תאונות מס ברילוקיישן relocation 

בסביבת העבודה והעסקים הגלובאלית והבינלאומית בה עובדים חברות ישראליות רבות, הליך הרילוקיישן של עובד בכיר הינו דבר שבשגרה. עובדים אלו בוחרים לבצע את הליך הרילוקיישן בדרך כלל כחלק משלבי ההתקדמות בחברה וככלי להתקדמות משמעותית בשכרם. אלא שביצוע לא מושכל של הליך הרילוקיישן עשוי לטמון בחובו מלכודות מס שנזקם גדול מרווחיהם.

חובת הדיווח ותשלום המס בישראל: ישראלים רבים נוטים לחשוב שעם המעבר למדינה אחרת אין להם חובת דיווח ותשלום מס בישראל. המדובר בדרך כלל במי שהיו שכירים בישראל ואינם מורגלים ביחסים מקצועיים עם רשות המיסים בישראל, כיוון שכל חובות התשלום והדיווח בוצעו עד היום על ידי החברה שהעסיקה אותם. עם חזרתם לישראל עשויים הללו לגלות כי רשויות המס מאשימות אותם בפלילים בגין עבירה של אי דיווח על הכנסות. כמו כן הם עשויים לגלות כי חובם לרשויות המס לצד הקנסות, הריבית ודמי הפיגורים צמח פלאים. כל זאת מבלי לדבר על אותם מקרים בהם יהא צורך בתשלום כופר.

החל משנת 2003 עברה ישראל רפורמה בתחום המיסוי הבינלאומי והחל מאותה שנה מתחייבים תושבי ישראל, במס בישראל בגין הכנסותיהם בכל העולם. יוצא איפוא כי כל עוד רשות המיסים בישראל רואה בך "תושב ישראל" אתה נדרש לדווח על הכנסתיך בכל העולם ולשלם בגינם מס – בישראל.

המחשבה לפיה עם המעבר לחו"ל פסק העובד להיות תושב ישראל לצרכי מס אינה נכונה. מקום המושב של ישראלי נבחן על פי מקום מרכז החיים וכן כאשר המדובר במעבר – רילוקיישן למדינה שאינה חתומה עם ישראל על אמנת מס, מבחן התושבות עשוי לקחת ארבע שנים ויותר. משמע אם עברת לשלוש שנים בלבד למדינה לה אין אמנת מס עם ישראל עליך לדווח על הכנסותיך בגין כל התקופה הנ"ל גם למדינת ישראל ולשלם בה מס. אחרת אתה צפוי להיות מואשם אפילו בפלילים.

מאידך, כאשר המעבר הינו למדינה לה אמנת מס חתומה עם ישראל, הליך קביעת שינוי התושבות קל יותר ובהתאם למבחנים הקבועים באמנת המס, ניתן לקבוע כבר מן השנה הראשונה, כי אותו עובד הינו תושב של המדינה הזרה ואינו תושב של מדינת ישראל. במקרה כאמור צפוי אותו יחיד להתחייב בדרך כלל במס רק באותה דמינה, יחד עם זאת ישראל עדיין עשויה לדרוש ממנו כי יגיש דיווח בגין כל אותם שנים. זכות זו של רשות המיסים לדרוש דיווח מי שעברו להתגורר במדינה לה אמנת מס מוטלת בספק וקיים ויכוח בעניין זה בין רשויות המס למייצגים.

תאונת מס נוספת שעשויה להתרחש בעת ביצוע רילוקיישן נוגעת למס יציאה – בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה (סעיף 100א) כאשר אדם פוסק מלהיות תושב ישראל, מבוצעת הערכה של כל נכסיו ורואים אותם כאילו נמכרו ועליו לשלם מס רווח הון בגין הרווחים שנצברו. בשפה המקצועית קוראים לכך "מכירה רעיונית". אדם שאינו משלם מס כאמור, רואים אותו כאילו ביקש לדחות את המכירה הרעיונית וזו מבוצעת בפועל במועד בו הוא מוכר את נכסיו בפועל והמס מוטל על בסיס לינארי ביחס לחישוב השנים בהן שהה בישראל כאשר בבעלותו הנכס לעומת מס' השנים הן היה תושב חוץ . כך לדוגמא, עובד שעזב את ישראל כאשר האופציות שהחזיק במשך שנה לפני עזיבתו את ישראל היו שוות 0 ש"ח, ולאחר חמש שנים נוספות בהן שהה בחו"ל מכר את האופציות (מימש) והרוויח 100 ש"ח, צפוי להתחייב במס בישראל בגין רווחים אלו על אף שרווחים אלו נצברו לאחר שעזב את ישראל.

?

מקור הטעות של אותם ישראלים הינו  פשוט – ישראל גובה מס על בסיס תושבות. משמע כל עוד היא ממשיכה לראות בנישום – היחיד כתושב ישראל, גם אם הוא עבר להתגורר בחו"ל, היא עדיין זכאית לקבל ממנו תשלום מס בגין רווחיו (זאת לצד הכרה וזיכוי של מסים זרים אותם שילם), כאשר היחידי אינו עובד בחברה ישראלית שמנכה את תשלום המס בעבורו ומעבירה למדינת ישראל, הרי שחובת הדיווח ותשלום המס חלה על כתפיו.