11 יולי 2012
אשם כחטא עצמו.
משהו אינו מסתדר עם זיכויו של אולמט במשפטי השחיתות בפניהם עמד באמשים הללו. אכן, אנו שומעים כי השופטים המלומדים שקלו וטרו, חיברו "ספר" בן 700 עמודים המבטא את פסיקתם, לכאורה איננו צריכים להרגיש מרומים, אך אכן כך אנו חשים.
מה מספרים לנו "נישרי החוק"? כי במשפט הפלילי חייבות להיות הוכחות מעל לכל ספק סביר על מנת להרשיע אדם, נאה, לכאורה גם נכון. צרה היא כי ספק סביר אצל האחד יכול להתגלות כספק בילתי סביר אצל האחר.
גם חגיגות הניצחון של לקקני אולמרט יוצרות הרגשת אי נוחות. לטעמם הוא יצא זכאי, צח כשלג מסידרת המשפטים הראשונה ולא היא. האיש הורשע בהפרת אמונים ואנו שואלים שאלה מתבקשת, האם אדם שהפר את אמוננו בו בעת בהיותו ממלא תפקיד ציבורי, ראוי לחזור ולמלא תפקיד ציבורי?
אך יתרה מזאת. קביעות השופטים אינן עושות הגיון. הוכח במשפט ואף התקבל על ידי השופטים כי אולמרט קיבל סכומי כסף גדולים ביותר לידיו מטלנסקי ישירות במעטפות, או העברות בנקאיות, או באמצעות מתווכים (אורי מסר, שולה זקן וכדומה).
התמיהה הראשונה העולה היא כי אם היכיר בית המשפט בעובדות שנימסרו על ידי טלנסקי בעת המשפט באשר להעברת הכספים לאולמרט, הכיצד התעלם אותו בית משפט למעשה מעדותו של טלנסקי בטענה כי הינו עד שאינו אמין ומבולבל. אפשר בהחלט כי הינו עד לא אמין ומבולבל (גם עדי מדינה הינם בילתי אמינים ובשר מבשרם של הנאשמים בפשע ובכל זאת אנו מקבלים את עדויותיהם), אך העובדות של עדותו הוכרו כנכונות בחלקן המכריע על ידי אותו בית המשפט וכך מדוע השופטים נתנו משקל לבילבול של טלנסקי ולא לעובדות הנחרצות עליהן העיד והמוכחות וממוסמכות כדבעי?
התמיהה הנוספת הינה באשר לעצם קבלת הכספים על ידי אולמרט מטלנסקי. השופטים פסקו כי לא הוכח שאולמרט התכוון להשתמש בכספים שימוש נלוז, שימוש פלילי. שוב תמיהה. אדם מקבל מאות אלפי דולארים בעת שמשו בתפקידים ציבוריים ובית המשפט פוטרו בכך שלא הוכחו כוונותיו? גם הוכח משך המשפט כי קבלת הכספים במקרים מסוימים כרוכה היתה בטובות הנאה למשלם הכספים. מה חושב האדם הסביר, לא שופט, אדם מהרחוב, בוזגלו? כי קבלת הכסף לכשעצמו ואין זה חשוב כלל מה היו כוונותיו הניסתרות "הנאצלות" לכאורה של אולמרט, קבלת סכומי הכסף בהחבא ובהסתר מעידים נסיבתית על כוונה ניסתרת למעשה פלילי. ניבחר ציבור אינו אמור לקבל לידיו מעטפות כסף בכל מקרה ובכל מצב ועצם הסכמתו לכך מעידה באורח נסיבתי על מערכת שוחד. ניבחר ציבור אינו אמור לקבל "הלוואות" ולא להחזירן. לא החזיר הרי לפננו מערכת שוחד. האם במקרה כזה חייבים אנו להבין את המניעים, בכל מקרה, ולא לתת דרור להגיון הפשוט?
