הרצאות יהדות | סודות הנישואין 

בס"ד

הרצאות יהדות | סודות הנישואין

שלום בית, האהבה הדדית, זו למעשה האווירה המיוחדת והרוחנית שתופסת מקום נכבד ביהדות.

ניתן לומר כי לזה בדיוק כל אדם משתוקק בחיי נישואיו.

כדי להבין לעומק את כל הנפלאות שיש במערכת היחסים בין איש לאשתו ניגש להתבונן בקשר

הנישואין של ישראל והקב"ה – פונה הקב"ה ואומר "כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל"

מפרש רש"י ואומר כה תאמר - בלשון רכה, לבית יעקב – הנשים הללו תאמר להן בלשון רכה, כלומר

התורה מתמזגת בחיי האשה לא מתוך קושי לא מתוך גבורה ולא מתוך התנצחות, אלא מתוך תוכן

בעל רגישות ועמוק הגנוז עמוק בתוך לבה ובמעשיה הטבעיים שהטביע בה הבורא ובזה היא נחשבת

לכליל המעלות בעם ישראל. ככתוב בישעיה "נשים שאננות קומנה שמענה קולי, בנות בוטחות האזנה

אמרתי" וכאן מצויינת הקרבה הטבעית של האשה לבוראה, לכן היא מברכת "שעשני כרצונו" פירוש

הנאמר - אני עשויה בדיוק כרצונו דהיינו לאשה יש יותר יכולת להשוות בקלות רצונותיה עם בוראה.

לעומתם ישנם האנשים שמשיגים את התורה ואת רצון הבורא ביתר מאמץ ובמלחמה תמידית זאת

בכדי לכבוש את יצרם ובכך קונה האיש את מדרגות הרוחניות, השלווה ושקט נפשי בביתו.

האישה ושלמותה שמתבטאת ב"כל כבודה בת מלך פנימה" מעלה את ערך הבית בחיי תורה ומצוות

ורק משום כך הבעל יכול להגיע להישגים רוחניים המושפעים בביתו שלו ובנחת המתקבלת על הלב,

ובכך למעשה הופכת האישה ליסודו של בית יהודי זך וטהור.

"מצא אשה מצא טוב"

כאשר איש ואישה מנהלים חיים בשלום ובשכינה ביניהם, שלמה המלך אמר במשלי "מצא אשה מצא

טוב" ובקהלת כתב "מוצא אני מר ממות את האשה" והרי ניתן לומר כאן שכביכול סתירה בדבריו,

אפשר להבין זאת כך, בפסוק הראשון מופיע המילה "מצא" בלשון עבר בהקשר חיובי ובפסוק השני

מופיעה המילה "מוצא" בזמן הווה וזה בהקשר שלילי, נסביר, השימוש בזמן עבר כוונתו שהאיש מצא

את האשה שיועדה לו משורש נשמתו הוא והיא למעשה שני חצאים המשלימים זה את זו נשמה

משותפת שקיימת באחדות אחת עוד לפני שהם ירדו לעולם, וכאשר הפסוק משתמש בזמן הווה

כלומר בני הזוג נשענים על ההווה מכך שהיחסים שלהם בנויים על מה שאני חש כרגע על היצר

הבהמי שרוצה להנות ללא מטרה וללא תכלית מבלי להתייחס למטרה העיקרית, יחסים אלו ידידי יהיו

בסופו של תהליך מרים כמוות. זהו למעשה שיעור תורה שמלווה בחכמת יסודות היהדות.

רעיונות אלה ניתן למצוא ברמיזה -  בפסוק השלילי כתוב "מוצא אני...את האשה" ההכרזה היא מוצא

"אני" כלומר עבור עצמי, הכוונה היא לאדם המחפש את סיפוק צרכי עצמו בקשר עם אשתו כלומר

חי האיש בצורה אגואיסטית כאשר האני שלו מופיע לפני האישה, בסופו ימצא מרירות.    

