דימוי עצמי - המפתח לשינוי 

בס"ד

ספר "שערי העבודה" נכתב ע"י רבנו יונה תלמידו של הרמב"ן לפני כ 800 שנה, הספר עוסק בדרכי עבודת ה' איך להתעלות ולהתקדם בתחום עבודת ה' ובעיקר בתפילה. את הספר בחר לפתוח במילים הבאות: " הפתח הראשון שידע העובד מעלת ערך עצמו ומעלת אבותיו..". כדרכן של ראשונים שמילותיהם מזוקקות וברורות היטב, לא בכדי בחר ר' יונה במילים אלו. בא רבנו יונה ללמדנו שכל שאיפה בכל תחום בחיים, שכל רצון להתקדם, להשתנות, להשתפר צריכה להתחיל מתוך הבנה ברורה של ערך עצמך! בניין רב קומות יכול להיבנות רק על יסודות מוצקים. דבר נוסף הנלמד כאן והוא נפלא ממש, שרבנו יונה מניח שלכל אחד יש את ערך עצמו, כלומר לכל אדם באשר הוא ישנם תכונות המאפיינות אותו ששווים רב, ערכם ערך טוב ואמיתי עד כדי שנוכל לבנות עליהם בנין רב קומות חזק ויציב. נשמע חידוש מרענן, נכון??! שלכל אחד מאיתנו יש הרבה טוב, ובכן לאותם אלו שחיו בדורו של רבנו יונה, ולא צריך להרחיק עד אז, אפילו עד לפני כמה דורות אחרונים זה היה דבר פשוט ומובן מאליו. לא ניכנס כאן לסיבות מדוע קשה לנו להכיר בערך עצמינו, אמנם ידוע הדבר ומפורסם העניין שחלישות הדור, ויעידו על כך ריבוי בעיות נפשיות ובעיות התנהגויות לעומת דורות קודמים, נובעות מחוסר הכרה בערך עצמי, ולדוגמא: דימוי עצמי נמוך, חוסר בטחון, דיכאון וכד'..
קבלה עצמית הינה היכולת לקבל את עצמי, בפשטות כמו שאני על מעלותי וגם חסרונותיי. אלא שאת השלילי קל לנו לאתר ולקבע אך החיובי, ההעדר ממנו רב. קשה לנו לראות את התכונות החיוביות שלנו. יתירה מזאת רוב הזמן אנו מדגישים את התנהגויותינו השליליות על אלו החיוביות שבנו, בכך שנותנים להם משמעות יתרה מכפי שהם באמת ובכך שזוכרים יותר מקרים שליליים מחיוביים.
תרגיל קטן: קחו כלי כתיבה ודף וכתבו במשך 30 שניות בלבד מקרים שנהגתם בהם באופן חיובי ולאחר מכן ב 30 שניות מקרים שנהגתם בהם באופן שלילי. השוו את הרשימות כמה יש יותר?? חיובי או שלילי?? ובכן הניסיון מראה שרוב האנשים שעושים תרגיל כזה יכתבו יותר מקרים שליליים.
מייאש?! התורה מלמדת אותנו כי זהו דבר נורמלי שיש לתקנו אך הוא דבר שטבוע עוד ביצירתינו. בספר "נפש החיים" לר' חיים מוולוז'ין שנכתב לפני כמאתיים שנה, כתב הרב  בפרק ח' (נמצא בפרקים בין שער ג' לשער ד') על הפסוק "וכל יצר משחבות לבו רק רע כל היום" , כי יצר הרע הוא רק רע, כלומר תכליתו של יצר הרע הוא לגרום לנו להסתכל על המציאות במשקפיים שחורות, אף  דברים חיוביים שעשינו הופכים להיות שליליים כי הייתי צריך יותר וכד'. . כמה פעמים שמענו את עצמנו אומרים לילד "80 זה ציון טוב אך היית יכול 90" וזאת כיון שתכלית יצר הרע מטרתו אינה לגרום לנו לעשות מעשים רעים אלא להביא אותנו לידי יאוש ומשהביא אותנו לידי יאוש האדם מסוגל לעשות את הדברים הרעים ביותר שמעולם לא חשב לעשותם. וכך למדנו מהרמב"ם שכתב בפירוש המשניות למסכת אבות: "אל תהי רשע בפני עצמך" שאם יחזיק אדם עצמו חסר ופחות לא יגדל בעיניו חסרון שיעשהו", כלומר אדם המבליט את תכונותיו השליליות או מעשה רע שעשה ומחזיק את עצמו כאדם רע או כבעל תכונה רעה בשל כך, יביא את עצמו למצב כזה שיעשה מעשה רע מאוד, כזה שהוא בעצמו לא מכבר חשב אותו לנורא ואיום וכל זאת  משום שבמדרגתו כרגע לא יראה את החומרה הנורא שבמעשה זה.

