16 יולי 2012
צר עולמם כעולם הנמלה
לזה החושב כי משפט אולמרט הינו יוצא דופן באקלים השיפוטי של מדינת ישראל הרי טעות מרה בידו. גם להוא החושב כי מערכת הצדק והמשפט עשויה מקשה אחת הינו טועה גם כאן.
מערכת השיפוט מכילה בני אדם וכידוע בני אדם שונים האחד מהשני, לעיתים אף מרחק רב בינם. ברי כי את שניראה צודק וברי לשופט אחד, יראה שגוי ומופרך לאחר. אין פסול בכך, אין פסול בשוני בין השופטים מאחר כי בסופו של יום חייבים אנו בסמכות משפטית אשר תוציא החלטה, טובה או רעה, רצוי טובה, אך עלינו לקבל כל החלטה. כלל מערכות המשפט בעולמנו בנויות כך גם אם אנו מודעים לעובדה הנחרצת כי השופטים הינם בני אנוש וטועים כדבעי.
אלא שבמקומותינו הגישה "האוניברסלית ליברלית" (ואין הדבר נאמר לחיוב), פושה במערכת המשפט שלנו ומביאה את תוצאות השפיטה לאבסורד מטריד.
בנושא אחד בלבד מתוך המאות שטעה בהם מרות, צדק השופט העליון אהרון ברק. הוא הכניס לשיקולינו את "מבחן בוזגלו", אותו מבחן הגורס כי הצדק הוא עיוור וכי "משפט אחד לעני ולעשיר הוא." כמובן, עבור הדתיים בנינו אין בכך חידוש, חלק ניכבד מאושיות המשפט התנ"כי נישען על תזה מוסרית חיונית זו והאדם הדתי ממלמל מוסר יהודי זה לארוחת הבוקר. אלא שדומה ואנו החילונים לא הנחנו לענינים "פעוטים" כמשפט צדק לכל להטריד את מנוחתנו וההוכחה היא בקהל שופטינו.
הבה ונהיה פרובוקטיבים. האם באמת ובתמים קיים בנינו אי-מי החושב כי במדה ו"בוזגלו מאופקים" היה עומד למשפט באותן האשמות שעמד בפניהם אולמרט, האם היה יוצא יחסית כה נקי? הרשו לנו לקבוע כי אין מצב בו בוזגלו היה יוצא נקי ו"זכאי" כאולמרט, בפשטות, אין מצב. אולמרט אינו זכאי כמובן, הוא אשם בפליליי הפרת אמונים אך לצורך הענין נוציאו "זכאי" וכי מדוע לא, כה הרבה מטורללים ושרלטנים רצו ברחובות ובגרונות ניחרים זעקו ככרוכיות "זכאי".
ובמדה ואנו מקבלים את ההנחה לעיל (הצבועים ומגלגלי העינים בוודאי שאינם מקבלים), הרי שעלינו לשאול עצמנו מדוע מערכת המשפט הישראלי כה מעוקמת?
הבה ונעיף מבט, ממעוף הציפור על אוכלוסיית השופטים הישראלים, ומה נימצא? נימצא כי מרביתם המכרעת הינה אשכנזית, לבנה, קרובה במדה זו או אחרת לשמאל, חלקה הנכבד אינה מסוגלת לכבוש את ייצרה הפוליטי ופוסקת בהטיה פוליטית במדה זו או אחרת. נמשיך? רובם הניכר אינם ציונים-דתיים, אינם מתישבים, אינם מזרחים.
וכאן נחה בעייתנו עם מערכת המשפט. אותם מאפיינים (בהכללה, לא כולם כמובן עונים לאיפיונים אלו, אך רובם), בעיקר האיפיון האשכנזי "הלבן" (ונא לא לצעוק גזענות – הכותב הוא חילוני-אשכנזי גמור), הינו סמן-שמאלני לתרבות ההולכת ומתרחקת מהעם היהודי מורשתן ומוסרו. רבים מהשופטים מחזיקים באמות מידה אוניברסליות, לכאורה "ליברליות". רבים מהם רואים כאורים והתומים את פסיקות בתי הדין בארצות הנכר ומתעלמים מהמוסר והמשפט היהודי שהוא-הוא הבסיס ממילא למרבית אורחות השפיטה המתקדמות העולמיות.