בפסוק החיובי מופיעה המילה "אשה" מיד לאחר המילה "מצא" כלומר מצא אשה לו לסיפוק צרכיו אין

כאן את המילה "אני" אלא כל תשומת ליבו נתונה לספק צרכי אשתו יותר מאשר את צרכיו אזי יהיה

ביניהם "מצא טוב"

השאלה שנשאלת כאן היא, כיצד ימצא האיש את בת זוגו האמיתית שדרכה יתגלה לו הטוב האלקי,

התשובה לשאלה זו היא, שחייב האדם  ללכת לקראת נישואיו מתוך כונה אמיתית בעומק ליבו לקיים

את מצוות הבורא, המילה "מצא" בגימטריה שווה "ענוה" שהיא המידה המושלמת ביותר אצל האדם

במידה והאדם מחפש זיווגו מתוך ענוה וביטול לה' אכן ימצא זיווג משורש נשמתו אשה שתשלים אותו

בתיקון האמיתי. ולכן בכתובים ניתן לראות את המשפט אעשה לו עזר כנגדו "זכה תהיה לו האשה

לעזר, לא זכה תהיה האישה לנגדו" חייבים להבין את עומקם של הדברים, זכה מלשון זיכוך אם

האדם זיכך מידותיו ויתבטל לבוראו לקיים מצוותיו אכן תהיה האשה עזר לו, ואם האדם לא מזוכך וגס

במידותיו דואג לעמו ולצרכיו ואוהב רק את עצמו תהיה אשתו לנגדו.

המילה "לו" חובקת בתוכה עומק רב בקשר הקיים בין איש לאישה, אם זכה אכן תהיה לאשתו

מסירות לב עד כדי שהיא לא תחוש את עצמה כלפיו אלא תהיה בטלה אליו, ומסירות זו של האשה

תעורר מסירות במקביל של הבעל אליה "כמים פנים אל הפנים כן לב האדם לאדם"  ולכן כתוב

"אעשה לו" דייקא לו תהיה בטלה אליו".

מדרגה שניה זה "עזר" פה עדיין האשה נמצאת בהרגשה עצמית כלומר מכירה שבעלה חייב לספק

את צרכיה אך במקביל היא מתאמצת לעזור לבעלה לממש את צרכיו שלו, אך יחד עם זאת מצפה

היא שהוא יעזור לה, כלומר יש כאן ראיית חיים של שותפות על בסיס שאנחנו שווים נתאמץ יחד ורק

כך נוכל להשיג את המטרה.

מדרגה שלישית "כנגדו" כאן חיי הנישואין מקבלים גוון אפור, גוון השואף לשחור. האור לא מאיר אין

שמחה ישנו מתח רב, מריבות, כעסים רבים ותסכולים, האישה חשה שהבעל לא רוצה בטובתה היא

מפתחת תחושה של זרות כלפיו ולכן היא לא תחוש את הצורך שלמלא את תפקידה וחובותיה כאשה

כלפי בעלה. זהו השלב בו הבעל חש שאשתו היא למעשה נגדו, ושכינה לו שורה בינהם. הפתרון

למצב הקשה הזה הוא לא להאשים את אשתו אלא את עצמו משום שהוא גילה אדישות וחוסר

אכפתיות כלפי אשתו כאשר פעולות אלו הביאו את המצב שבו בני הזוג שורים ולכן קודם חייב הבעל

לסלוח לאשתו על כך שהיא לא עושה את תפקידה וחובותיה ולראות את החסרונות שלה כאות

שמאותת לו הבורא לבדוק את יחסו לאשתו ובכך לעשות התבוננות ולתקן את היחסים ביניהם תוך

כדי עבודה על המידות הלא מתוקנות. מתוך זה ניתן יהיה להצמיח מצב בריא שמחזיר את השכינה

בין בני הזוג. בנוסף יש לציין כי על האשה מוטלת האחריות להבין שבעלה באמת רוצה להיות טוב

אליה אך זה נמנע ממנו בגלל התנהגותה מכך שגם האישה תוכל לסלוח לבעלה ולראותו כחיובי יותר.

הדברים שאנו מביאים לכם כאן, אלה הינם חלק קטן השייך הרצאות יהדות, שמטרתן תיקון עולם.

