זה התחיל עם הולדת בנו הבכור ולאט לאט זה מתעצם. כבר למעלה משנה שלומד רביץ את רזי חכמת הקבלה. וזה כבר לא סוד
נתי, מה הדבר המשמעותי ביותר שקיבלת מהוריך, הדבר שהשפיע עליך יותר מכל ועיצב את דמותך ?
יש בי הרבה הכרת תודה להורים שלי, על הבית שבו גדלתי. ילדותי הייתה מלאה בהרבה חום, באהבה, בתמיכה ובהמון צחוק. גדלתי במשפחה של אנשים מצחיקים מאוד. אבא שלי, לני רביץ, הוא דמות ידועה, מחנך, מורה ובן-אדם מצחיק מאוד. הוא מרצה מבוקש, מנחה סדנאות. בכלל, אבא שלי הוא אדם מיוחד מאוד בעיניי, כי הוא כל הזמן עושה שמח לאנשים. הוא עושה את זה מתוך שליחות, הוא ממש מרים לאנשים את מצב הרוח, ללא קשר למצבם.
גם בקבלה לומדים שרק אם אתה שואף לטוב, אתה בכיוון הנכון. ואבא שלי מלמד אנשים איך לחגוג את החיים. הוא לימד גם אותי לחגוג.
כשחקן, איזו דמות או תפקיד אתה חולם לגלם?
דוד המלך. משה. שלמה המלך.
למה?
כי לדמויות האלה הייתה מעלה אחת מעל כולנו. למרות שהם היו גדולי הדור, זה לא גרם להם להרגיש שהם מעל מישהו. האנשים האלה לא הסתכלו על העטיפה, לא בחנו את הגופים, הם ראו את המהות.
אם אשחק דמות כזאת, זה יאפשר לי באיזשהו מקום להיות כמוהם. אני מניח שזה יעשה משהו לאישיות שלי. הייתי רוצה להעביר דרכם מסר.
זו למעשה תכונה שאני מנסה לסגל לעצמי כשחקן: היכולת לגעת בצופים שרואים אותי ולהעביר להם משהו שהוא מעבר לעולם הזה. לגעת בהם במקום פנימי ולגרום להם לעצור רגע ולחשוב, להסתכל על עצמם.
מאותה סיבה גם התחלתי את מחקרי הרוחני. הרגשתי שיש פה משהו שהוא נסתר ממני, משהו שלא גילו לי, ואני רוצה להבין מה זה. אם אצליח, דרך הדמויות שאגלם, דרך הבמה או אפילו דרך המסך, לגרום לאנשים להתחבר לפנימיותם, לעצור ולנהל עם עצמם איזשהו דיאלוג, כבר זכיתי.
מתי החל החיפוש הרוחני שלך ?
בלידה של בני הבכור. לא הרבה יודעים, אבל אני י?ילדתי אותו בעצמי. המיילדת יצאה לסיבוב הקבוע שלה בבית היולדות ופתאום מצאתי את עצמי עוזר לאשתי ללדת. שם זה בעצם התחיל. אני זוכר את התחושה שנולד לעיני משהו חי, שלם, מושלם. אני זוכר ששאלתי את עצמי "אבל מה עשיתי כדי שזה יקרה?" לא עשיתי כלום. ואשתי, גם היא לא עשתה כלום. וזה קרה.
התחלתי להרגיש שיש מישהו או משהו שנמצא מע?בר, איזו מערכת עצומה שאחראית לכך ששתי טיפות מיקרוסקופיות יהפכו פתאום לרקמה ואחר כך לגוף, ופתאום צומחים ידיים, עיניים, שיער, ציפורניים, פתאום הלב מתחיל לפעום, וכל תא ותא בגוף יודע מה הוא צריך לעשות. זה לא קורה סתם. ואף אחד לא יכול לעבוד עליי.
הגעתי למסקנה שהקריירה חשובה, אבל היא לא כל החיים. יש בחיים האלה משהו שהוא גדול ממני ומכולם, משהו נצחי, ששייך למציאות שאני לא מצליח לתפוס.