ומכאן, צר עולמם של מרבית שופטי ישראל כעולם הנמלה. כאשר במדינת היהודים, אשר ההצדקה לקיומה היכן שקיימת נישענת ראש וראשון על הקושאן היהודי, הוא התנ"ך ומוסרו, והללו בורשים את האמור בו בבוז כ"חשוך ומפגר" בעוד ש"את אשר שכחו חכמי התנ"ך, שופטינו אף לא החלו ללמוד", הרי שיסודות המשפט במדינת היהודים (והדגש הוא על מדינת היהודים), יסודות אלו מעורערים ולעיתים קרובות סורחים.
חסרונם של שופטים "יהודים" והכוונה כאן לשופטים אשר חוקי מדינת ישראל הינם נר לרגליהם אך בסיסם המוסרי נובע מחכמת הדורות היהודית, חסרונם של שופטים מסוג זה הוא הבולט במערכת השפיטה שלנו. אנו זקוקים לשופטים אשר הילכות "משפט אחד לעני ולעשיר הוא" הינו נר לרגליהם ונימצא בבסיס שפיטתם. אנו זקוקים לשופטים אשר הבלמים והעיצורים המונחים לפניהם אינם אך החוק הישראלי. בעובדה היא כי במקרים רבים החוק הישראלי אינו בלם מספק לפני השופטים לעצרם מלשפוט משפח, לשפוט בהתאם לגחמותיהם האישיות והפוליטיות. אנו נזקקים לשופטים אשר לפניהם קיים בלם נוסף, בלם בסיסי עמו גדלו והתפתחו מלידה ובלם זה הינו המוסר היהודי האוטנטי אשר מהווה נידבך ראשון עליו קיימת בסופו של יום מערכת החוקים וחוקי היסוד הישראלים האוטנטים.
בצער רב עלינו לקבוע כאן כי בלם נוסף זה אינו נימצא בפני מרבית שופטי ישראל והתוצאות בהתאם. שפיטתם חסרת השראה, הצמדותם לפרוצדורות אשר מעוותות את הצדק הפכה כבר לשם דבר. גמלוניות השפיטה, אמור אטימותה להוויה הישראלית ולקיומה, לצרכי הכלל כמו גם לצרכי הפרט הינה מכשול גבוה אשר שופטים רבים אינם עומדים בו. רבים מהשופטים מוציאים תחת ידם פסקי דין הבאים לרצות את הממונים עליהם. רבים פוסקים על מנת לשריין עבור עצמם משרות נחשקות דהיינו, פוסקים בהתאם לרוח המפקד ולא בהתאם לרוח הצדק. ידועים מקרים רבים בהם פוזלים השופטים לנשיא בית המשפט העליון ומגיעים באורח ניפתל לפסק דין אשר יפיס דעתו של הנשיא. רבים מהשופטים מושפעים עמוקות מהתקשורת ופוסקים בהתאם לכיוון אשר ירצה אותם עיתונאים המשרתים אך את עצמם.
אל נובן לא נכון, כבר ציינו את מאפייני בני האנוש של שופטי ישראל, גם אם ייתקיימו כל הכללים הנכונים לשפיטה, לא ניתחמק משפיטה מוטה אי-פה אי-שם, אנו לא נוכל לשנות באופן מוחלט את טבע האדם.
אלא שקיימים פתרונות. יישומם קשה אולי באקלים הפוליטי הישראלי אך לאור המחשבה הנידמית מחלחלת כי ראוי ליצור שינוי במערכת המשפט, אפשר ולא אפסה תקווה.
יש להזרים למערכת המשפט הישראלי שופטים אשר אינם מתכחשים או בושים במוצאם היהודי. שופטים אלו יימצאו במספרים גדולים יותר מבין שופטי עדות המזרח והמגזר הדתי. עלינו לאזן ואף יותר את היחס בין חובבי ציון ונאמני ארץ ישראל והמוסר היהודי לעומת הערב-רב הלכאורה "מתקדם" (אך מפגר בהוויתו היהודית-ישראלית) הקיים במערכת השפיטה ד'היום. אמנם תקופת ההכשרה הכוללת של שופטים אלו תהיה ארוכה מזו של עמיתיהם החילונים הגמורים אך אנו כולנו נצא מכך נשכרים רבות. כן רבותי, עלינו לצמצם את מספר השופטים שאינם ציונים-דתיים, בעיקרו השופטים האשכנזים החילונים ולאזן מספר זה עם שופטים שעד עתה שהו בקצוות המערכת השיפוטית אפשר ואף נידחו כליל (ע"ע שערוריית מינוי סולברג לבית המשפט העליון), כאמור שופטים מעדות המזרח ושופטים בעלי רקע מוסר יהודי עמוק הבאים מישיבות ישראל אשר למדו וסימו לימודי חוק ומשפט באוניברסיטאות ישראל כשלב שני.
