חרדה - קריאה לאהבה - איך להפכה לתקשורת לא אלימה 

בכי של תינוק קורא: "אמא, את כאן?"
תגובתה המיידית של האם - "כן, הנה אני. אני תמיד אהיה כאן."....
משפטי מפתח עתיקים כימי האנושות - "אמא אני זקוק לך" - קריאת הילד.
"כן, חמוד, אני מייד באה!" הענותה של האם.
כשהמוח הרגשי של התינוק מוזן באהבת אמו, הוא יכול להרחיב את התנסויותיו, להגדיל סיכונים ולפתח את סיכוייו לגדול ולממש את הפוטנציאל שלו. כל צעד לכוון חדש מלווה בתחילתו בהבטחת הקשר וליווייה של אמא: "אמא, תראי אותי!" . ולאחר הוידוא בתמיכתה והתפעלותה של אמא - נותן המוח פקודה לכל הפרמטרים הנחוצים - ויצירת בצוע הצעד יוצא לדרך.
כך הופך הילד ל"מייצר" התחלות חדשות ורותם את הרגש ליצירתיות ובנייה חדשה. הילד הופך ל"בורא עולם" כל פעם מחדש.
לעומת האהבה המרפדת את הבורות והמהמורות בדרך למטרות חדשות - הביקורת גורמת לקטיעת זרימת הרגש - משתקת את המוח הרגשי.
הבוז - הופך אותנו לחסרי אונים, מושפלים וכועסים.
שני אלו - ביקורת ובוז גורמים לנסיגה רגשית. כשהרגשות נמצאים בנסיגה
נוצר פער ומתח בין מפלס התגובה וההתקדמות - לבין תחושת השיתוק . פער זה יוצר אלימות. המתח מתפרץ באופן בלתי נשלט דרך תגובה מילולית או גופנית - כנסיון נואש לחדש את הקשר עם האחר, ולגרום לו לחוש את כאבנו. כשאנו בנסיגה רגשית, איננו יכולים לנהל את סכסוכינו ולשחרר את האנרגיה התקועה שם. הסכסוך נשאר תקוע באותו מפלס נמוך אנרגטית בו אנו נמצאים.

איך פועל המוח שלנו ומגיב לחוויות שאנו עוברים:
בתוך המוח מצוי מוח רגשי שהוא "מוח בתוך מוח". צורתו שונה - אופן ארגון התאים בתוכו שונה, אפילו התכונות הביוכימיות שלו שונות משאר החלקים - שונה ממיקומם של הדיבור והמחשבה.
שני המוחות - הרגשי והקוגניטיבי קולטים המידע המגיע מהעולם החיצוני כמעט יחד - כך שהם יכולים לשתף פעולה במה שנוגע לשליטה בחשיבה, ברגשות ובהתנהגות - או שהם יכולים לריב ביניהם על כל אלה.
אי לכך, שיתוף פעולה - או תחרות - הם הקובעים מה אנו מרגישים, וקובעים את הקשר שלנו עם העולם ועם אחרים. כשאין תחרות - אלא השלמה בין שני המוחות - אנו חשים הרמונייה פנימית - שהיא הבסיס להרגשה הטובה.

המוח הרגשי פועל לעתים קרובות בנפרד מחלקיו האחרים. לדיבור ולחשיבה רק השפעה מוגבלת על המוח הרגשי. למשל - לא ניתן לתת פקודה לרגש להעלם או להתגבר. לעומת זאת - ניתן לתת פקודה למוח הקוגניטיבי - לדבר או לשתוק.
בניגוד לקשרים קוגניטיביים "הגיוניים" או אינטרסנטיים - לקשרים רגשיים יש מרכיב פיזי חזק. יש בהם קשר וחווייה גופנית. לכן קל יותר להפעיל המוח הרגשי באמצעות הגוף / פיקוח על תזונה / דיקור/ פסיכותרפיה שקושרת חוויות רגשיות לתמונות. על הפסיכותרפיט ,לתכנת מחדש" את המוח הרגשי, כך שיתאים להווה - ב.מקום שימשיך להגיב למצבים מן העבר.
המוח הרגשי מפקח על כל מה שיוצר ומסדיר תחושת נוחות פסיכולוגית, וחלק גדול מהפיזיולוגיה של הגוף: תפקוד הלב, לחץ הדם, ההורמונים, מערכת העיכול ומערכת החיסון.
הפרעות רגשיות הן תוצאה של הפרעות תפקוד של המוח הרגשי - בדרך כלל מחוויות כואבות מהעבר - ללא קשר עם ההווה.
חוויות כואבות אלו ממשיכות לשלוט בתחושות שלנו, בהתנהגות שלנו, לעתים כמה עשרות שנים מאוחר יותר.
למוח הרגשי מנגנונים טבעיים לרפוי עצמו - וביכולת מילדות להחזרת האיזון וההרגשה הטובה, כמו במנגנוני הגלדה של פצע או סילוקה של דלקת. שיטות אחדות לריפוי - בהן תקשורת רגשית, תזונה , דיקור ואינטגרציה חברתית - כולן מתחילות ברגשות "הומיאוסטאזיס" . (את האיזון הפיזיולוגי פסיכולוגי של מערכות הגוף לפי קלוד ברנאר - אבי הפיזיולוגיה המודרנית- עושה המוח הרגשי).
הוא מפקח על האיזון של הנשימה, קצב הלב, לחץ הדם, התיאבון, השנה, על התשוקה המינית ועל הפרשת ההורמונים.