אותן תמיהות קיימות גם בנושא תיק "ראשון-טורס". מה חשבו לעצמם השופטים? כי אולמרט שידרג עצמו למחלקות פאר משך שנים ובסכומים מצטברים של עשרות אלפי דולרים, כאשר הוא יודע ומודע לעובדה כי המדינה אינה מממנת רמת טיסות זו, מה חשבו השופטים כי אולמרט חשב שהאמא תרזה הואילה ברוב טובה לתרום לו כספים למען ינעמו טיסותיו? היכן מבחן הסבירות והיכן הנסיבתיות של כל הענין.
אולמרט איש נהנתן כפייתי ונהג להתאכסן במלונות יוקרה מנקרי עינים במימון מושחת, של טלנסקי ואחרים. גם כאן, מה חשבו לעצמם השופטים, כי אולמרט לא הבין ולא ידע אודות המימון המושחת לנהנתנותו כולל טיסות מרובות של בני משפחתו במחלקות עסקים משודרגות על גבי אותם כספים שקיבל? האם רק הש.ג. אשם? האם רק שולה זקן אשמה? ועוד לא התיחסנו לעטי היוקרה, השעונים הנוצצים, חליפות היוקרה והסיגרים המשובחים בסכומים של מאות אלפי דולארים. אלו מתנות? מתנות במאות אלפי דולארים? רבותי, זה הינו שוחד לכל דבר וענין ואין, אין שופטים בירושלים.
מערכת המשפט נוהגת לחצרץ באזנינו את הצורך בפסקי דין וגזרי דין של הרתעה ואכן כך נכון לנהוג. מציאת אדם אשם בפשע וענישתו אינה מיועדת אך להרתיעו בפעם הבאה אלא להרתיע את כל העוברים על החוק בכוח ובפועל. זיכויו התמוה של אולמרט משדר בדיוק את ההפך. ניבחרי ציבור אינם צריכים לחשוש יותר מאימת החוק. הם יכולים לפשוע, לגזול, להיות מושחתים והם יחלצו כך או אחרת ממלתעות החוק. בפסק דין זה החזירו השופטים את מדינת ישראל עשורים אחורה.
אולמרט כבר נחלץ משך השנים מ-שש תביעות לשחיתות ציבורית. אין מצב כי קיים עשן ואין בו-בזמן גם אש. העובדה כי נחלץ בעור שיניו מתביעות שוחד אינה אומרת דבר באשר לחפותו לאשורה. עצם ריבוי המקרים לחשד לשחיתות מלמד כי אפשר בהחלט שאכן יש ממש בבסיסן של התביעות. עובדה זו אפשר ומלמדת על גורמים מספר שבאו לעזרתו, עורכי דין מוכשרים, מהטובים במקצוע, או שופטים מוטים לטובתו באורח מושחת אף הוא, או אותו מצב מוזר בו "אין שופטים בירושלים" דהיינו כישוריהם אינם עולים בקנה אחד עם סביכות המיקרה. וגורם חוסר סבירות באשר לצדק במשפט הישראלי הנובע מסידרי דין מעוותים.
איננו משפטנים, אפשר בהחלט כי אנו לוקים במסד הידע המשפטי שלנו, ובכל זאת....אם זה הינו סדר הדין הפלילי אשר בו גם אם קיימות הוכחות מוצקות לקבלת כספים שאינם כשרים או באופן שאינו כשר בסכומי עתק על ידי איש ציבור, ועדיין עובדה זו אינה עילה להוציא את הנאשם, איש הציבור אשם כחטא עצמו, אזי משהו פגום במונח צדק בבית המשפט הישראלי, משהו אקוטי פגום בסדר הדין הפלילי.
חשוב להזכיר כי בתו של אולמרט, דנה אולמרט נימצאת בקשרים הדוקים עם בנו של אחד השופטים במשפט הזיכוי הנוכחי, יחיל צבן. שניהם מלמדים יחדיו ואף הופיעו שניהם במקום בעת כתיבת פסק הדין. השופט צבן אמנם דיווח על חשש לניגוד ענינים לנשיאת ההרכב מוסיה ארד אך נימנע מלדווח על אותו החשש לצדדים במשפט, התנהלות בהחלט שאינה תקינה. זו אינה כל הוכחה לשחיתות משפטית אך זו אפשרות לשחיתות משפטית.