וזה מה שמשך אותך לחכמת הקבלה?
לפני הקבלה ניסיתי כמה שיטות אחרות. יום אחד פנה אליי חבר והזמין אותי ללמוד איתו קבלה. בהתחלה ניסיתי להתחמק. בשלב מסוים שמתי לב עד כמה זה תופס אותו, עד כמה הוא שלם עם זה, הרגשתי איזו עוצמה זה נותן לו. זה משך אותי וכך התחלתי ללמוד.
מה תפס אותך בלימוד החכמה העתיקה הזו? למה נשארת והמשכת?
בשלב הראשון משך אותי העומק של חומר הלימוד. קלטתי מהר מאוד שיש פה אוקיינוס אין-סופי של חכמה, אבל החלק החשוב ביותר היה האווירה. האווירה הזאת, שכולם מתאחדים לטובת מטרה אחת. אתה יכול להריח את זה באוויר. זה כוח עצום. אתה רואה פתאום מאות אנשים שמכוונים את כל האנרגיה שלהם למקום אחד. אפשר להזיז הרים עם כוח כזה. הלוואי שכל העם היה מתאחד בצורה דומה סביב אותה מטרה. איחוד כזה יכול להיווצר רק כלפי מטרה שהיא מעל לכל מטרות העולם הזה.
אז היום אתה כבר מצליח לחבר בין שני העולמות, הרוחני והגשמי?
זה לא קל. מצד אחד, אני לא מפסיק להתעסק עם החיצוניות, אני בן אדם. ולכל בן אדם יש גם צרכים גשמיים.
עם הזמן הבנתי שהקבלה לא לוקחת אותך למקום קיצוני, לא גורמת לך להגיד "עכשיו אני עוצר את החיים, מפסיק הכול ומתעסק רק ברוחניות".
למה חשוב לך לספר גם לאחרים על חכמת הקבלה?
אם היית שואל אותי מה המתנה הכי גדולה שאני יכול לתת לאדם, זה את עצמו... עכשיו כל אחד מאיתנו קצת רחוק מעצמו. הייתי רוצה לספר לאנשים שהסבל שלנו נובע מכך שאנחנו לא מחוברים לשורש שלנו בכלל.
אתה מאמין שהקבלה יכולה לשנות חיים של אנשים?
אני מאמין שכל אחד חייב לנסות. לבדוק אם זה טוב לו, אם זה מתחבר לנשמה שלו. קבלה יכולה להפוך לאנשים את הדרך שבה הם מסתכלים על החיים. היא יכולה לעשות להם ממש חריש בנשמה. היא השיטה איך לחיות. אחרי כל שיעור אני תמיד יוצא בתחושה של התעלות, של אושר אין-סופי. וזה גם המסר שהייתי רוצה להעביר לאנשים – שיש להם את המתנה הזאת. במיוחד אנחנו היהודים, קיבלנו כאלה מתנות ואנחנו אמורים לחלוק אותן עם כל העולם, להיות "אור לגויים". במקום זה אנחנו חיים בחושך, חושך לעצמנו וחושך לגויים. הקבלה מבחינתי היא סוג של לפיד.
אתה אומר למעשה את אותן המילים שגדולי המקובלים אומרים במשך אלפי שנים: תעסקו בפנימיו?ת במקום בחיצוניו?ת, זאת התשובה לכל הבעיות.
נכון. התלות המוחלטת שלנו בכל הדברים הגשמיים מגוחכת. פעם הייתי בטוח שאם אני לא על הבמה או באור הזרקורים, אני לא חי. וכשאתה מתנתק מזה אתה פתאום מרגיש כמה כוח יש לך.
היום אני מגלה ומבין שדווקא הקבלה הפכה אותי לשחקן טוב יותר, לאבא טוב יותר ולאדם טוב יותר.
לאתר: "קבלה לעם: מילואים רוחניים"
תוכנית טלוויזיה: מסביב לשולחן עם נתי רביץ
