מותו של בלתזר. 

רעש האופנוע החריש את אוזניו במנגינה שובת לב.
ידיו אחזו בבטחה בכידון ואצבעותיו נקשו בקצב המנוע השואג.
הכביש התפתל בין היערות כנחש הנחושת,בוהק באור השמש השוקעת.
בלתזר היה מאושר, רוח קרירה נשבה בפניו הסמוקים וחולצתו התנפנפה כדגל גדול.
כמה טוב לי, חלפה מחשבה במוחו ואני כבר לא נער,בקרוב אשק לעשור השביעי,אך כוחי במותני ומחשבותי כשל נער
הסיט ידו מהכידון,נגב את מצחו וקרן אור פגעה בעיניו.
ידו רעדה והרגיש כי הוא עף מעוף בלתי נגמר, לחורשה בצידי הכביש המתפתל.
האופנוע נעלם כאיננו,רק נשמעה נהימה קלה מרחוק, אשר פסקה מייד ואחריו השתרר שקט מוחלט ושלווה עטפה את בלתזר כזר גדול וחושני.
האם בגן עדן אני, שאל עצמו?
קרני השמש השוקעת בצבצו בין העצים והוא שוכב פרקדן,ריח עשב ואורן ממלא את חושיו והרגשה של רוגע מוחלט משתלטת עליו.
מרחוק שומעהוא מכוניות חולפות ביעף והוא בקרחת יער קטנה ,עטוף בשיחי אורן שומע אך אינו רואה דבר.
אני חי,לחש לעצמו בלתזר. הרי בגן עדן אין מכוניות ואני גם שומע.
הוא ניסה להזיז רגליו ואלו לא נענו לו.
הרים גופו מעט וכאב עז פילח את כתפו אשר בתוכה היה נעוץ שביב עץ ענק.בלתזר נפל על גבו בשנית ונדם.
אנוח קצת ,אמר לעצמו ואחר כך אקום.
עייפות גדולה נפלה עליו,עצם עיניו וראה עצמו דוהר על הכביש,דוהר ללא הפסקה והדרך מתפתלת ולא נגמרת והנה הוא בלי קסדה,שערותיו הארוכות מתבדרות ברוח השורקת וריח של יסמין ואורן מכה באפו בחוזקה. מדוע יסמין,מדוע יסמין, שאל עצמו בלחש?
מעולם לא צמח יסמין בחורשות מסביב ומדוע אני רוכב בחושך מוחלט,הרי לפני רגע אור זהוב של שקיעה היה סביבי?
פקח עיניו ומחשבה טורדנית משתלטת עליו.
זה כאן,זה כאן,שפתיו לוחשות.הייתי כאן!הנה עץ האורן הזקן אשר כמל וענפו כאנקול גדול פורץ.
סבב ראשו וראה את אבן הבזלת הגדולה שצורתה קובייה ומתחתיה מערת שועל.
זעה קרה שטפה את מצחו וסחרחורת עזה אחזה בו.
ניסה להקיא ולא צלח ועצם את עיניו.
והוא רואה עצמו כנער, רוכב על אופני הספורט בשבילי היערות, מצויד בשקיות גדולות לקטיפת פטריות,נכנס לחורשות והפטריות קוראות לו, מתחרות זו בזו, הנה אני,הנה אני!
הוא כורע על ברכיו ובסכין חדה קוטף ולא מפסיק לקטוף,בורר, זורק, כולו גאה במזלו הטוב, ממלא שקיות בשללו הרב ומשתרע ליד עץ אורן גדול אשר כולו קירח ממחטיו וענפו כאנקול ולידו אבן בו ברכה קטנה עם מים וירקת . פורש ידיו לצדדים בחדוות נעורים ועוצם עיניו.
רעד עובר שוב בגופו של בלתזר והוא פוקח עיניו.
האני הוא הנער?
והיכן הוא נעלם?
האם ראיתי אותו בחלומי או היה הוא לצידי?
שוב ניסה להזיז גופו ולא צלח וכתפו הימנית משופדת לתוך האדמה ורגליו לא נענות לו.
האם אני משותק?
. בחילה קשה אחזה בו והקיא.נגע עם ידו בכתף ושלולית ענקית היתה מסביב. האם זה דם?
בהלה אחזה בו ושפתיו נעו בלחש," אני רוצה הביתה".
קרני האור האחרונים נעלמו אט-אט ורוח קרירה החלה נושבת בין העצים .
עייפות נפלה על בלתזר,פיו יבש,שפתיו נסדקו.קולות משונים עלו מהיער,מין יללה חרישית,עולה ויורדת, ענפי העץ לידו שוכב, נעו פתאום בחוזקה וציפור גדולה התעופפה במשק כנפיים מאיים.
עצם עיניו וראה אור גדול מעליו והנה הוא קל כנוצה ועולה אט-אט ושלווה גדולה משתלטת עליו.
מביט בלתזר מטה ורואה גוף שרוע על אדמה ואיננו מבין.
היכן אני?
מי הוא זה המונח על האדמה,האמנם אנוכי שוכב שם באפלה?
עווית עוברת בגופו והנה סבו לפניו ואומר.
בלתזר,נכדי היקר,זה אני בלתזר סבך,אשר אוהב אותך אהבת נפש,אל תירא כי אני איתך! שיר אשיר לך, אשר שרתי לך בנעוריך. ושומע בלתזר,
"מה תפחדי נפשי ומה תגורי?
שיכני וגורי באשר תגורי.
אם נחשבה תבל קטנה לך בכף,
אנא ענייה סערה תתורי".
ואומר סבו,
בלתזר,בלתזר, נכדי היקר,הנה אני מחבק אותך ואשא אותך בידי למקומות שלא חלמת עליהם.
והוא פורס כתפיו אוחז בגופו של בלתזר ונושא איתו למרומים.
והם עפים כמו שני ציפורים,שמחה ואושר רב הציף את בלתזר.
וסבו לוחש באוזנו,בלתזר נכדי, העולם הוא גדול, הבט מטה,אבל אני, זכיתי כבר לראות עולמות אחרים,ראיתי כוכבים נולדים וכוכבים מסיימים ימיהם בסערה גדולה.
ראיתי כלי מלחמה רבים יוצאים מכוכב אוריון וטסים לכוון נבירו והאל יהווה,הוא זקן ועייף,המלאכים בגדו בו,רוצים לשלוט במקומו,למדו סודות,רכשו ידע והאל מאיים שוב כי יביא רעד באדמה ומבול גדול.
תשאר איתי בלתזר נכדי!
סודות רבים יתגלו לך ותזכה לאושר נצחי!האם אתה מוכן?
"לא" זעק בלתר!
עדיין לא הגיע זמני! גופו התפתל ופקח את עיניו.

וחושך כבד מסביב ומרחוק הוא שומע קולות ונצנוצי אור כמו אלף גחליליות הפורצות מבין לעצים.
"האם הגעתי לשאול"?, לחש וכאב עז פילח את גופו.
לא, זה לא ייתכן,באם כואב,הרי סימן שאני חי! ואינני רוצה למות.
אנוח קצת עכשיו ועם עלות השחר,אקום ואחזור הביתה.
ליבו החל פועם מהר,חולשה ושלווה רבה אחזה בו,הכאב חלף כאיננו ועצם עיניו.

(פרק א)