עוולת הרשלנות רשלנות רפואית 

עוולת הרשלנות –רשלנות רפואית.

מושכלות יסוד הן, שעל מנת לבסס חבות בעוולת הרשלנות, יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות, חובת הזהירות, הפרתה של חובה זו על ידי התרשלות – מעשה או מחדל שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות – וגרם נזק. גרם הנזק כולל בחובו שני יסודות – קיומו של נזק וכן קיומו של קשר סיבתי בגין הרשלנות. אין אנו נדרשים לבחון קיומו של קשר סיבתי שעה שהקשר הסיבתי העובדתי אינו מתקיים. משמעות סיבתית עובדתית בוחנת זיקה פיזיקלית בין הגורם לנזק כלומר : אלמלא התנהגות המזיק, הנזק לא היה מתרחש באותה עת ובאותה צורה כפי שנהוג לכנותה: "הסיבה בלעדיה אין" קשר סיבתי משפטי בוחן האם ראוי שבגלל אותו סיכון שגרם עובדתית לנזק, ראוי להטיל חבות משפטית , זהו מבחן הצפיות: האם יכול היה לצפות והאם צריך היה קשר סיבתי משפטי בין הרשלנות הרפואית לנזק מתקיים כאשר הנזק היה תוצאה צפוייה של ההתרשלות. חובת הזהירות: לצורך בחינת חובת הזהירות יש לבחון באופן דו – שלבי חובת זהירות מושגית, היינו, האם באופן כללי ועקרוני קיימת חובת זהירות בין סוג אנשים שהמזיקים שייכים אליהם לבין סוג האנשים שהניזוקים נמנים עליהם, ביחס לסוג הנזק שבו מדובר ולאופן התרחשותו. השלב השני הינו בחינת התקיימותה של חובת זהירות קורנקרטית, היינו האם המזיקים הקונקרטים חבים חובת זהירות כלפי הניזוקים הקונקרטים ביחס לנזק הקונקרטי שאירעה, והאופן הקונקרטי שבו הוא ארע. בחינת חובת הזהירות הקונקרטית נעשית על ידי מבחן הצפיות במישור הטכני והנורמטיבי, לדוגמא – ברשלנות רפואית וביחסי רופא- חולה : לגבי מבחן הצפיות נפסק: כאשר מייחסים לרופא רשלנות בטיפול בחולה שנזקק לשירותיו, תיבחן מידת האשם שתיוחס לרופא על פי אותם שיקולים ומבחנים המנחים את בית המשפט בבואו להעריך את התנהגותם של בעלי מקצוע המיומנים במלאכתם . הצפיות שעל פיה מוכרעת שאלת חובות הזהירות אינה רק צפיות טכנית אלא גם צפיות מהותית, קרי הצורך לצפות ולא רק היכולת לצפות . אין בית המשפט שואל את עצמו מה צפה הרופא במצב נתון מסויים, אלא גם מה היה לצפות נוכח התנהלות הדברים. הכללים בדבר קביעת חובת הזהירות הקונקרטית בין רופא ומטופל מתפתחים ממקרה למקרה. ההתרשלות מבוססת על עקרון הסבירות ונבחנת לפי האמצעים שיש לנקוט על מנת להבטיח את שלומו של הניזוק , בהתאם לאמצעים שרופא סביר היה נוקט בנסיבות העניין. יש לבדוק האם הרופא סטה מרמת הזהירות הנדרשת מרופא סביר . המבחן הוא אובייקטיבי נורמטיבי.  יש לזכור כי לא בכל מחלה יש אשם. לא כל טעות מהווה רשלנות. יש להזהר מלקבוע התרשלות במקרה שבו נעשתה טעות בשיקול הדעת של הרופא על מנת שלא ליצור רפואה הפועלת מתוך צורך להתגונן. יש לבחון את ההסתברות שהנזק יתרחש. ההוצאות הנדרשות על מנת למנוע את הנזק, חומרת הנזק, הערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק, היכולת למנוע את הנזק וכיוצא בזה. כך גם פעולת רופא לא תיחשב כרשלנית , אם עשייתה התבססה על העדפת תפיסתה של אחת מהאסכולות הרפואיות המוכרות . רופא שפעולותיו סבירות ומבוססות על הנורמות המקובלות בעולם הרפואה אינו יכול לחוב בגין פעולות אלו על יסוד דיני הרשלנות. כך גם באשר לעניין שבו ההחלטה הרפואית – מקצועית הנדרשת היא אם לאשר עקרונית טיפול רפואי או שימוש בתרופה מסויימת  הווה אומר, כי על מנת לדעת אם היתה הפרה רשלנית של חובת הזהירות ביחסי רופא – חולה יש להבהיר מה היו המדדים המקובלים של חובה זו בעת מתן הטיפול הרפואי. כך או אחרת . רופא אינו יוצא ידי חובתו בקבלת החלטה ההולמת את המימצאים הגלויים שבפניו , אלא עליו לחקור ולברר גם אחר ממצאים נוספים הנדרשים לצורך קבלת ההחלטה, וכל זאת בשקידה ובמאמץ סביר. לית מאן דפליג כי קבלת החלטה על סמך נתונים חסרים שהיה ניתן לקבלם עלולה להיות החלטה בלתי הולמת המבססת את התרשלותו של הרופא.