ס ט ר ם
למוח הרגשי יכולת "לנתק" את האזור הקדם מצחי של קליפת המוח. בעקבות דחק גדול - האזור הקדם מצחי של קליפת המוח אינו מגיב עוד, ומאבד מיכולתו להנחות את ההתנהגות.
כך משתלטים הרפלקסים והפעילות האינסטינקטיבית. האבולוציה נתנה להם עדיפות במצבי חירום, ותפקידם לכוון אותנו טוב יותר ממחשבות מופשטות - כשאנו במצב הישרדות.

שליטה מוגזמת ברגשות ע"י המוח הקוגניטיבי - יכולה להביא להתגבשות אופי שאינו רגיש דיו. המוח שאינו נותן למידע הרגשי למלא את תפקידו, צריך להתמודד עם בעיות אחרות. נטייה לחנק רגשי עלולה להוביל להשלכות חמורות על הבריאות.

ההפרדה בין המוח הקוגניטיבי לרגשי מפחיתה יכולת קליטת איתותי חרום במערכת הלימבית שלנו. אנו עלולים להיות כלואים בנישואין - או מקצוע - שבעצם גורמים לנו סבל ופוגעים בערכים העמוקים ביותר שלנו.

תסמינים גופניים הנובעים מהסטרס
גם אם אנו נעשים עוורים למצוקה - זו אינה נעלמת. היות שהגוף הוא שטח הפעולה של המוח הרגשי - הוא יתרגם מבוי סתום זה לבעיות פיזיות. התסמינים מתבטאים בסיפטומים קלסיים הנובעים מהסטרס: עייפות בלתי מוסברת, יתר לחץ דם, הצטננויות וזיהומים חוזרים, מחלות לב, הפרעות עיכול ובעיות בעור.
ביטול הרגשות השליליים ע"י המוח הקוגניטיבי - ולא הרגשות עצמם - הוא מעמיס יותר על הלב ועל כלי הדם.

סטרס ומחלת לב
חוקרים מצאו כי הדחק - סטרס - הוא גורם סיכון גבוה יותר מסיגרייה למחלת לב. דיכאון המופיע לאחר התקף לב - מבשר את מותו של המטופל
תוך ששת החודשים הבאים. כלומר כאשר תפקוד המוח הרגשי משתמש (דיכאון), הלב סובל, עד שלבסוף תש כוחו.

מתברר שבכל רגע לבנו משפיע על מוחנו.
גילוי שיטות למערכת יחסים אינטימית והרמונית בין הלב למוח - היתה מאיטה הזדקנות, מקטינה את הדחק ואת העייפות, משתלטת על החרדה, ומגינה עלינו מפני הדיכאון.
איזון הקשר בין המוח לגוף - מאפשר לנו ליצור ביתר קלות מצב של זרימה.

זרימה ואינטליגנציה רגשית
כדי לחיות בהרמוניה, יש לשמר האיזון בין התגובות הרגשיות המיידיות (אינסטינקטיביות) לבין התגובות הרציונליות - המשמרות את הקשרים החברתיים בטווח הארוך.
אינטליגנציה רגשית במיטבה מתבטאת בשיתוף הפעולה בין שתי המערכות של המוח - הקליפתית והלימבית. במצב זה - מחשבות, החלטות ותנועות - מסתדרות ונעשות בטבעיות. אנו יודעים איזו בחירה לעשות בכל רגע - ופועלים לפי היעדים שלנו בריכוז טבעי ללא מאמץ. מצב של נוחות והרגשה טובה.
זרימה - חיוך
סימן פיזיולוגי פשוט קיים להרמוניה המוחית הזו: החיוך. לא חיוך המפעיל את שרירי הפנים - חיוך אמיתי. הקמטים סביב העיניים מגלים את החיוך האמיתי שופע חום, הגורם לנו להבין שבן שיחנו נמצא במצב של הרמוניה בין מה שהוא חושב לבין מה שהוא מרגשי. בין השכל - לרגש.

מפתח לאינטליגנציה רגשית
את האינטליגנציה הרגשית ניתן לטפח בכל גיל. מדובר בניטוב קצב הלב כדי לעמוד בפני הדחק, לשלוט בחרדה - ולהגדיל האנרגיה החיונית המצוייה בתוכנו.

עקרון ראשון לתקשורת לא אלימה:
א. להחליף כל הבעת שיפוט וביקורת - בהערה אובייקטיבית.
ב. להימנע מכל הבעת שיפוט של הצד השני.
ג. להשתמש בלשון "אני , כדי להתמקד במה שמרגישים.
ד. תיקשורת של הלב :
מה קרה - לבקש לספר מה קרה.
מה הרגשת - לבקש לבטא ולמקד הרגשות.
מה היה הדבר הקשה ביותר עבורך שם ?
מה מסייע לך להתמודד במידה הרבה ביותר ?
הפגנת אמפטיה : "זה ודאי קשה לך לחלוק את תחושת הבדידות....או כל משפט אחר החולק עם הזולת את משאו בכבד לכמה שניות.