גם לאיש וגם לאישה יש אותיות זהות והם אש שתכונתה לכלות, להשמיד ולהכעיס אך ישנם עוד שתי

אותיות באיש, האות י' ובאישה האות ה'  אלה הן שתי אותיות שמהוות שם קדוש והן אותיות

שמופיעות בשם י-ה-ו-ה  אומר התלמוד "אם זכו שכינה ביניהם" כלומר אותיות י-ה מתיחדים עם

האיש והאישה ואם לא זכו מסתלקת השכינה מהם ונותרת למעשה האש נגד אש אז "אש אוכלתם"

אבל בכל זאת קיימת עוד אש שנקראת אש של קדושה, אש זו יכולה לתקן את האש הזרה.

בקרב האיש מתגלה אש קדושה שנקראת "אור שכלי", כאשר בקרב האישה מתגלה ככוח של אמונה,

הבעל מביא איתו את אור חכמת התורה ובכך מכך שהוא מאיר את ביתו באור של אמת, כאשר

האישה תכונתה היא תפילה בעוצמה מעומק הלב ובכך היא תחזק את בעלה בעבודתו, כאשר ישנו

השילוב של שתי בחינות האש קודש הללו תור ותפילה מיד יורדות אותיות י – ה משם ה' ואור

השכינה שוכן ביניהם.

מזה אנו למדים שלאיש יש האות י' ולאישה את האות ה' בדיוק חצי מהאיש ולכן על הבעל מוטלת

האחריות המלאה להשלים את אשתו, הדבר יתבצע על ידי כך שימלא אותה ברוחניות ובגשמיות.

בפעולה זו נקראת השלמת הדעת המודע השיכלי של אשתו למרות שהיא ניחנה בבינה יתרה ואמונה

שלמה אך מטבעה היא חסרה את ההסתכלות השיכלית בעין ימין כי שורש האשה הוא שמאל גבורה

ולכן על האיש לעזור לאישה בת זוגתו לחשוב באופן חיובי יותר ובכך למעשה הוא מביא את הדעת

שלה לידי שלמות, מאידך בכוחה של האישה על ידי גבורה לגלות את הכוחות הסמויים של בעלה

ולהוציאם לפועל ועל זה נאמר "איזוהי אשה כשרה העושה את רצון בעלה" פרוש המילה "עושה" הוא

מלשון תיקון היינו מתקנת את רצון בעלה ובונה לו בחכמה רבה את הרצון להיות יותר טוב. מכך אנו

למדים כי העצמה של האישה בבית משקלה שווה להעצמה של הבית כולו.  

כתוב (בראשית ה' ב') "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא שמם אדם" רק כאשר יש חיבור בין איש

לאישה יש בחינת אדם שזו השלמות.  כידוע האדם מורכב מתרי"ג איברים וגידים כנגד תרי"ג מצוות

התורה שמהוות צלם אדם שלם ולכן רק כאשר האיש והאשה מתאחדים בדרך תורה ומצוות ובדרך

עבודה על המידות הם משלימים יחד צלם אדם שלם על נושא זה נרחיב בע"ה במאמרים הבאים.

ההתקשרות בנישואין היא היחידה שמקיפה את כל תחומי החיים לנצח ולכן הבסיס לקיומה של

התקשרות זו היא האמונה כדברי המהר"ל משום שהאיש והאשה הם שני בחינות רוחניות שונות

אך נפרדות ורחוקות זה מזה כאשר החיבור ביניהם יכול להתקיים רק ע"י אמונה היוצרת בית נאמן

שנוצר ע"י הנאמנות בין איש לאשתו ולכן נאמר "בטח בה לב בעלה" הבטחון בבית עומד על נאמנות

האישה לבעלה נאמנות זו נובעת מאמונתה של האישה בבורא ומידיעת מקומה האמיתי בעבודה

הרוחנית בערך בעלה היא הכלי המקבל את השפע מהבעל שהוא המשפיע אך בו ברגע שאחד מבני

הזוג מנסה לתפוס מקום שאינו שלו מיד יופיע הפיזור בשפע ומזה נולד תסכול מרירות וחורבן, ובעת

שישנו האיזון הנכון אכן השפע יורד לתוך כלים שלמים ואינו מתפזר והברכה שורה בבית. בהמשך

הכתבות נדון בפרטים יותר מדוייקים בבניית יחסים נכונים וטיפול בבעיות שנובעות מחוסר איזון.

נקודת אור הרצאות יהדות באווירה קלילה.