הנחת יסוד חשובה בתהליך האימון היא כי בכל אדם יש תכונות חיוביות וכישרונות איתם הוא יכול וצריך לממש את עצמו. בתהליך האימון נלמד להכיר במה אני טוב, אלו מידות חיוביות אצלי, מהם הכישורים שלי, ונתמקד בראיה חיובית בהתנהלות היומיומית אלו הצלחות רשמתי היום, על מה התגברתי ועוד..

הדרך היחידה (!) להתקדם בכל תחום בחיים היא לדעת במה אני טוב באותו תחום, מהם הישגיי, ולא כדעת הרבה אנשים, מה לא בסדר ומה טעון תיקון. אולי זה נשמע חידוש אך הדרך להתקדם ולממש את שאיפותיי אינה דרך ידיעת החסר והשלילי אלא דרך הידיעה וההכרה בטוב ובקיים. אם תדע/י כמה את/ה טוב/ה תדע/י שאת/ה יכול/ה יותר ותגיע/י להישגים טובים יותר.

בשבוע שעבר דיברנו על חשיבותה של ההערכה העצמית. על כך שאבני היסוד של בניין האדם הינה היכולת לדעת מהם כישרונותיך באלו יכולות ניחנת והחשוב יותר לדעת להעריך אותם.

בורא עולם טבע בברואיו, את היכולת לשאוף גבוה. חז"ל קבעו (תנא דבי אליהו ועוד..) רף שאיפות גבוה מאוד הם מדרגת האבות הקדושים, שאיפה זו צריכה להיות מנת של חלקם של כל יהודי (!). פעמים זוהי שאיפה מתוכננת ולעיתים הרגשה שקצנו בהרגל לא טוב, מעין התעוררות פנימית שהנה הגיע הזמן להשתנות ועכשיו הזמן לעשות זאת. שאיפות לגבוה אינן ליחידי סגולה, הם חובה נדרשת לכל יהודי ויהודיה. בחיים אין מקום לאדישות או שעולים או שיורדים.

ברור שהיכולת להחזיק בהתנהגות מסוימת לאורך זמן, ליישם קבלה שקיבלנו וכד' תלויה הרבה במשמעת עצמית. אך יש נדבך חשוב מאוד בנפש האדם שהרבה פעמים מעכב את מימושן של שאיפותינו, וזהו הדימוי העצמי.

דימוי עצמי הוא מהי התמונה שלי על עצמי, איך אני תופס את עצמי, האם אני מסוגל לבצע פעולות מסוימות, שליליות או חיוביות. תפיסתנו את עצמינו נובעת בראש ובראשונה ממידת ההערכה העצמית שלנו. ילד/ה ששומע/ת מאחרים "אתה שקרן" או "אתה לא שומע בקולי", או אדם בוגר שמעריך את עצמו בצורה שלילית, יקבעו אצלו תפיסה שהוא אכן כך.

משפטים כמו:  "זה לא אני..", "אני לא כזאת.." "ידעתי שאני לא אצליח..", מחזירים אותנו אחורה אל המקום בו אנו רגילים להיות, מקום נוח שלא דורש מאיתנו שינוי  ושקשה לנו לצאת ממנו.

תפיסתנו את עצמינו תקבע אם נצליח לממש את שאיפותינו או לא, ואף יותר מכך היא תקבע אם כלל יהיו לנו שאיפות. כמה מאיתנו יצאו משיעור או הרצאה בהרגשה מרוממת ורצו לאמץ הנהגה חדשה כדי לשפר את חיי ולמחרת בבוקר החלומות נשארו בגדר תכניות לתקופת הפנסיה.

הכרה אמיתית ביכולותינו תעניק לנו בסיס איתן ממנו נוכל לשאוף גבוה יותר וממילא להשיג יותר.

בתהליך האימון תלמדו להכיר את עצמכם באמת, ותקנו הרגלים חדשים לשינוי ושיפור הדימוי העצמי.