אולמרט הינו איש שחץ וזחוח באופן החשוד כפתולוגי. התנהלותו משך השנים באופן חשוד כמושחת ולמרות כי התקשורת ואחרים (כאבנרי וצוותו מעמותת "אומץ" העושה עבודת קודש) התריעו על החשדות כנגדו, למרות שעינים רבות עקבו אחר מעשיו והביאו הוכחות לכאורה מטעמם לאשמתו במעשי שחיתות, עדיין איש השחץ הזה לא פסק ולא חדל מנכלוליו. האיש יצר מערכת (נטוורק) של סייענים המתוגמלים כדבעי בנוסח "גרד גבי ואגרד את שלך", בכל צמתי השלטון התקשורת והמשפט (עיתון "ידיעות" הינו עיתון הבית שלו), האיש הכין את הקרקע ליום סגריר כך שיחולץ מכל חשד לשחיתות, האיש אשם כחטא עצמו ואין בית משפט בחלד שיוכל למרק חטאיו.
הנה כבר מתרוצצות השמועות כי מכיוון שהאיש "זוכה" במשפט הרי כי אין מניעה שיחבור לפוליטיקאים אחרים ויצא במחול לתפיסת השלטון. כאן כבר אנו האזרחים שולטים במצב ולא בית משפט תמוה (בלשון המעטה), או קומבינות כאלה ואחרות. ומכיוון שכך, אל לנו לאפשר לאיש הזה אשר מעל באמוננו (מזל, לפחות בפרשת מרכז ההשקעת הוציאוהו אשם-פרווה) לעמוד שוב בראש מפלגה ורחמנא ליצלן גם להנהיגה בבחירות המסתמנות באופק. אם לא נימנע זאת ממנו, מעיד הדבר גם עלינו ומכאן כי אנו ראויים לו והוא ראוי לנו. ואידך זיל גמור.
מאז שנת 2006 אנו מתריעים, בעשרות מאמרים באשר לסיאוב הבילתי אפשרי הפושה בפרקליטות המדינה. לטעמנו, הפרקליטות הינה קן צפעונים שמאלני רדיקלי העושה שימוש בכוחו באופן שאינו תקין והוגן על מנת למלא גחמות פוליטיות אישיות של עובדיו.
ולאחר שאמרנו זאת, ההתנפלות הניבזית על פרקליטי הפרקליטות באשר לזיכויו של אולמרט הינה בהחלט לא תקינה. בית המשפט קיים על מנת להכריע ביו שתי גישות, הסנגוריה והתביעה. טיבעי כי אין וודאות מוחלטת כי בית המשפט ימצא את הנאשם אשם ואפשר בהחלט כי יוציאו זכאי. אין בכך להעיד דבר על מאמציהם של פרקליטי הפרקליטות בתיק הנדון וההתנפלות עליהם כולל דרישה להתפטרות לדור הינה פסולה מעיקרה. גם אם יש לנו ביקורת קשה לגבי ההטיה הפוליטית של הפרקליטות בענינים אחרים, הרי בסופו של יום צריכים אנו לפרקליטות חזקה ואמינה וההתנפלות על לדור ופרקליטיו אינה תורמת דבר לביצור מעמדה של הפרקליטות. זה אינו הזמן לערוך חשבונות אישיים עם לדור וברי כי קיימים גורמים המנסים לסגור חשבון עמו על גב הזיכוי המשפטי של אולמרט. קיימים גורמים הנוטרים ללדור עקב התנגדותו הנחרצת להפעלת מערכת ביקורת ובקרה על הפרקליטות ואפשר כי הינם מקווים כי הדרישה לסילוקו מתפקידו עקב זיכוי אולמרט ופיטוריו עקב כך, תפנה את הדרך למחייבי הקמת גוף הביקורת. סליחה רבותי, זו לא הדרך, לא כך פותרים בעיות אירגוניות, כך פועלות "כנופיות לשם פשע", ולא אושיות שילטון,
חבל יהיה אם פרקליטות המדינה לא תערער על פסק הדין לבית המשפט העליון. הדבר חיוני מאחר ועל הציבור להיווכח לאשורו באם אכן קיימים שופטים בירושלים. עד עתה, לא השתכנענו.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
