למה בעצם אנחנו נמשכים לדברים מפחידים כמו סרטים? משחקים? מבהילים אנשים בשביל הכיף? הולכים למתקנים הכי מפחידים בפארק השעשועים? עושים סנפלינג? קופצים ממטוס בנחיתה חופשית? נכנסים למים עמוקים? ועוד שלל של ניסיונות שביום יום שלנו אנו לא עושים אותם...
אולי זה בעצם, בגלל שאנחנו נותנים לעצמינו טריגר לנצח את הפחד וללכת עד קצה היכולת שלנו ואז לעקוף אותה, או שאנחנו פוחדים מאד אבל נעשה זאת בכל זאת בגלל שאנחנו לא רוצים לצאת הפחדנים של החבר'ה כדי שלא יצחקו עלינו.
אני מצאתי משחקים מפחידים ברשת, נכנסתי בשביל הסקרנות, לראות מה זה משחקים מפחידים? מה כבר יכול להיות מפחיד במשחקים? וגיליתי שכל הדמויות המאיימות מהסרטים והדמויות המפחידות מהסדרות הן הגיבורים ואנחנו השחקנים בעצם משחקים את אןתה דמות מאיימת כמו למשל צ'אקי, הבובה המפחידה.
אישית תחילה היססתי לשחק במשחק הזה, אמרתי לעצמי שזה ממש נורא, איך אני אהיה הגיבור הרוצח הסדרתי? מה אני רעה? אבל בכל זאת לחצתי על הFLAY והחלתי לשחק במשחק, עד מהרה עברו חששותיי והיסוסיי כלפי הדמות ורציתי רק לנצח.
כאשר סיימתי את המשחק אמרתי לעצמי שאני חייבת לראות את כל סדרת הסרטים של צ'אקי כי עומד לצאת סרט חדש שלו ואני לא מעודכנת בסיפור כולו, שכן מקודם לא ממש ראיתי את הסרט... יותר נכון השמיכה קצת יותר ראתה את הסרט, בכך שהסתירה את עיני מהחלקים המפחידים של הסרט.
האמת שגם אחרי שראיתי את כל הסרטים בפעם השנייה, לא כל כך פחדתי, יכול להיות שבגלל ששיחקתי במשחק בו הגיבור היה צ'אקי וקצת התחברתי אליו?
כמובן שלא תתפסו אותי מנסה לחקות את אותה דמות מאיימת אבל בהחלט בתור משחק, הוא מוציא את הפחד מהדמות אשר פחדתי ממנה רוב שנותיי ואף מאד נעם לי המשחק.
מצאתי עוד משחקים כאלו רק שהפעם אני צריכה לחסל את הדמויות המאיימות כמו את המתים המהלכים, אני צופה בסדרה הזו וגם אני רציתי קצת להתנקם באותם זומבים אשר לקחו את הילדה הקטנה מאמא שלה, אז שיחקתי במשחק ולמען האמת הייתי ממש מאושרת מזה שהצלחתי לעבור כל כך הרבה שלבים. מסכנה אותה אמא שלקחו לה את בתה הקטנה, הרגשתי לרגע כאילו זו היתה הבת שלי, מה אני הייתי עושה אם הבת שלי הייתה הופכת לזומבי? הייתי הורגת אותה כדי להשאר חיה או שהייתי נותנת לה לאכול גם אותי הרי גם ככה הלב שלי נקרע.
