אם כל לחצי היומיום שסובבים מסביבנו כמו כל הניקיונות, העבודה, הבוס על הראש, סגרת עסקה כזו או אחרת? בנקים חשבונות,, הילדים- עשית שיעורים? ללכת לאספת הורים, לטפל בקטן תוך כדי שהגדולה רוצה צמות, הבעל שדורש תשומת לב כמו תינוק גם בגיל 40 ,חמותי בבית חולים, סבא שלי נפל בבית, אמא שלי רוצה שנבוא לבקר, צריך להכניס את האוטו למוסך, ללכת לקניות וזה לא נגמר.
הדבר היחיד שעוד נותר לי סיפוק ממשי ממנו זה להיכנס למטבח לשים מוזיקה טובה ופשוט לתת לדמיון שלי ללכת שבי אחריו, להוציא כמה מוצרים גולמיים ולבסוף אחרי שעה בערך, יוצאת לה אמנות, פלא מידי, הצורה היפה של האוכל על הצלחת, כל רכיב ממוקם במקום משלו,גם מריח טוב וגם הטעם ערב לחיכם של משפחתי, איזו הרגשה נפלאה.
חבל שאני לא יכולה לעשות את זה כל הזמן... פשוט אין לי זמן, למי יש זמן בכלל? כמה כח בן אדם צריך ביום כדי לעבור סדר יום כזה ועוד אחרי זה גם לעמוד ולעמול במטבח.
מה לעשות שזה התחביב האהוב עליי אבל אין בי יכולת להגשימו כל יום.
הפיתרון שמצאתי, הוא משחקי בישול. גם כיף גם כמה דק' של משחק גם מעלה בי חיוך, גם זמן פנוי רק לעצמי אפילו אם זה רק לכמה דק', לפחות יש לי רגע דל לעצמי בלבד.
פתאום אני מכינה ארוחות שלמות בכמה דק' להמוני אנשים, לפעמים אפילו אני משחקת במשחקי מסעדות, זה אפילו מצחיק אותי יותר, אחרי פורקן ה"אגרסיה" שהייתה חבויה אצלי מכל מהלך היום, אני חוזרת לצמות עם הטיטול ביחד תוך כדי קיפול הכביסה ושיחה בטלפון עם חמותי על מה שלומה, כאשר בעלי נכנס הביתה ומקבל נשיקה גדולה.
כל הערב פתאום נהיה שליו יותר ומרגיע, אז אין מה לעשות לפעמים צריך גם להתייחס לרצונות העצמיים כדי לקבל את מנת הנחת הדרושה, גם עם כל העולם נע ונד מסביבך, חייבים לקחת פאוזה ולהתייחס לתחביבים שלך.
אצלי זה בישול. גם עושה לי כיף גם תוך כדי אני שומעת מוזיקה שאני אוהבת וגם שאני בשלווה עם עצמי בלי אמא הוא לקח לי או אסי ראית את השעון שלי? שאגב השעון תמיד ממוקם באותו מקום, אבל את צריכה לקטוע את הדמיון הפנטזיונרי שלך כדי להראות לו איפה זה.
אז כמה דק' שאני מול המחשב בחדר עבודה בשקט עם עצמי תוך כדי שברקע יש מוזיקה שולפת את העכבר ומכינה עוגה לתפארת.
