ילדים לקויי למידה ומערכת החינוך 

נירה פינקלר

ילדים לקויי למידה ומערכת החינוך

כפי שמערכת החינוך בנויה ומתוקצבת כיום, היא אינה מסוגלת לענות על הצרכים של ילדים לקויי למידה. מעט מדי ילדים מאותרים ומאובחנים, מעטים מדי מביניהם מקבלים שעות פרטניות בכמות ובתכיפות להן הם זקוקים. גם מבנה שנת הלימודים אינו מיטיב עם אוכלוסיה זו. על כל חופש ועל כל היעדרות של המורה, משלם ילד כזה בנסיגה מיידית בהישגיו.
זו המסקנה המצערת אליה הגעתי, על סמך היכרות רבת שנים של המערכת ושל דרכי עבודתה.

שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכתות הרגילות (חוק החינוך המיוחד, התשמ"ח), מטיל עומס גדול מאד על הצוות החינוכי. בכל כתה ישנו (עפ"י הסטטיסטיקה המקובלת) לפחות ילד אחד שהוא לקוי קשב וריכוז, ובד"כ אף יותר. בכתה אחת יכולים להיות מספר ילדים בעלי צרכים מיוחדים, כל אחד וצרכיו, וכל זאת בנוסף על הילדים הרגילים. לכל אלה על המורה לתת מענה דידקטי ופדגוגי: לטובים ביותר, לרוב הממוצע, לחלשים ולכל אחד מבעלי הצרכים המיוחדים. גם אם מוצמדות לילדים אלה סייעות, עדיין מקשה הדבר על ניהול תקין של שיעור.

האם ניתן לצפות לשיפור רדיקאלי לאחר השלמת הרפורמה בחינוך? לצערי, גם את זאת אני מתקשה לראות. אחד מעיקרי הרפורמה הוא שימת דגש על הישגי בתי הספר. כל בית ספר יבחן ויבדק לאור הישגיו בבגרויות, במיצ"ב ובמבחנים שונים ומשונים אחרים. איזה מנהל בית ספר ישים, במצב הזה, את חינוך הילדים בעלי הצרכים המיוחדים, שהישגיהם לא יפארו את תוצאות המבחנים הנ"ל, בראש מעייניו?

איתור ילדים לקויי למידה הוא בעיה נוספת עמה על המערכת להתמודד, וגם כאן היא מתקשה מאד. לא כל שובב או עצלן הוא לקוי למידה. אך להתנהגויות אלה יש, פעמים רבות, סיבות עליהן יש לעמוד. פעמוני האזעקה מתחילים לצלצל, בדרך-כלל, כאשר הילד לא מצליח ללמוד- בתחילה קריאה וכתיבה ואח"כ גם חומרים אחרים. אך ילדים לקויי למידה ניתן לאתר עוד לפני שהם מגיעים לבית הספר- בגן ואפילו לפני כן, וכך למנוע מהם נזקים לימודיים ואף נפשיים.

ילדים עם הפרעת קשב וריכוז חייבים מסגרת קבועה, ברורה ועקבית. מאפיין מרכזי של מסגרת זו הוא ששיעוריהם חייבים להתקיים במועדיהם הקבועים. חופשים תכופים ושיעורים מבוטלים הם אסון לימודי עבור תלמידים אלה: הם מאטים את קצב התקדמותם ולעתים אף גורמים לאיבוד הישגים שהושגו בעמל רב. רבים מילדים אלה גם אינם מסוגלים ללמוד במסגרת כיתתית, ומצליחים להביא את יכולותיהם לידי ביטוי רק בשעורים פרטניים. אופי ההוראה לילדים אלה שונה, אף הוא, מאחד לרעהו. ילדים רבים זקוקים לתיווכים מסוגים שונים, להתאמות של דפי הלימוד ולהקלות שונות.

אם כך, מה כן?

1. יש לשפר את הכשרת אנשי החינוך- גננות ומורות הכתות הנמוכות, בתחום איתור ילדים בעלי לקויות למידה: ילדים אלה יש לאתר כבר בגיל הגן, ואף לפני כן. לאחר שיאותרו ניתן לעבוד עמם ולהכינם ללימודים בבית הספר. לכך תהיה השפעה רבה על הישגיהם הלימודיים ובעיקר על איכות החיים שלהם בשנים הראשונות של לימודיהם.

2. תקצוב יעודי לאוכלוסיה זו: עם שיפור יכולת האיתור של ילדים לקויי למידה יתברר חלקם האמיתי באוכלוסיה. הדבר יחייב בחינה מחודשת של תקצוב הטיפול בהם, והקצאת משאבים בהתאם.

3. הצעד המשמעותי והמכריע ביותר: יש להעביר את כל ההוראה לילדים לקויי למידה, לשוק הפרטי. בשוק ישנן מורות רבות, שהן מומחיות בהוראה לילדים לקויי למידה. אין צורך להכשיר אותן, אין צורך לאמן אותן. הן אינן כבולות לחופשות של מערכת החינוך ואינן סובלות ממצוקותיה ומחולייה. הן היחידות שיכולות לספק את תנאי הלימוד הדרושים. עבודתן יעילה הרבה יותר.

הכוונה בשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים היא שנוכחותם תהיה להם לתועלת, הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית. מניסיוני האישי, רבים מתלמידי מצליחים להפיק תועלת משילובם בכיתות הרגילות, בעיקר בזכות העבודה שעשו בשיעורים שלי. בלעדי עבודה זו היה חלקם מופנה לחינוך המיוחד, או ששילובם בכיתות הרגילות לא היה עולה יפה. מסקנתי מכך היא שעל עבודתן של המורות החיצוניות להיות משולבת בעבודת בית הספר. עבודתן, אף שתתקיים מחוץ למסגרת בית הספר, תהיה מתואמת עם המערכת החינוכית שלו אשר תהנה, גם היא, מפירותיה. מסירת ההוראה לילדים לקויי למידה למורות פרטיות, תכניס למעגל הנהנים מחינוך זה ילדים של הורים שכיום לא יכולים להרשות זאת לעצמם. מצד שני היא תאפשר להורים הרואים צורך בכך, לתגבר את השיעורים אצל המורות החיצוניות, באופן עצמי. כמו כן, יוכלו ההורים לבחור את המורה הנראית להם וכך יחזור אליהם חלק מהאחריות לחינוך ילדיהם.

4. יהיה צורך במנגנון תיאום ופיקוח. את זאת יוכלו לעשות מורות החינוך המיוחד שיוכשרו לכך- הן יהיו בוועדות הבית ספריות שיקבעו את התאמתם של הילדים המועמדים לשילוב, הן יפקחו על המורות העצמאיות, הן מבחינת עמידה בלוח השיעורים והן מבחינת ההישגים של תלמידיהן. תידרש גם מערכת פיקוח כספית ואולי גם מערכת סיוע בית ספרית להורים שאינם בעלי אמצעים.
* * *
בימים אלה מרבים לדבר בגנות ההפרטה בהקשר של אספקת שירותים לאזרח. הדבר קשור למגמה, עליה מרבים לדבר גם כן, של התנערות המדינה מחובותיה כלפי אזרחיה. והנה, דווקא בענין החינוך, שהוא מייצג כה מובהק של ענין אספקת השירותים לאזרח, דווקא בענין זה אני גורסת שההפרטה יכולה להביא לשיפור גדול, אם רק יעשו זאת בחכמה ובתבונה הדרושים.