התינוק נכנס דרך הדלת והזוגיות עפה דרך החלון 

כמטפלת זוגית אני רוצה לשתף אתכם בעניין המשותף להמון זוגות שיש להם ילדים.

אף אחד לא מכין את הזוג הצעיר לעובדה שכניסה של תינוק חדש למשפחה היא הרבה מעבר להיבט הטכני של העניין. כל הדינמיקה הזוגית משתנה:

זמן פנוי (מה זה בכלל), סדרי עדיפויות כלכליים, חלוקת תפקידים (מי עושה מה), גישות שונות לגבי חינוך התינוק (האמא יותר מגוננת ועוטפת ואילו האבא יותר קשוח), עומס רגשי, הורמונלי, עייפות גדולה, פחדים ודאגות, שינויים במיניות (הוא רוצה יותר והיא רוצה פחות), פער בציפיות אחד מהשני (הוא אמור להבין לבד, זה הרי מובן מאליו), ופער בתקשורת, משפחה מורחבת (איך אמא שלך מעזה להגיד שלא נראה לה איך שאני מגדלת את הילד ), תחושה של בדידות, ניכור וזרות בזוגיות (הוא לא מבין אותי) ועוד...

 "טראנס" גידול ילדים-

בשמחה ובששון אחרי 9 חודשים הגיח לעולם יורש העצר. ההורים הטריים המומים מאושר ומבינים שסדרי עולם השתנו. לא עוד כדור הארץ סובב סביב השמש, מרגע הלידה כל חוקי האסטרונומיה משתנים ומסתבר שכל העולם אמור להסתובב סביב הנסיך או הנסיכה במשקל כמה ק"ג. בשלב זה בד"כ האמא תופסת אחריות מלאה כי "היא יודעת הכי טוב" מה נכון בשביל הילד שלה ומרגע זה היא פוקדת על כל הסביבה להתנהג בדיוק כפי שהיא רוצה (והדרישות שלה לפעמים הן בלתי אפשריות לביצוע ולעיתים בלתי מובנות לגבר).

 לפעמים גם היא לא יודעת מה היא רוצה כי היא חסרת אונים, רק שהיא לא מודה בכך, הרי יש לה אינסטינקטים אמהיים. היא מוצפת במידע סותר של אמהות מבולבלות אחרות, מנסה להתיישר לפי הסטנדרטים של טיפת חלב (סטנדרטים מלחיצים ביותר כי איך זה יכול להיות שהתינוק בן שנה ועדיין לא רץ בבית), ומתמלאת רגשות אשמה נוראיים שהיא לא מספיק מושלמת ושאולי חלילה היא גורמת לילד טראומה בכך שהיא העזה לעשות משהו לא נכון או שהיא כעסה עליו מתוך עייפות.

האבא מנושל ממעמדו, ממיטתו (היא הרי מניקה גם בלילה, הרוגה מעייפות והוא עובר לחיות בגולה על המיטה בסלון), על סקס אין מה לדבר ותפקידו מתמצא לכדי מספק שירותים כדי לאפשר לאמא לכרכר סביב הרך הנולד ללא הפסקה. ולא רק שהוא הפך להיות משרת הוא גם הפך להיות משרת ברמה נמוכה שגוערים בו שהוא לא מספיק עושה, משתדל, אם כבר עושה אז הוא עושה לא טוב ומי צריך אותו בכלל.

התינוק תופס את מלוא תשומת הלב והזוגיות נזנחת לה בודדה ועלובה. הבעל מרגיש בודד, אומלל ומתוסכל, היא מרגישה שהוא לא מבין אותה וכועסת עליו, הוא מרגיש את הכעס ותופס מרחק כי היא כבר לא נעימה, היא ממשיכה לכעוס על כך שלא רק שהוא לא מתנהג כמו שהיא רוצה הוא אפילו לא מבקש סליחה על כך שהיא נפגעה ממנו, וכך חוזר חלילה.

הם מתרחקים, מתעצבנים ושכחו שלפני שהם הפכו להיות הורים, הם היו קודם זוג.

מה לעשות? להשקיע בזוגיות.

זמן לזוגיות בלי ילדים או הסחות דעת אחרות

הכרחי לתת את הכבוד והזמן הנדרש אחד לשני כדי לתחזק את הזוגיות ואני ממליצה שאלה לא יהיו פרויקטים אדירים שלא תצליחו לעמוד בהם אלא דווקא דברים קטנים שתוכלו לעשות מדי פעם אבל על בסיס קבוע. תמיד יש דברים לעשות : כביסה, כלים, לעבוד במחשב, פייסבוק, מיילים, טלויזיה, ילדים, מקלחות, סידורים ואף פעם "אין זמן" לזוגיות.

ובכן... זה עניין של החלטה, סדרי עדיפויות, קביעה ביומן מתי עושים את זה. להזמין בייביסיטר אם צריך (כן, כן, גם אם יש ילדים קטנים בבית, לא יקרה כלום אם הילדים יהיו קצת עם בייביסיטר, העולם לא יתמוטט) וגם התירוץ שזה יקר לא עובד (ביננו כמה עולה שעתיים בייביסיטר ושתי כוסות קפה בבית הקפה ליד הבית, זה אפילו פחות מ-100 ש"ח כולל הטיפ למלצרית). בכל מקרה המחיר של הזנחת הזוגיות יהיה הרבה יותר יקר רגשית, כספית ומבחינת העתיד

אז בבקשה בלי התירוצים: הילדים קטנים, זה יקר, אין מי שישמור, יש דברים יותר דחופים לעשות.

אל תהפכו את הזוגיות למטלה שיש לדחוק אותה בתחתית סולם העדיפויות. השקעה בזוגיות היא הבסיס האיתן ביותר ע"מ לתת לילד את המסגרת המשפחתית הקבועה והאוהבת לה הוא זקוק. ילד שיש לו אמא למופת, אבא למופת אבל 2 ההורים רבים ולא מסתדרים ביניהם בגלל מתח, מריבות, כעסים ואכזבה מפספס והרי המטרה שלכם כהורים זה לתת לו את הבסיס הטוב ביותר, נכון?

ההמלצה שלי: תשקיעו בבסיס ובזוגיות, כולם ירויחו מכך, אתם והילד שלכם.

לטיפים נוספים:

לחצו כאן