עלינו לשנות גישה באשר למשפטים מכריעים ולהפעיל כסדר "משפטי מושבעים" בענינים רגישים ביותר כמשפטי רצח, משפטי מעילה של צוורון לבן וכדומה, כאשר שאר הנושאים, הניראים הרי גורל פחות, ישארו ברשות דן יחיד או צוות שופטים כהיום. אין למצער ספק כי במשפט מושבעים בענין אולמרט הוא היה יוצא "אשם כחטא עצמו" בכל ההאשמות נגדו. במקרים רבים עדיפים מושבעים הדיוטות המפעילים שכל ישר על פני מלומדי המשפט אשר עניני שכל ישר רחוקים מהם עקב דבקותם בפרוצדורות ניפתלות אשר אותו שכל ישר הולך לאיבוד בינהן (ע"ע עדותם של עו"ד אביגדור פלדמן והשופט בדימ. שלי טימן באשר לעיוותי המשפט הישראלי – והם אינם היחידים).
עלינו להטיל בקרה הדוקה על משטרת ישראל ופרקליטות המדינה הנוטים יתר על המידה לברוש נושאים כ"חוסר ענין לציבור" ו"עסקות טיעון", כאשר אין הציבור (באמצעות נציגיו) מקבל פתחון פה לומר באם יש לו ענין או אין זה כך. במקרים רבים חוסר הענין היחידי הוא חוסר ענין של משטרת ישראל פרקליטות המדינה בלבד מסיבות שרבות מהן אינן נכונות ואינן עולות בקנה אחד עם צדק ויושר. יש לעצור את היד החופשית, העושה כחפצה, ללא ביקורת ובקרה, אצל הגופים הפרה-משפטיים מאחר והפתח להשחתת המידות עקב כך הוא עצום.
מערכות בקרה אלו (המצויידות במלתעות של חיית טרף) ימנעו בנוסף – כך אנו מקווים – את ההטיה הפוליטית השמאל-רדיקלית הפושה באירגונים אלו ומעוותת כל חוש לצדק ומשפט הוגן שם.
יש לכפות שימוע ציבורי על המועמדים לשפיטה בבית המשפט העליון ולתת משקל רב יותר לציבור באמצעות נציגיו בוועדות בחירת השופטים. יש להפעיל שימוע ציבורי גם לשופטי בית המשפט המחוזי המיועדים לתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי וסגנו. דיוני בית המשפט העליון חייבים להפוך שקופים לציבור הרחב ובפרט השיקולים לקביעת פסקי הדין.
דומה וחלקם של השופטים נוטה לפריקת עול ומשמעת עבודה וכך משפטים בוערים נידחים תוך סבל רב לנידונים. ראוי היה כי תוקמנה וועדות בירור ותלונות בכל מחוז שיפוטי אשר נציגי הציבור יהוו משקל ניכבד בהן ואשר תהיינה מוסמכות להמליץ על אכיפת צעדים משמעתיים ואף הסרת שופט שסרח מתפקידו, תוך שייקבעו מדדים מוסמכים ומקובלים לכך (כיום עניני משמעת-שופטים שסרחו נידונים בהחבא ובמסתרים אצל נשיא בית המשפט העליון בלא ידיעת הציבור). שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון יהיו המוסמכים יחדיו, לאור המלצות ועדות המשמעת לאשר הפיטורין לאחר שימוע ואזהרות וכל זאת תוך שקיפות מירבית לציבור.
אמצעים אלו הינם אך דוגמית לאשר ניתן להעשות וחייב להעשות. אם המערכת השלטונית הקיימת אינה מסוגלת ליתקון המצב המשפטי כמו גם נושאים אחרים, עליה לפנות מקומה, דרך הקלפי כמובן, לטובה ממנה.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
