רגשות ואירוטיקה בגיל הרך 

בשיטוטינו לאורך קו החוף, תוך הליכה יחפה בחול חמים ושוקעני על שפת הים, אנו נמשכים למראה השוניות הנקבוביות של סלעי הכורכר....הגלים המתנפצים הופכים לבועות קצפת לבנות סביב השוניות, ועינינו, כמו גם עורנו, מגיבים עם כל החושים ונפתחים לרגשות. גופנו מצטמרר ממגע טיפות המים שניתזות, והרגשת הלחלוחית עושה לנו טוב..
ישיבה על החוף כשגופנו רבוץ בתוך המים המבעבעים סביבנו טובה מכל ג'קוזי, ואין כמו רחש משק כנפי השחפים מעלינו, המתחבר למראה הדגיגים המרפרפים סביבנו בתוך המים הרדודים להשרות עלינו תחושת חופש, אדרנלין, שחרור.
זוהי אירוטיקה.
אירוטיקה היא הרגשה תחושתית המתפשטת בגוף ומשחררת אותנו ממתח. מרפה את נפשנו ומכניסה אותנו לשלוה. שלוה שמעקצצת ומרגיעה בחיוניותה. כמו משהו קר ורטוב שנכנס לפה ביום קיץ חם. קרטיב חמוץ-מתוק.
כיצירי טבע, בנויים אנחנו כמושבה של גבישים בעלי נקבוביות, המחוברים אחד לשני. מבנם המיוחד של נקבוביות מאפשר להן לנשום, להזרים אויר בתוכן, לשמר את החומרים הפנימיים, הרי הם הגבישים.
לחומר הגמיש ממנו עשויות "נקבוביות" אילו ישנו ערך מוסף משמעותי: היכולת לשחרר משקעים, ולהתנקות, להרחיב חלקים חיוניים ולאפשר התפתחותם, כמו גם להיפתר משיירים שאינם נחוצים עוד.
יכולת זו הינה היכולת הרגשית, אינטימיות, או כיום: "אינטליגנציה רגשית". היכולת הרגשית היא מולדת. היא קשורה למבנה שלנו, לתכונותינו הטבעיות והאינטואיטיביות.
המוח שלנו מנתח הרגשות ותחושות באופן אוטומטי, רצוף, ועקיב. הוא מתרגם חוויות שאנו חווים רגשית - לתחושות פשוטות, כמו נעים, חם, קר, מחוספס, דוקר, רטוב, רך, קשה. ברמה ראשונית זו, מלוה המוח החושב את ההתנסות ומתייק אותה כלמידה: כשקר, נעים ללבוש לבוש חם. כשאני שותה מים קרים, פחות חם לי.
כשיש רוח בחוץ, השערות שלי עפות. כשאני אוכל מרק חם שורף לי בפה. פלפל שחור הוא חריף מאד.
מכאן, צומחת שיפוט בריא, הגיוני, ולמידה פשוטה. הקשר ישיר ופתוח בין תכונות של חומרים והיכולת של הילד לזהותם, ולבחור לו צורות שימוש שונות בחומרים שונים. השלב הזה הינו חושי וחושני, תואם מידע הקשור בהרגשה, מישוש, תחושה, ומראה עיניים. כל אילו מתחברות לתחושות אירוטיות.
דוגמאות נוספות: ליוגורט טעם חמוץ. לעגבניה טעם עסיסי. ללחם טעם של מאפה. העוגה הינה מאפה מתוק.
נשהה בשפת הים. נתבונן בילדנו כשהוא משחק בחול, מעבירו בין אצבעותיו. ממשש את פתח הקונכיה, חופר בידיו בור בחול הרטוב, ומרגיש את המים מצטברים בין אצבעותיו וממלאים את הבור שהופך ל"בריכה"....איסוף הצדפים מגרה את החושים האירוטיים. הצבעים הטבעיים העדינים מובחנים וממויינים, הצורות השונות העגולות למיניהן, נרשמים במוח במחלקה העדינה, המיוחדת וגם נדירה.....ומוערכת..
כשילדנו חופשי לחוש, למשש, להריח, לחקור בחושיו את הסביבה, וכשנאפשר לו להיפגש עם הטבע וצפונותיו, תהפוכנה הזדמנויות אילו ללמידה והפנמת חוקים של היקום על כל גווניו.
המים הם מסה רטובה הנובעת ממעיינות מתוקים. הם גם אנרגייה פראית ומלוחה שיש ללמוד לשלוט בה עם כללי זהירות - בים. המים הינם מקור חיים לנו ולחי ולצומח, וכניסה למי אגם צלולים הם חוויה מדהימה ומרגשת. (לא פחות מלונה-פרק)
כשנתבונן באצות, וצמחי מים שונים, נפנים את העולם שבתוך המים, גם נזדהה איתו.
צורת ההסתכלות הזו פותחת את הילד לחוויות טבעיות: האצה רטובה ומחוספסת. בשום אופן לא "פוי, זה מגעיל"..! שהינו שיפוטי ועוצר תחושה במקום שהיא זורמת. זוכרים - הכיוון הוא אירוטיקה. ממששים נוגעים ו"רושמים" תחושה במוח. .ילד שנחשף באופן קבוע לתחושות של הטבע, כמו גם הליכה על צדפים, איסוף חלוקי נחל בכנרת או באפיקי נחל, מיון צדפים, וגם השחלתם למחרוזות בחיק הטבע,
איסוף עלים יבשים, תחושת החומר, הפריכות שלו, הרחשים שמשמיעים עלי שלכת שנשרו, כמו גם תפירתם ל"תכשיטים" . כל זאת ועוד - משמרות את תחושת האירוטיקה הטבעית, ושומרות על נקבוביות הנשמה של ילדינו פתוחות ואוריריות.
כשנאפשר לילדינו בגילאים הרכים, לחוש, למשש, לטעום, להריח ולהתבונן - יבשיל הילד, יכיר את יכולתו החושית, ויצרף אותה להתפתחותו הרגשית והשכלית.
עם מודעות לתחושות ורגשות בלבד, ללא שום מאמץ נוסף, יהיו ילדינו "ארוטיים" ורגישים לתחושה באופן חיובי ולגיטימי, ויוכלו לפתח אמון בעצמם וביכולתם.
אז תתרחש למידתם באופן טבעי וספונטנית, ממקום יצירתי וסקרן.