים.